בנין ציון/קכח
ב"ה אלטאנא, בחדש טבת שנת תר"ו לפ"ק.
שאלה – כהן נשא אלמנה ואחר החתונה נודע לו שנחלצה מיבמה ובאין מוחה שהה עמה כמה שנים ואין לה בנים ממנו ועתה באו אנשי יראי השם ומבקשים ממנו שיוציא החלוצה ע"י גט אם צריך להוציא ואת"ל שצריך להוציא אם אינו רוצה להוציא אם מותר לקרותו ראשון לתורה ולהעלותו לדוכן. והנה בני משפחת הכהן אומרים שהחלוצה הזאת איילונית היא שהבעל מעיד שמעולם לא היתה לאשתו דדים כשאר נשים גם תשמיש הי' קשה לה בשנים קדמונים וכיון שאיילונית אינה צריכה חליצה אומר שהחליצה אינה חליצה ומותרת לו – והדין עם מי.
תשובה – שאלה זו תלי לכאורה בפלוגתא קדומה אשר כבר ערכו עליו אנשי מלחמת התורה מערכה מול מערכה – בשו"ת מהר"ש ממודינא רצה להקל בכהן בזה"ז שנשא שבוי' שא"צ להוציא כיון שכהנים בזה"ז אין להם ייחוס א"כ אינם רק כהני ספק אכן כבר חלקו עליו בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ובשו"ת חוט השני סי' י"ז ואחריהם בא בעל שו"ת שבות יעקב ח"א סי' צ"ג לסתור דבריהם ולחזק דעת הרשד"ם ומכ"מ סיים דמיראי הוראה הוא ולא יעשה מעשה עד שיסכימו עמו בעלי הוראה ואחריו קם בעל כנסת יחזקאל (סי' נ"ו) ודחה דבריו בשתי ידים דחלילה לנו להוציא לעז על כל יחוסי כהונה בזה"ז ולהחזיק הבכורים בספק אינם פדויים וא"כ בטל דעת השבות יעקב כנגד כל הני רבוותא ובפרט אחר שלא נתקיים תנאו שיסכימו עמו גדולי חקרי לב ולא עוד אלא דבנדון דידן אפילו בעל שבות יעקב מודה שהרי כתב דלהחזיק בניו לכהונה פשיטא דלא דממנ"פ אינם כהנים דאם הוא כהן אזי הם חללים ואם אינו כהן פשיטא שבניו ג"כ אינם כהנים וא"כ גם בנדון זה פשיטא שאין לקרותו בתורה ולהעלותו לדוכן משום ממנ"פ זה גופא.
אכן גם מטעם דהבעל אומר שהיא איילונית לא ראיתי לה תקנה שתשאר אצלו וכש"כ לנהוג בו קדושת כהונה שהרי כנראה מדברי הבעל והקרובים אין לה כל סימני איילונית ובפרט הסימן שקולה עבה ואין ניכר בין איש לאשה מדלא הזכירו את זה משמע שאין לה והרי לפי המבואר בש"ע אהע"ז (סי' קע"ב ס"ד) אינה איילונית עד שיהיו לה כל סימני איילונית ואף דהרמ"א שם הביא בשם י"א שיטת הטור שגם בסימן א' נקראת איילונית מכ"מ נ"ל מדכתב בשם י"א ולא כתב וכן הלכה דגם הרמ"א לא כתב כן רק להחמיר לדונה כאיילונית שאסורה להתייבם אבל לא להקל לפוטרה מחליצה וא"כ ה"ה ג"כ שאין להתירה לכהן אם חלצה ואף שהמהרש"ל ביש"ש כתב ג"כ כדעת הטור מכ"מ להלכה אין נראה להקל נגד דעת הש"ע ועוד אפילו אי סימן א' סגי אפילו להקל מכ"מ מאן לימא לן דיש לה סימן א' דהבעל אינו נאמן אפילו היכי דאינו חשוד כמו דאמרינן לענין שבויי' באהע"ז (סי' ז') דאף דעבד ושפחה נאמנים מכ"מ הבעל אינו נאמן על עצמו וכש"כ שחשוד הוא שנשאה ואינה מוציאה עד יתברר הדבר ועוד אפילו לפי דבריו אין כאן אפילו סימן א' דקישוי בשעת תשמיש פשיטא שאינו סימן לפי דבריו שהרי אומר שבשנים קדמוניות הי' תשמיש קשה לה משמע אבל עתה לא ואי איילונית היא הרי אין לה רפואה כמו שכתבו התוספ' ביבמות (דף ב' ע"ב) דאיילונית אין לה רפואה וכיון שנתרפאת ודאי לאו איילונית היתה וסימן דדים ג"כ נראה שאין זה אצלה כיון שאומר שאין לה דדים כשאר נשים משמע הא דדים יש לה ובגמרא וכן בש"ע קאמר סתם אין לה דדים משמע שאין לה דדים כלל מדלא הוזכר שיעור דדים ומה נקרא אין לה דדים נראה לי שיש ללמוד ממומי כהן דבבכורות (דף מ"ד) קחשיב מום דדיו שוכבין כשל אשה והרמב"ם בה' ביאת מקדש (פ' ח') מפרש יותר שכתב מי שדדיו שוכבין על בטנו כדדי אשה משמע שהחילוק וההיכר להיות דדי אשה הוא שגדולים מעט עד ששוכבין מעט או הרבה וכיון דסימני איילונית הן להיות שו' לאיש כמו דאמרינן לענין קול ביבמות (דף פ' ע"ב) שאין ניכר בין איש לאשה מסתמא גם באין לה דדים הפי' כן שאין שוכבין כלל עד ששוו לדדי האיש אבל מה שאין גדולים הדדים כ"כ כדדי שאר נשים ודאי לא מקרי סימן איילונית.
