בנין ציון/נ
ב"ה אלטאנא, יום ג' ד' תשרי תר"ח לפ"ק. אחרי הצעתי דברי הנ"ל לפני ידידי רבנים מופלגים נ"י השיבו לי ולמען ברר דבר הגדול הזה אעתיק דבריהם ומה שהשבתי עליהם. וזה יצא ראשונה מה שהשיב לי תלמידי הרבני היקר מ"ה עזריאל הילדעסהיימער נ"י (לע"ע הגאב"ד דק"ק אייזענשטאדט יע"א) וז"ל הנה אדמ"ו נסתפק כמה יאכל מן הדם ויהא חייב כי לכאורה משמע בכ"מ דשיעורא בכזית אכן ביבמות קי"ד משמע דשיעורא ברביעית זה תוכן חקירתו. ואני דעתי השפלה אציעה לפניו ואם שגיתי אתי תלין משוגתי: זה ודאי דמוכח מכל הפוסקים דשיעור אכילת דם בכזית והיינו משום דכתיב לא יאכל וסתם אכילה בכזית כמבואר בכמה דוכתא ולולי דברי מהרש"א גם סוגיא דיבמות אפשר ליישבה בדוחק דלאו דוקא רביעית דאף אם נאמר דשיעורא בכזית עכ"ז חלוק משקצים דשיעורן במשהו אכן לדברי מהרש"א ודאי מוכח דבצלול שיעורא ברביעית מטעם שבטבע מעורבים חלקי הדם במים וכשהוא נקרש נפרדים חלקי המים כפי סברת אדמ"ו הברורה אכן מה שכתב שאינו נראה לו מדלא חלקו הפוסקים בין קרוש לצלול תמי' לי דהר"ן פרק גיד הנשה בדין ירך שנתבשל בו גיד הנשה בד"ה אמר רבי חנינא באמת חילק כן בשם רא"ה אכן לא נראה לו לדינא לחלק בין עב לצלול ולעונש באמת אפשר שנאמר כן. וגם מה שהשיג על דברי עצמו מסוגיא חולין פ"ז לא נראה לענ"ד להסיר מזה חילוק זה הברור כשמש דמשם נראה דבקרוש בעי כזית והא קמ"ל דאעפ"י דנקרש ונפרש המים מן הדם עכ"ז בעינן כזית, וכ"ה בתוספות, ואם נקרש המים והדם סגי בכזית והיינו משום דדיינינן ליה כאכילה ובצלול אפשר לומר דבעינן רביעית משום שאם יקרש יעמוד על כזית ואף אם בטומאה אינה כן הא כדינה והא כדינה, ולפי זה הסברא במקומה עומדת דבצלול משערין ברביעית ובקרוש עם המים סגי בכזית, והיינו משום שבתורה נאמר לא יאכל ומשערין בכ"מ שיעור אכילה דהיינו כזית, וכעין זו מצאתי ברמב"ם הלכות נזירות (פרק ה' הלכה ד') וז"ל וכן אם שתה רביעית יין או אוכל כזית מיין קרוש ה"ז לוקה והוא מנזיר פרק ג' מינין דאקשינן לפי משנה אחרונה שתייה לאכילה. ומחול אדמו"ר נ"י לכתוב לי דעתו הרחבה בזה. וזה אשר השבתי לידידי נ"י הנ"ל. מה שתפסת בענין חקירתי על שיעור הדם בהחילוק אשר הערתי עליו לחלק בין דם צלול לקרוש ועל שתמהתי שלא חלקו הפוסקי' בכך שכן נמצא בר"ן בשם הרא"ה: לא כן בני. הרא"ה והר"ן לא דברו כלל מאכילת דם דז"ל הרא"ה והוי יודע דכשמשערין ברוטב משערין לכזית ביצה ומחצה של רוטב שכן שיעורו שאם יקרוש יעמוד על כזית עכ"ל וע"ז כתב הר"ן דנראה לו שיצא לו כן ממה דאמרינן כן בשבת לענין טומאת דם הואיל ואם יקרוש יעמוד על כזית אבל השיב דלא נראה לו דמשערין ברוטב סתמא קתני ולא מחלק אם הוא עב או דק ע"ש הרי לבד לענין רוטב איירו הרא"ה והר"ן אבל מדם לא הזכירו ואדרבה משם ראי' להיפך דאי ס"ל להראשונים מכח סתירת הגמרא לחלק לענין