בני אהובה/הלכות אישות/יד/יב
הלכות אישות/יד/יב
וכן ארוסה וכו' כדי לצערו כסדר הזה עושין לה. עיין בכסף משנה שכתב בשם הריב"ש דלדעת הרמב"ם אף בטענת מאיס עלי כותבין על ארוסה ושומרת יבם אגרת מרד והא דכתב הרמב"ם כדי לצערו כיון דס"ל לרמב"ם בטענת מאיס עלי כופין לגרש לא היה צריך להשמיענו זה בארוסה ושומרת יבם דאם נשואה כבר יוצאה וכו' עיי"ש ולפי דבריו תקשה על המחבר בשו"ע סעיף ב' למה העתיק כלשון הרמב"ם כדי לצערו ולא כתב נמי בטענת מאיס עלי כיון דהמחבר לא ס"ל בזה כרמב"ם דכופין בטוענת מאיס עלי והבית שמואל שם ס"ק (כ"ג) [כ"ד] תירץ דבארוסה אם מרדה ואמרה מאיס עלי אין לה הפסד דהא מסתמא אין לה כתובה א"כ אין נפק"מ עיי"ש ועדיין לא תירץ בשומרת יבם כתב המחבר גם כן כדי לצערו ושומרת יבם אית לה כתובה ומה יאמר הרב ב"ש שם ולכן היה אפשר לומר דבשומרת יבם מודה המחבר לדעת הרמב"ם דבאומרת מאיס עלי נאמנת וכופין אותו לחלוץ חדא משום דאפשר דהוי בכלל יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ועוד דמאי טעמא אינה נאמנת שלא תהא נותנת עיניה באיש אחר כמ"ש המ"מ בשם הפוסקים ובשומרת יבם וכן ארוסה בוגרת או אלמנה הא בידה לאסור תשמישו על עצמה בקונם ואין בידו להפר ותהא יוצאת ממנו בעל כרחו ואם כן בזו מודים להרמב"ם דלא תהיינה בנות ישראל כשבויות ולכך כתב המחבר כדי לצערו.