בנין ציון/קט
ב"ה אלטאנא, אייר תר"ב לפ"ק. לאחי הרה"ג וכו' מ"ה ליב עטטלינגער נ"י אב"ד דגליל לאדענבורג יע"א. שאלה – נוהגים העולם כשמשימין פרי האדמה כתותים שקורין קארטאפעלן בעיסה שמפרישין בתחלה מעט כשיעור חלה טרם שמערבין הקארטאפעלן ונ"ל טעם המנהג ע"פ המבואר בי"ד (סי' שכ"ד ס' י"א) בשאור של א"י שמשימין אחר הפסח בעיסה שצריך להפריש יותר ממה שיש בהשאור שמא יפריש מן הפטור על החיוב וא"כ ה"ה כשיפריש חלה אחר שערבו פרי האדמה שמא יפריש חלה מהם אבל נ"ל דלא דמי שהרי דין זה שהוא מהת"ה אינו אלא בשאור כמו שכתב שם לדעת הראש אבל בשאר דברים ואפילו בעיסה אמרינן יש בילה ואפילו לענין שאור יש לתמו' איך החליט דאין בילה דבפי' כתבו התוספ' זבחים (דף ע"ג ע"ב) דשאור שנפל לעיסה אין לח נתערב יותר ממנו ע"ש וא"כ מבואר שהשאור מתערב כמו לח וכל שכן בפרי האדמה כתותים שמתערבים כמו לח ואפילו אם חולק הראש עם התוספ' וסובר דבשאור אין בילה מכ"מ נ"ל דהכא כיון דנפרדו הקארטאפעל לפרורין קטנים הוי כמו קמח בקמח דחשיב לח בלח כמבואר י"ד (סי' ק"ט) וא"כ פשיטא דיש בחלה מעט קמח וחלה אין לה שיעור ושפיר יכול לערב הקארטאפעל בשעת לישת קמח קודם הפרשת עיסה לחלה ועוד נ"ל ראי' ברורה לזה ממה שפסק בי"ד (סי' שכ"ד ס' ט') העושה עיסה מחטים ואורז אם יש בה טעם דגן וכו' ע"ש ופירשו התוספ' והראש הטעם משום דטעם כעיקר דאורייתא וכיון דפרי האדמה הם אינם מינו עם העסה ויש בהם טעם דגן הם כמו קמח ולא שייך מן הפטור על החיוב ואף דלשיטת הרשבא זה דוקא באורז שנגרר אחר החטים והיא שיטת הרמב"ן שמביא הראש בה' קטנות סוף ה' חלה יע"ש מכ"מ מודה אם יש בה כזית בכדי אכילת פרס וכש"כ כשיש שיעור חלה בלי פרי האדמה ולכן הי' לפסוק דשפיר יכול לערב הקארטאפעל בשעת לישה ואפילו אין שיעור חלה בלי הקארטאפעל והם משלימין לשיעור אם יש כזית בכדי אכילת פרס נוטל חלה בברכה ואפילו אינו כ"כ אם עכ"פ יש להם טעם דגן צריך להפריש חלה מספק בלא ברכה ויורני נא אחי נ"י אם כוונתי בזה להלכה. תשובה – אתחיל במה שסיימת שהחלטת שגם לשיטת הרמב"ן דס"ל שדוקא באורז עם חטים אזלינן בתר הטעם מכ"מ מודה כשיש כזית בכדי אכילת פרס ואפילו אין שיעור חלה מקמח ותמהתי איך שייך לומר כן דענין כזית כא"פ הוא שיש שיעור שלם רק שמעורב במין אחר הרבה ממנו ולכן אם עכ"פ בתוך שאוכל ג' או ד' בצים ממנו אוכל בתוכו כזית שהוא השיעור הקבוע נחשב כאלו אכלו בפני עצמו אבל איך שייך לענין חלה שאין בו שיעור שיצטרף עמו כשהוא ככא"פ ומה יהי' הכזית ולכן ברור דלא שייך ככא"פ אלא כשיש שיעור שלם מקמח רק שהמין אחר רב עליו אם בתוכו מהדגן כדי אכילת פרס אזי נשאר עסת קמח בשמו וחייב בחלה אבל כשאין שיעור קמח לא ואפילו בכה"ג נראה מדברי הב"י בסי' שכ"ה במה שכתב לבאר דברי הרמב"ם דע"כ כשיעור דקתני לענין חלה ולענין מצה בתרי גווני איירי ולא ר"ל דתרווייהו איירי לענין כדי אכילת פרס ע"ש דלא ס"ד דשייך שיעור כאכ"פ לענין חלה ומה שהחלטת לדעת הרמב"ן אדרבא הרמב"ן כתב אפכא שאחר שכתב מה שהעתיק הרא"ש סיים הרמב"ן וז"ל שמעינן השתא ממתניתן ומגמרא דאתמר עלה שכל שעושה עסה אפילו מן האורז עם החטים אינו נגרר אלא בשיש בה דגן כשיעור כרשב"ג וכי יש בה כשיעור אע"ג דרובא אורז גורר ואע"פ שאין בדגן אפילו כזית בכדי אכ"פ כיון דאיכא טעמא לא בטל