בני אהובה/הלכות אישות/יד/ה
הלכות אישות/יד/ה
המדיר את אשתו שתאמר לאחרים מה שאמר לה וכו'. ואופן ההדרה כתב הר"ן שנדרה היא ואף דנדרים אלו אינם נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה על כרחך מיירי כאן בשתלתה בדברים אלו מזונות או תשמיש ויוציא מיד ולא ימתין מטעמא דמסני סני לה עכ"ל הר"ן והטור בסימן ע"ו כתב שנדרה היא נדר של עינוי נפש והפיר לה הוא על תנאי כך שתאמר לאחרים וכו' ועיין בב"ח שנתן טעם למה שינה כאן הטור ממה שכתב לעיל בכל נדרים הליכת בית אביה ובית אבל ומשתה שכתב הטור כמ"ש הר"ן וכאן שינה באופן אחר וכתב דכן לישנא דעל מנת דתני במתניתין כן משמע ובגמרא גופיה משמע כן דאם היא דיברה כן אין להוציא בעל כרחו כיון שהיא גילתה דעתה שרצונה לעשות כך מעשה קלון ושטות וכדומה ולפי מ"ש לעיל יותר ניחא דס"ל לטור דאם נדרה ותליא במעשה שאינו מדברים שבינו לבינה ועינוי נפש אין יכול להפר עד שיחול הנדר וא"כ בהליכת בית אביה ובית אבל ומשתה הכל המה נדרי עינוי נפש ויכול להפר תיכף אבל בתלתה בדברים של קלון אלו כל זמן שלא עשתה דברים אלו אין בידו להפר והאיך נאמר דהוא נתן אצבע בין שיניה ולכך הוצרך הטור לומר בגוונא אחריתא דהיא נדרה בעינוי נפש בלי תליה רק שהוא תלה הקיום וההפרה בענין זה. אמנם השו"ע שהביא כאן באה"ע לשון הטור וביו"ד סימן רל"ד השמיט דעת רבינו ירוחם משמע דס"ל לחלק כדעת הב"ח וצ"ע והא דלא פריך להס"ד דלא ס"ל מסני סני לה מהך כדפריך לעיל ותתקשט (ותאסור) [ותאסר] ובפרט כאן דתליה בהעדר מעשה ואין רצונה לעשות מעשה קלון וא"כ אסורה בתשמיש וימתין ז' ימים כבר כתבתי לעיל די"ל דתליא בקישוט ועוד אפשר דכאן דתלתה נדרה במעשה קלון כאלה אף הס"ד ידע דבכי האי מסני סני לה כיון דלא מרתח רתח ואפשר לומר דכאן אף רי"ו מודה דיכול להפר דהא כאן אינו תלוי במעשה האיסור והנדר רק תליא בהעדר מעשה שהיא אומרת אם לא אלך וא"כ כל זמן שאינה הולכת היא באיסור ותיכף חל הנדר.