בנין ציון/י
אלטאנא, יום ג' י"א אייר תר"ז. להרה"ג וכו' מ"ה יצחק דוב ב"ב הלוי נ"י הגאב"ד דק"ק ווירצבורג יע"א. מה שנסתפק למעכ"ת נ"י בשותה מי מעיינות שקורין מינעראהלוואססער לרפואה אם צריך לברך שהכל מפני שראה להגאון רבינו אלי' מווילנא ז"ל שכתב בחבורו שנות אליהו על מתניתן השותה מים לצמאו וכו' פירוש דווקא לצמאו אבל שלא לצמאו אין לברך כלל ומה דאמרו דחנקתיה אומצא לאו דווקא אלא כל שלא לצמאו עכ"ל ולפ"ז גם השותה מים לרפואה לא היה לו לברך. על זה אשיב לענ"ד דברי הגאון ראו"ו נובעים ממה שכתבו התוספ' ברכות (דף מ"ה) ד"ה דחנקתיה ודווקא מים שאין לו הנאה כי אם לשתות לצמאו והנאה דחנקתיה אומצא אין זה נחשב הנאה אבל שאר משקים שלעולם הגוף נהנה מהם בכל ענין מברך ואפילו חנקתיה אומצא כדאמרינן לעיל (דף ל"ו) ואע"ג דלרפואה אתי בעי ברכה עכ"ל הרי שחלקו התוספת בין מים לשאר משקים והביאו ראיה מהך דלרפואה אתי בעי ברוכי מכלל דבמים אפילו שותה לרפואה כל שאינו לצמאו לא מברך והחילוק שבין מים לשאר משקים בזה מבואר בטור וביותר בש"ע א"ח (סימן ר"ד) שמים שאין להם טעם אין הנאה בשתייתם רק בשותה לצמאו אבל שאר משקים שיש להם טעם אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליהם אף ששותה לרפואה ע"ש והנה יש בשותים מים לרפואה שלשה חילוקים יש ששותים המים של הבארות שאין להם טעם כלל לרפואה לקרר הדם ויש ששותים המים ממעיינות ידועים שיש להם טעם טוב והחיך נהנה מהם ויש ששותים מים שטעמם מר או מלוח והם לזרא לחיך הטועמם ולכן נראה לי לחלק ששותה מים מר או מים מבארות שאין להם טעם כלל לרפואה אינו מברך עליהם אבל השותה מאותן מים שיש להם טעם טוב והחיך נהנה מהם צריך לברך עליהם אף ששותה לרפואה שדינם כשאר משקים ששותה לרפואה שמברך עליהם אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם כמבואר בש"ע הנ"ל. כנלענ"ד הקטן יעקב.