ולא עוד אלא שגורר ואלו שאר כל המינים עם החטים או אפילו אורז עם שאר ד' מינים אינו כן אלא ודאי אם עשה עיסה ויש בה כשיעור מחמשת מינים ועירב בה א' מכל שאר המינים אזלינן בתר רובא ואי רובא וטעמא דגן חייבת ואי לית בה רוב דגן לאו לחם הוא ופטורה וכן הלכתא עכ"ל הרי דלשיטת הרמב"ן בעינן ג' תנאים לחייב בחלה שנתערב שאר מינים בקמח שיהי' שיעור חלה מקמח לבד ושיהי' הקמח רובא ושיתן טעם באינו מינו וכשחסר א' מן התנאים האלה פטור מן החלה וכן היא שיטת הרשבא וכ"נ גם דעת הראב"ד והנה הרמב"ם חולק על שיטה זו דס"ל כשיש טעם חטים באורז אפילו אין החטים לבד כשיעור חייב בחלה וכן היא גם דעת הראש אכן אם זה באורז דוקא משום שנגרר אחר החטים או אפילו בשאר מינים לא נתבאר בדבריהם ולכן יפה העלה להלכה הרב בעל חוות דעת בדיני חלה דבערב קמח ושאר מינים אפילו אם הרוב מקמח אין מצטרפים ופטור מן החלה ואם יש בעיסה כשיעור חלה וגם הוא רוב נגד אין מינו שנתערב עמו חייב בחלה בברכה אבל אם יש שיעור בעיסה ואינו מינו רב עליו אלא שהקמח נותן בו טעם בזה יש מחלוקת הפוסקים ולכן יטול חלה בלא ברכה ע"ש ומזה תראה שהפרסת על המדה להקל ולכן לענ"ד יש טעם רב שלא לערב הפרי האדמה קודם הפרשת חלה שאם הם הרוב נגד הקמח אזי לרמב"ן וסיעתו פטור מן החלה ומברך ברכה לבטלה וכש"כ אם אין שיעור חלה מקמח לבד ואפילו יש טעם ואפילו יש כזית כא"פ דלשיטתם ודאי ואפשר גם לשאר הפוסקים פטור מן החלה אכן אפילו יש שיעור חלה מקמח וגם הקמח רוב נגד פרי האדמה ונותן טעם בהם יש סברא עכ"פ להפריש מעט מהעיסה שיהי' לחלה קודם שיערבם עם העיסה שמה שכתבת שהקארטאפעל אחר שנתפררו הם לח בלח כמו קמח בקמח החוש מתנגד לזה שהם מתדבקות כמו עסה בעסה ולכן אף להשיטות דבעסה יש בילה מכ"מ אין מתערב שו' בשו' כמו קמח וא"כ יש לחוש שמא באותה חתיכה שמפריש לחלה הרוב הוא מהפרי האדמה אף שבעיסה בכללו הקמח הרוב וא"כ אותו חלק שמפריש הוא ממין פטור ועוד דלכתחלה ודאי יש לחוש לדעת המרדכי בשם מהר"ם דכתב דאין להפריש מני' ובי' משום דק"ל אין בילה אלא ביין ושמן בלבד משמע אפילו בעיסה חוץ משאור ג"כ לא ומה שהבאת ראי' דשאור חשיב כמו לח מתוספ' דזבחים אין ראי' משם דרק לענין מה שחלקו התוספ' דמין במינו לא בטל לא אמרינן רק בדבר לח שמתערב לגמרי דומיא דדם הפר ודם השעיר בזה כתבו שפיר דהרי ודאי דמעט מעט מהשאור מתערב לגמרי שהרי עי"ז נתחמץ העיסה וא"כ ודאי שחמוצו של השאור נכנס ונבלע בעיסה כמו לח אבל מזה אין ראי' שנאמר בשאור יש בילה שמתערב לגמרי שו' בשו' כמו בילה ביין ושמן והרי על שמפריש מעט יותר לא רצו הפוסקים לסמוך לכתחלה ולכן מהר"ש עשה לאחר הפסח עסה שאין בו שאור של פטור וצרפו להעסה ונטל חלה מזה וכן כתב הש"ך ס"ק כ"א בשם התשבץ וכתב שיש להחמיר כדבריהם ועוד נ"ל שיש לחוש כיון שאם מערב הקארטאפעל מקודם אף שיש טעם דגן בהם מכ"מ גם טעמם נטעם בהעסה והרי לפי משכ' הט"ז (סי' שכ"ד ס"ק ט"ו) לא יפריש מהפשטידא כיון שיש בו טעם בשר אף שטעם הלחם לא בטל ממנה לגמרי מכ"מ כיון שנטעם בו גם טעם אחר הוי כאינו מינו וא"כ ה"ה ג"כ בכה"ג ולכן לענ"ד יפה נוהגין להפריש מעט קודם עירוב הקארטאפעל שיהי' לחלה ואם הקארטאפעל שמערב בו הם רב מהקמח צריך להפריש חלה לגמרי קודם עירוב דאם לא עשה כן הוי ספק ברכה כנלענ"ד. הקטן יעקב.