בנין ציון/נא
שוב כתב אלי על החקירה הנ"ל הרה"ג וכו' מ"ה גבריאל אדלער הכהן נ"י הגאב"ד דק"ק אבערדארף יע"א, וז"ל. למען ציון לא אחשה לדבר על החקירה אשר העיר עלי' מעכ"ת נ"י. בענין שיעור הדם להתחייב עליו כרת או מלקות? אמרתי אל דמי לו עד אכונן ועד אשים יסוד לבנין לדרז"ל ופסקי הרמב"ם לפשט הספק על דאשכחן בסוגיא דכריתות (דף כ"ב) דשיעור הדם לחייב עליו הוא בכזית וכ"כ הרמב"ם בפ' ו' מהל' מאכלות אסורות, וביבמות אמרי' סתמא דחיוב על הדם הוא ברביעית, והאריך בעיונו היטב הדק. אמנם אלו כן ק' דברי רבינו דידי' אדידי' דבפ"ו הנ"ל כ' דשיעור הדם הוא בכזית ובפי"ד מהל' מאכלות אסורות כ' סתמא דהשותה רביעית של סתם יינם מעט מעט וכו' או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין ע"ש ומוכח דשיעור דם הוא רביעית וא"כ איך כ' כזית ורביעית ותו הלא גם בחמץ בפסח ובחלב קשה נמי דבכל הש"ס קתני שיעור חמץ בפסח ושיעור חלב הוא בכזית והכא פ' רבינו השותה רביעית שהמחה חמץ או את החלב וגמאו מעט מעט אלמא דחמץ וחלב הם ברביעית אלא האמת יורה דרכו דחילוק שיעורים של כזית ורביעית הוא בין אכילה לשתי' דאם אכל האיסור סתם אכילה בכזית ואם שתה האיסור סתם שתית האיסורים הוא ברביעית (חוץ ביוה"כ) וכן מוכח מסוגי' דנזיר (ד' ל"ד וד' ל"ח) ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין וע"ש בתוספ' (ד' ל"ח) בד"ה ואינו חייב בחלופי גרסאות בסוגי' זו. והרמב"ם בפ"ה מהל' נזירות (הל' ב') כ' היוצא מן הגפן כיצד נזיר שאכל כזית מן הפרי שהוא ענבים וכו' וכן אם שתה רביעית יין או אכל כזית מיין קרוש ה"ז לוקה עכ"ל והשתא כשישאל א' על הלכה זו אמאי תפס רבינו כזית וגם רביעית הלא התירוץ פשוט כי אכילה הוא כזית ע"כ כשיאכל הנזיר ענבים או יין קרוש דיני' בכזית ושתי' אם שתה יין הוא ברביעית וכדין נזיר הוי בכל אסורין שבתורה אכילת איסור הוי בכזית ושתיית איסור ברביעית וה"נ לענין דם כשיאכל דם קרוש הוי כבנזיר יין קרוש ודינא הוי בכזית דשעורים הל"מ ואם שתה דם הוי ברביעית וכיון דדם ע"פ טבעו הוא מידי דשתי' ע"כ שפיר אמרי' במס' יבמות (דף קי"ד) בדם עד דאיכא רביעית דאם שותהו הוי ברביעית ובמס' חולין (דף פ"ז) דמיירי מדם קרוש ע"כ אמר רבי ירמי' מדפתי ענוש כרת והוא דאיכא כזית וכמ"ש רש"י דם גמור כיון דהוקרש הוא המאכל ושפיר כתבו תוס' בד"ה והוא דאיכא כזית והוא דאיכא רביעית דלא מחייב כרת עד דאיכא כזית היינו באכילת דם דהוי חיוב כרת משא"כ לענין טומאת מת דקיימא הלכה ברביעית אין חילוק בין קרוש או לח דצריך רביעית לטומאת מת דדוקא באכילה גזה"כ דהוי שיעורא בכזית משום דנהנה גרונו בכזית משא"כ לענין טומאה ההלכה עומדת דהן ביבש או בלח דצריך רביעית ותורת ד' תמימה ואין ראי' מטומאה לאיסור ויותר מזה כ' רבינו שם (פי"ד הל' ג') אפילו אכל כחצי זית וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא חייב שאין החיוב אלא על הנאת גרונו בכזית מדבר האסור אע"ג דגבי טומאה