אבל ביותר נ"ל דאפילו יש לה סימן א' עד שהיא בכלל ספק איילונית וחלצה ג"כ אסורה לכהן דאף דאמרינן ביבמות וכן פסק באהע"ז (סי' קע"ב) איילונית שחלצה לא נפסלה לכהונה ואמרינן ג"כ ביבמות (דף כ"ד ע"א) קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ותני שילא ואפילו שניהם כהנים דבספק חלוצה לא גזרו רבנן מכ"מ בנדון זה יש להחמיר יותר שהרי כבר הקשו התוספ' (שם) ממת בתוך שלשים דלמה לא תחלוץ כיון דספק חלוצה היא לכהן ותרצו דיאמרו דקים להו בנפל כיון שחולצת אחר נישואין. והנה התוספ' לא בארו איך הדין אם חלצה תחתיו דכהן אם אסורה או לא. אכן מדברי הרי"ף והרמב"ם יש ללמוד זה שאסורה שהרי כתבו שאשת כהן לא תחלוץ שלא תאסר עליו משמע דאם חלצה אסורה. ואף שמדברי התוספ' שבת (דף קל"ו ע"ב) מבואר שס"ל דאם חלצה מותרת לבעלה הכהן רק שאינה חולצת לכתחלה שלא להתיר חלוצה לכהן כבר כתבתי בחידושי דשיטה זו צל"ע ממה דפריך ביבמות (דף ל"ז ע"א) מי עביד רבנן תקנתא לכהן דהא כאן לא עבדינן תקנתא לכהן במה שאמרו שלא תחלוץ כיון דאפילו נחלצה מותרת משא"כ במעוברת ומינקת כשתקבל גט דאז אסורה מדאורייתא ולכן מוכח לכאורה כשיטת הראשונים דאסורה וכפסק הש"ע אה"ע (סי' קס"ד ס"ז) שכתב ג"כ כלשון הרמב"ם. ולכן הכא דכ"ע ידעי שנחלצה ושאינה ודאי איילונית כשיראו שנשואה לכהן יאמרו חלוצה מותרת לכהן ולכן ע"כ תצא משא"כ בהא דשתי אחיות דהתם ה"ט דמותרת דיאמרו קים להו. ולא עוד אלא אפילו נודע עתה אחר נישואין שאיילונית ודאי היא ג"כ יש טעם להחמיר שהרי אמרינן ביבמות (דף קי"ט) האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים וכו' ומפרש הטעם בגמרא דשמא אתה מצריכה כרוז לכהונה. הרי אע"פ דמשום עגונה הקילו רבנן להתיר אפילו א"א דאורייתא ולסמוך אסברא דדייקא ומנסבא כדאמרינן שם (דף פ"ח) מכ"מ בזה לא הקילו והיינו ע"כ משום דחלוצה דרבנן ודרבנן צריך חזוק יותר משל תורה כדאמרינן שם (דף ל"ו) ובתענית (דף י"ז) ולכן דוקא בנדון דתני שילא דהתם כ"ע ידעי שהוא ספק שאי אפשר להתברר כשיראו שנשואה לכהן לא יאמרו שחלוצה מותרת לכהן אלא יאמרו כיון שספק דרבנן הוא אין מוציאין או כמו שכתבו התוספ' (שם) שיאמרו דקים להו להאי דלאו חלוצה הוא. אבל בנדון זה דכ"ע ידעי דאיילונית אפשר להתברר ואעפ"כ חלצו לה א"כ יאמרו דקים להו לרבנן דלאו איילונית היא ויאמרו חלוצה מותרת לכהן. ואפילו נתברר ודאי דאיילונית היא אתה מצריכה כרוז לכהונה דלמא דאיכא דידע החליצה ולא שמע ההכרזה ומה דאמרינן איילונית שחלצה לא נפסלה לכהונה אפשר דהיינו בשידעו בשעת חליצה דאיילונית היא רק לא ידעו דאיילונית פטורה מחליצה. אבל בשלא נודע עד אחר החליצה אתה מצריכה כרוז לכהונה. ולכן אין אני רואה היתר בדבר להתירה לו, ואם לא יוציא לא צריכים להנהיג בו מנהג כהונה. כנלענ"ד, הקטן יעקב.