בנין ציון/כה
אלטאנא, יום ו' י"ד מרחשון תרכ"ב. לבני חביבי מ"ה בן ציון נ"י בק"ק מאהילעוו יע"א. מה שהקשת בסתירת דברי הרא"ש דבשבת פ' ר"א דמילה כתב לפי' הלכות גדולות דליחם אגב אמי' איירי ע"י נכרי אחר ג' ימים אחר המילה ובב"ק פ' מרובה כ' דאיירי ע"י ישראל ובתוך ז' פעמים מעת לעת להלידה, אם כוונתך באשר שכתב אחר ג' ימים דמשמע שמספר הימים גורם ולא בעינן לענין פקוח נפש מעל"ע כמו שכתב בב"ק, לא ידעתי סתירה בזה דאם מה שנאמר בגמרא שבת (דף קכ"ט) לענין יולדת עד ג' ימים בין אמרה צריכה וכו' נפרש דג' ימים היינו ג' פעמים מעל"ע, גם מה שכתב הרא"ש אחר ג' ימים של מילה נפרש כן, ואם כוונת להקשות מה דלא כתב הרא"ש בשבת כמו בב"ק לפרש שיטת ה"ג דאיירי ע"י ישראל ובתוך ז' מעל"ע של לידה ומזה יהי' מוכח דהרא"ש נסתפק בזה אם חשבינן לענין פקוח נפש הימים מעת לעת, גם בזה אין סתירה דהרא"ש בעצמו גילה דעתו בזה במה שכתב בשו"ת כלל כ"ו סי' ג' דבתחלה הביא שם הפי' שכתב בב"ק דאיירי תוך ז' מעת לעת והשיב על זה מגמרא דמנחות דאסור בזה להחם ע"י ישראל ואח"כ מסיק דאיירי לאחר ג' ימים של מילה שכבר נתרפא הילד. והנה מדבריו בשו"ת זו הי' אפשר לדון דהרא"ש עצמו לא החליט דחשבינן מעל"ע ונסתפק בזה שלא כתב שם אלא בלשון אם תמצא לומר ע"ש ובלשון זה יש לספק אם ספקו רק על האוקימתא שנוקי בתוך מעל"ע או על עיקר הדין אם חשבינן מעל"ע אבל צדקת בדבריך דממה שכתב בפ' ר"א דמילה על יום הברותו כיום הולדו דכיון דספק נפשות הוא יהבינן לי' מעל"ע, ובשו"ת הביא ראי' מזה להך דיולדת מזה נראה דפשיטא לי' הך דחשבינן לענין פקוח נפש הימים מעל"ע דאל"כ מנ"ל דזה הוא הטעם דחשבינן לענין קטן חולה שנתרפא מעל"ע דדלמא הלכה למשה מסיני הוא דנחשוב בזה השיעור דז' פעמים מעל"ע כמו שאר השיעורים דהל"מ הם ולא ידענו טעם להם דא"ל דס"ל דזה השיעור אינו מן התורה אלא שחכמים הציבו שיעור זה כיון דבלא"ה כבר עבר יום השמיני ולזה נתן הטעם למה אמרו חכמים כן דז"א דביבמות (דף ע"א) מוכח דשיעור זה הוא מן התורה דלחד תירוץ שם מוקי מה דצריך קרא דמילת זכריו מעכב גם בשעת אכילה בענין זה דנתרפא וכלו ז' פעמים מעל"ע בין שחיטת לאכילת הפסח הרי דמוכח דפשיטא להגמרא דשיעור זה הוא מן התורה דאף שיש שם גם תירוצים אחרים הרי לא חלקו על דין זה אלא שהם אמרו דמשכחת ג"פ באופנים אחרים ומדלא חלקו בפי' ילמוד סתום מן המפורש. והנה כתבת לבאר לך מה כוונת רש"י במה שכתב בשבת (דף קל"ז) ד"ה מאי לאו ומהא ליכא למשמע מידי עכ"ל כוונתו נראה פשוט דהרי אבעי' לי' אם בעינן מעל"ע ורצה לפשוט ממה דקאמר כיום הולדו דמשמע יום הולדו ממש והשיב על זה די"ל דעדיף מיום הולדו, וא"כ היוצא מזה דהאבעי' לא נפשטה דודאי גם לאידך גיסא לא נוכיח דבעינן מעל"ע דמי כתיב בפי' בברייתא דעדיף מיום הולדו וזה מה שכתב רש"י דמהא ליכא למשמע מידי לא להקל ולא להחמיר. וזה ג"כ כוונת הר"ן שכתב על מה שכתב הרי"ף ואפשטא דבעינן מעת לעת דלא מהסוגיא דשבת אפשטא אלא מסוגיא דיבמות וכוונתו