אין ה"א שיטמא האוהל בזה דאיסור מטומאה לא גמרינן וראיתי בהג"ה שם שתמה על רבינו על דבריו כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים וז"ל ותימה לי איך פ' כר"ל דכזית חוץ משל בין השינים ר"ל אמרו ע"ש ולענ"ד אין כאן תימה דהרי רב פפא אמר שם בשל בין השינים כ"ע לא פליגי כ"פ בין החניכיים ע"כ פסק רבינו בזה ככ"ע ועל בין החניכיים פ' כר"י דמצטרף ועלי' מוסב פי' הכ"מ דמציין הלכה כר"י ועל בין השניים מציין לדברי הכל ודברי הרמב"ם מסכימים עם ההלכה בש"ס חולין שלהי (פ"ז ד' ק"ג ע"ב) אך המדפיסי' דברי הכ"מ שבשו קצת בזה שלא ציינו נכון ואין כ"מ אמנם הכלל דאכילה בין בדם בין בכל אסורי' הוא בכזית ושתי' בין בדם בין בנזיר יין ובהמחה חמץ או חלב כולן שוה ברביעית וע"כ אין סוגי' זו לזו סותרי' דכלם מתאימות ושכלה אין בהם ואם שגיתי יעמידני מעכ"ת נ"י על האמת ובסתום חכמה יודיעני כי מדת אמת ליעקב איש תם יושב אהלים באהל אמתי של תורה. עכ"ד הרה"ג הגאב"ד דק"ק אבערדארף נ"י. עוד כתב אלי הרה"ג וכו' מ"ה יעקב קאפיל הלוי ב"ב נ"י הגאב"ד דק"ק ווארמס יע"א וז"ל במה שהעיר מעכ"ת נ"י על מה שכתבו הרמב"ם והסמ"ג דהאוכל כזית מן הדם חייב ומן הש"ס יבמות (דף קי"ד ריש עמוד ב') משמע דבעי רביעית ועיין במהרש"א שם דיש הכרח לומר זה לפירכא לפי ברייתות אלו משום דאל"כ ליכתוב רחמנא בטומאה ובשרצים ואתי דם מיני' יע"ש (ועיין רש"י נזיר דף ד' ע"א ד"ה ור"ש כו' מבואר מפשטות דבריו ג"כ דדם שיעורו בכזית) והנה אמנם יש לראות דבש"ס ירושלמי ביומא (פרק ח' ה"ג) ובשבועות (פרק ג' ה"ב) בעי למילף בתחלה דשתי' בכלל אכילה מדאפק' רחמנא לאיסור דם בלשון אכילה ודחי דאיירי בדם קרוש יע"ש א"כ לפ"ז י"ל דדם בעיני' שיעורו ברביעית והא דאפק' רחמנא בלשון אכילה איירי בדם קרוש דדינו כאוכל ושיעורו בכזית וזה גופא אתי קרא לאשמעינן דדם קרוש שיעורו בכזית ולא תימא כיון דעיקרא דדם משקה היא שיעורו גם בקרוש ברביעית קמ"ל (ויש קצת דמיון לסלקא דעתין זה מנ"א על הגליון ברש"י נזיר דף ל"ז ע"ב דמדמי אכילת ענבים לשתיית יין לשיעור רביעית למשנה ראשונה אע"ג דענבים אינם משכרים ודו"ק) ואף די"ל דלפי האמת דנפ"ל שתי' בכלל אכילה ממ"א לא איירי קרא דדם בדם קרוש ואיסורא דדם קרוש ידעינן מכח סברא כדאי' בש"ס בבלי חולין (דף ק"כ) מ"מ י"ל דגם לפי האמת נשאר דאיירי בדם קרוש כיון דכתיב בלשון אכילה דהוא בכזית דדם בעיני' שיעורו ברביעית ואעפ"כ ידעינן דדם בעיני' אסור דזה א"א לומר מכח סברא דדם בעיני' יהי' מותר ודם קרוש יהי' אסור ועוד אפ"ל כיון דגם בדם כתיב נפש מרבינן שותה כי היכי דמרבינן בחלב וחמץ ונבילה בחולין (דף ק"כ) מקרא דנפש דכתיב בהו והנה על כרחנו אנו צריכין לומר דכך היא שיטת הברייתא (ביבמות דף קי"ד) דהביאה ג"כ לימוד בדם להזהיר וכו' וכן היא ג"כ שיטת התוספ' שהביא ג"כ ג' לימודים בשרצים ובדם ובטומאת כהנים להזהיר כו' ועיין ק"א ריש פ' אמור משום דאל"כ יקשה קושית מהרש"א דלא ליכתוב בדם