אכילת דם בין צלול לקרוש לא הי' להר"ן לחלוק מדסתמא קתני דמשערין ברוטב בששים כיון דגם בדם סתמא קתני בכזית ואעפ"כ מחלקינן בין צלול לקרוש. גם לא ידעתי מה השבת על ראיתי מסוגיא דחולין דלענ"ד ברור משם דבצלול אין השיעור ברביעית דאל"כ למה הוצרך לפרוט והוא דאיכא כזית כיון דאפילו במעורב לא מחייב עד דאיכא רביעית ובתוך רביעית פשיטא להגמרא דאיכא כזית דם גמור מדמטמא לב"ה. גם מהרמב"ם דה' נזירות אשר הבאת יש ראי' להיפך דהוא הדבר אשר דברתי דה"ל להפוסקים לחלק בדם בין צלול לקרוש וכש"כ דה"ל להרמב"ם לחלק בכך כמו דחילק בפי' לגבי נזיר ולא זו בלבד אלא דכתב כלל בה' מאכלות אסורות (פ' י"ד) כל איסור מאכלות שבתורה שיעורן בכזית ע"ש ועוד נלענ"ד דרק לגבי נזיר דכתיב לא ישתה וכתיב ג"כ לא יאכל בזה מחלקינן בין קרוש לצלול דסתם שתיי' ברביעית דילפינן שכר שכר ממקדש כמשכ' רש"י והתוספ' בנזיר (דף ל"ח ע"ב) וסתם אכילה בכזית אבל בדם דכתיב רק לשון אכילה שיעורו לעולם בכזית אף דצלול הוא ואכלו דרך שתיי' וכן נראה ממשכ' הרשב"א בחולין (דף ק"ך) אמה דאמרינן שם הקפהו לדם ואכלו חייב כיון דאקפי אחשובי' אחשבי' וז"ל ודם דאמרינן הקפה את הדם ואכלו היינו טעמא נמי משום דדרכו לאכול דרך שתיי' וזה שהקפה אותו ואכלו אי לאו דאחשבי' הא לא"ה ה"א דוקא בשאכלו כברייתו דהיינו מחוי הא בשהקפהו וגמעו פטור שלא חייבה תורה אלא כדרך ברייתן עכ"ל הרי שפשיטא לו דלאו דלא תאכל עיקרו רק על דם צלול קאי והרי בכ"מ סתם אכילה בכזית ואפילו במה שדרך אכילתו לאכלו יבש והמחהו כגון חמץ חייב בכזית כמשכ' הרמב"ם (ריש הל' חמץ ומצה) כיון דכתיב הלאו בלשון אכילה כש"כ בדם שדרך אכילתו לאכלו צלול ועוד נלענ"ד להוכיח דליכא שיעורא ברביעית גבי דם ממה דאמרינן בנזיר (דף ל"ח ע"א) א"ר אלעזר עשר רביעיות הן ונקט רב כהנא בידי' חמש סומקתא וחמש חווריתא ע"ש ואי ס"ד דשיעור אכילת דם צלול ברביעית ליחשוב שם סומקתא כמו דפריך באחריני שם ומתרץ בפלוגתא לא קמיירי וזה לא שייך גבי רביעית דם דבזה ליכא פלוגתא הן אמת דבש"מ שם הביא הקושיא בשם תוספו' הראש למה לא קחשיב רביעי' דם נבלות שמטמא לב"ה וליכא למימר דבפלוגתא לא קמיירי דהא בסומקתא ע"כ איירי בפלוגתא דהא חשיב רביעית דם ממת דג"כ הוא בפלוגתא אי משני מתים ג"כ או ממת א' דוקא ותירץ שמא אותן רביעיות לא הי' תופס אמת עכ"ל ולא זכיתי להבין איך שייך שהאמורא רבי אלעזר לא יתפוס אמת מה דאמרי תנאים במתניתא אכן מהא דרביעית דנבלות לענ"ד לק"מ דשפיר י"ל בפלוגתא דב"ש וב"ה לא קמיירי והא דרביעית דם מת לא הוי בפלוגתא כיון דברביעית דם ממת א' עכ"פ ליכא פלוגתא אכן מהא דרביעית דם לענין אכילה שפיר יקשה למה לא קחשיב אע"כ מוכח דאפילו בצלול חייב בכזית ולא ברביעית. ולכן עוד לא מצאתי ד' באר מה דאמרינן ביבמות אבל דם דעד דאיכא רביעית. כנלענ"ד הקטן יעקב.