כמשכ' לעיל דשם מוכח דפשיטא להגמרא דמדין הל"מ הוא דחשבינן הז' ימים מעל"ע. ובאמת זה מחליש הראי' מהרא"ש הנ"ל די"ל דגם הרא"ש לא כוון במה שכתב דכיון דספק נפשות הוא בעינן מעל"ע אלא לומר דאע"ג דהאבעי' לא נפשטה מכ"מ כיון דס"נ הוא אזלינן לקולא ובעינן מעל"ע ועיין משכ' בזה בספרי ע"ל ביבמות אבל מכ"מ יותר נראה כמו שכתבתי לעיל דאל"כ יקשה למה לא כ' הרא"ש כמו הרי"ף דמיבמות נפשטה אלא ע"כ כוונתו ליתן טעם דלכך בעינן מעל"ע כיון דס"נ הוא ולדון מזה גם על שאר ימים דנוגעים לס"נ. ולכן כיון דעכ"פ הראש לחד שיטה כ' בפי' דחשבינן הז' ימים דיולדת מעל"ע ואין לנו ראי' שחזר מזה וגם מתוספ' גטין (דף ח') שחשבו פי' זה דאגב אמי' הי' תוך ז' מעל"ע לדוחק אין ראי' דפליגי על הדין אלא שי"ל שהוקשה להם קושית הרא"ש בשו"ת הנ"ל וכן משמע מהריטב"א בעירובין שאזכיר לקמן שכתב בפשיטות בשם התוספ' שחושבין ז' ימים מעל"ע וא"כ ה"ה ג' ימים לכן עכ"פ לא יצא פסק התרומת הדשן (סי' קמ"ח) הביאו המג"א סי' ש"ל שלא חשבינן מעל"ע מכלל ספק ושפיר עבדי גדולי האחרונים שבזמננו שלא חששו לו דס"נ להקל. אמנם דע בני נ"י שמצאתי ראי' שדעת הר"ן ג"כ כדעת תרומת הדשן דלא חשבינן הג' ימים מעת לעת דעל מה דאמרינן נדה (דף ל"ח) אהא דאמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא לרע"א או לרע"ב או לרע"ג יום דהוא דאמר כחסידים הראשונים דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא מרביעי בשבת ואילך שלא יבואו נשותיהן לידי חילול שבת פי' רש"י אבל ליל שלישי וליל שני וליל מוצאי שבת לא דאי מתעברה למ"ש שמא תלד לרע"ג דמטי בשבת ונמצא שבת מתחלל שניתן רשות לחלל מפני סכנת הגוף ואם נתעברה ליל שני דלמא תלד לרע"ב יום דמטי בשבת ואם תתעבר ליל שלישי דלמא תלד לרע"א יום דמטי בשבת אבל הר"ן כתב כדי שלא יבואו נשותיהן לידי חילול שבת פי' כדי שלא יבא שבת תוך שלשה ללידתן ומשום דיולדת כל ג' ימים הראשונים מחללין עלי' את השבת ואע"ג דהיכא דלא קלט הזרע לאלתר לא אתי שבת תוך ג' כיון דברוב הזרע נקלט לא חיישי להכי עכ"ל הרי שדעת הר"ן כיון שלרוב הזרע נקלט לאלתר לא חיישינן רק לג' ימים שמיום התשמיש אחר רע"א יום שלא יבואו בשבת אכן קשה דאכתי איך שמשו בשבת דאם תתעבר תלד ביום רביעי וג' פעמים מעת לעת לא ישלמו עד ביום השבת ואכתי איכא מקצת חילול שבת וכל שכן אם תלד בערב של יום הרביעי שאיכא היתר חילול שבת עד סמוך למוצאי שבת ואפילו ליכא רק מקצת יום השבת תוך מעל"ע הרי ע"כ למקצת ג"כ חששו שהרי לפירוש רש"י שחששו שמא תלד בשבת ג"כ ליכא אלא מקצת שבת שיש לחוש בו לחילול ולא כל השבת וא"כ ה"ה לפי' הר"ן ניחוש לזה אע"כ דדעת הר"ן דלא חשבינן הג' ימים מעת לעת ולכן אם תלד ביום הרביעי שלמו הג' ימים בכניסת שבת. ואע"פ שלענ"ד ראי' זו נכונה שדעת הר"ן להחמיר מכ"מ נגד זה ראיתי בריטב"א עירובין (דף ס"ח) שכתב בפשיטות בשם התוספ' דז' ימים ליולדת חשבינן מעל"ע כאשר הזכרתי לעיל ולכן המיקל בספק נפשות לא הפסיד. כנלענ"ד הקטן יעקב.