בנין ציון/מב
ב"ה אלטאנא, יום ו' ט' מרחשון תרי"ג לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה בער אפפענהיים נ"י הגאב"ד דק"ק אייבענשיץ יע"א. על מה שכתב מעכ"ת נ"י – הנה זה שנים רבים אשר תמהתי על האחרונים שהשיגו על רמ"א בא"ח (סי' תרס"ח) שכתב שאין לומר חג בשמיני עצרת והט"ז מאריך שמה כדי לסתור דבריו ובאמת דברי רמ"א מבוארים במסכת סופרים פרק י"ט ה' ג' בשביעי אומר ביום שביעי עצרת הזה ואינו מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפני עצמו עכ"ל ולא ראיתי לאחד מהאחרונים שהביא זה ובאמת רוב עולם מזכירים חג בשהע"צ וראוי לפרסם זה כי כבר דברי הרמ"א מבוארים במסכת סופרים עכ"ד: על זה אשיב – בספרי בכורי יעקב (סי' תרס"ח) הבאתי ראיות מגמרא דילן דשמיני עצרת נקרא חג ובפרט הראי' ממה דאמרינן בפסחים (דף ע') וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוי אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת דמוכח מזה דש"ע הוא בכלל חג לד' שבעת ימים ואשר מצאתי אח"כ ג"כ בשם שמלה חדשה היא ראי' מכרעת לענ"ד נגד הרמ"א ולכן גם אם הי' מוכח ממסכת סופרים דש"ע לא אקרי חג מכ"מ ע"כ אזלינן אחר ש"ס דילן שאף שכתבו התוספ' שם (דף מ') דלפעמים אנו סומכים על ספרים חצונים ומניחין גמרא שלנו הרי עכ"פ ברוב פעמים הולכין אנחנו אחר גמרא שלנו אבל תמהתי שמעכ"ת נ"י כתב שכדברי הרמ"א מבואר במסכת סופרים ולענ"ד משם ראי' להיפך דז"ל מסכת סופרים בפסח בין בתפלה בין בכוס צריך להזכיר בי"ט מקרא קדש הזה ביום חג המצות הזה ובחה"מ חג פלוני הזה בשביעי אומר ביום שביעי העצרת ואין מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפני עצמו עכ"ל הרי שאיירי משביעי של פסח ונותן טעם לפי שאינו חג בפני עצמו והיינו כמו דאמרינן בסוכה (דף מ"ז) דלכך אין אומרים זמן בז' של פסח לפי שאינו רגל בפני עצמו ולכן לא שייך לקרותו חג עצרת שאינו חג לעצמו אלא עצרת של חג המצות ולפ"ז שמיני עצרת דאמרינן (שם) שאומרים בו זמן לפי שהוא רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב צריך להזכיר בו ג"כ חג לפי הטעם עצמו של מסכת סופרים שלא להזכיר חג בשביעי ש"פ כיון דאינו חג בפני עצמו א"כ שמיני עצרת שהיא רגל בפני עצמו צריך לקרותו ג"כ חג כנלענ"ד הקטן יעקב.