כו' אבל כיון דמשמע בש"ס בכמה דוכתי דדם בעיני' בכזית נוסף לזה דגם בש"ס חולין (דף ק"כ ע"א) בשלמא הקפה את הדם כו' משמע דלא איירי קרא בדם קרוש רק ידעינן מכח סברא בעלמא דחייב עליו דאחשובי אחשבי' א"כ ע"כ הך ברייתא דהביאה לימוד מיוחד בדם להזהיר גדולים כו' לאו דהלכתא היא דידעינן זה במה הצד כו' וכן הרמב"ם לא הביא דין זה דהגדולים מוזהרים על הקטנים דלא להביאם להאיסור בידים ביחוד ובפרט רק גבי טומאת כהנים (פ"ג מהל' אבל הי"ב) אבל אינך הביא דרך כלל (פי"ז מהמא"ס הכ"ז) ממילא דנוכל לומר דס"ל דהך ברייתא הוי בגדר זה דלא כהלכתא דלא איצטריך קרא מיוחד לזה בדם רק נפיק הכל במה הצד משרצים וטומאה כנ"ל [ולפלפולא י"ל דלפי מה שפסק הרמב"ם (פ"א מהבמ"ק ה"ב) כר' יודא באכל דבילה קעילית כו' והתוספו' בחד תירוץ בשבועות (דף כ"ג ע"א) ד"ה גמר שכר שכר כו' כתבו דר' יודא נפ"ל דשתי' בכלל אכילה כדיליף בירושלמי מקרא וכל דם לא תאכלו כו' ולא מצי לאיירי בדם קרוש כו' יע"ש. ולפ"ז אתיין דבריו שפיר ביותר וכנ"ל ודוק] ומה שהקשה בספר פני משה בירושלמי שבועות ע"ד תוספ' הללו מברייתא דהקפה את הדם כו' לפענ"ד לק"מ דלפי מה דיהיב בש"ס בבלי חולין (דף ק"כ) הטעם משום דאחשובי אחשבי' א"כ אף אי לא הוי בכלל אוכל ומשקה חייב עליו מכח סברא הנזכרת רק קרא לא מצי איירי בהכי לר"י כיון דכתיב בי' אכילה והנה הק"א ריש פ' אמור הביא תירוץ בשם הרג"א על קושית הרא"מ ודחה אותו ואח"כ הביא תירוץ משמי' דנפשי' יע"ש והנה באמת לפי תירוצים אלו גם קושית מהרש"א הנדברת דניליף דם במה הצד מטומאה ושרצים היתה מתורצת. אך סברות הללו אין להם הכרח כלל (וע"ד הרג"א כבר השיג הק"א) והם לא חידשו אותה אלא לתרץ קושית הרא"ם והמהרש"א כבר יישב אותה קושי' בדבריו עכ"ד הרה"ג הגאב"ד דק"ק ווארמס נ"י. ועל הדברים הנ"ל השבתי: תשובה – תתן אמת ליעקב אזעק ואשוע ומי יתן וינחוני רבותי וחברי על דרך נכון אל מטרת האמת בביאור הסתירה של שיעור הדם בגמרא אשר עדן בקשתי ולא מצאתי גם אחרי רואי תשובות ידידי מעלת כבוד הרבנים נ"י אב"ד דק"ק אבערדארף ודק"ק ווארמס יע"א כי הדרך אשר דרכו בו לחלק בין דם קרוש דבאכילה לדם צלול דבשתיה ואשר הי' נראה גם לי קרוב אל האמת בהשקפה הראשונ' לא יתכן כלל כאשר הזכרתי (סי' נ"א) כי הראי' מנזיר שחילק הרמב"ם בין אכילה לשתיה דאכילה בכזית ושתי' ברביעית כבר כתבתי שם שהיא להיפך דמדלא חילק גם לענין דם כן ע"כ בדם גם שתי' בכזית ושרק בנזיר דכתיב לאו בלשון שתי' ג"כ בזה אמרינן דסתם שתי' ברביעית כמשכ' רש"י בנזיר (דף ל"ח) בגליון והתוספ' (שם) ורש"י הוסיף דילפינן שכר שכר ממקדש וכן כתב ג"כ השיטה מקובצת שם בשם הירושלמי הרי משמע בפי' דבדם דכתיב רק לשון אכילה לעולם חייב בכזית אפילו שתה ובפרט אחר דבדם שתיתו היא דרך אכילתו כמו שכתבתי בשם הרשב"א שם ולא אבא בזה עוד רק לדון בדבר החדש אשר העיר עליו הרב אב"ד דק"ק אבערדארף נ"י ממה שכתב הרמב"ם הל' מאכלות אסורות (פ' י"ד) או שתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין אשר מזה הוכיח הרב נ"י דס"ל להרמב"ם דשתית דם ומיחוי חמץ וחלב שיעורם ברביעית אכן א"ע נלענ"ד שגם משם ראי' להיפך דאם נאמר כן דשיעור החיוב ברביעית דוקא איך שייך התנאי אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתית רביעית הרי אחר שהזכיר שגמאו מעט מעט ושתה מעט מעט כבר נכלל בזה ששהה בשיעור החיוב דרביעית יותר מכדי שתית רביעית וה"ל להרמב"ם לכתוב בלבד דאם שתה הרביעית מעט מעט אין מצטרף כמו שכתב באמת לענין סתם יינם שכתב בזה הלשון השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט ועוד שלהרב נ"י נראה פשוט דשיעור חיוב מיחוי חמץ הוא ברביעית וכבר הבאתי לעיל דברי הרמב"ם (ריש הל' חומ"צ) שכתב בפי' דבהמחה כזית חמץ ושתאו חייב ואף שאי אפשר להמחות כזית חמץ שלא יהי' אחר המחתו יותר מכזית בעבור המשקה שמעורב בו הרי עכ"פ לא התנה הרמב"ם רק שיהי' כזית חמץ ולא שיהי' אחר שנמחה שיעור רביעית וכן נראה ג"כ מדברי הרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פ' י') שכתב שם דעל יין ושמן של ערלה ושל כ"כ לוקין כדרך שלוקין על הזיתים ועל הענבים ואח"כ כתב דשיעור כל אכילה מהן כזית ע"ש משמע בפי' דגם על היין ועל השמן לוקה בכזית מדלא פרט בהן שיעור אחר אע"כ דכל היכי דכתיב האיסור בלשון אכילה לוקה על כזית בין שאכלו בין ששתאו רק לענין צירוף יש חילוק בין אכילה לשתי' דבאכילה שיעור הצירוף של כזית בכדי אכילת פרס שהוא ששה זיתים ובשתיה שיעור הצירוף של הכזית בכדי שתית רביעית שהוא שלשה זיתים ואביא ראי' מפורשת לכל זה ממה שכתב הרמב"ם הל' תרומות (פ' י') וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית אכל וחזר ואכל שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס ומתחלת שתיי' ראשונה עד סוף שתיי' אחרונה כדי שתיית רביעית הרי אילו מצטרפים לכזית עכ"ל וע"ש בכ"מ שכתב הטעם בשם הר"י קורקוס דבאכילה נמשכה הנאה עד כדי אכילת פרס ובשתיי' רק עד כדי שתיית רביעית הרי עכ"פ מפורשים כאן ב' דברים – א' – דהיכי דכתיב האזהרה בלשון אכילה גם השתיי' היא בכזית – ב' – דאף היכי דשיעור שתיי' בכזית מכ"מ הצירוף הוא עד כדי שתיית רביעית ולכן מדוייק ג"כ לשון הרמב"ם שכתב גבי דם התנאי אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שיעור רביעית דהפי' הוא אם שתה הכזית דם כל כך מעט מעט עד ששהה בכדי שיעור רביעית וכמו שכתב בפי' גבי תרומה. והיוצא מזה נוסף על מה שכתבתי כבר דבכל איסורים דכתיב האזהרה בלשון אכילה בין אכל בין שתה השיעור חיוב בכזית (חוץ מנזיר מפני ששם כתיב הלאו ג"כ בלשון שתיי' וגם ילפינן שכר ממקדש) רק לענין צירוף יש חילוק בין אכילה לשתיי' ועל כן ברור לענ"ד בלי ספק דבדם בין אכלו בין שתאו לעולם שיעור חיובו בכזית ודלא כמשכ' מעכ"ת הרבנים הנ"ל דבשתיית דם השיעור ברביעית ולכן עדיין לא הגענו לידע פשר הדבר מה דאמרינן ביבמות אבל דם עד דאיכא רביעית.