בני אהובה/הלכות אישות/יג/ח
הלכות אישות/יג/ח
המדיר את אשתו שלא תתקשט וכו'. הרמב"ם סתם פה באיזה אופן שהוא יכול לאסור על אשתו כל הני הנזכרים בזה הפרק ואי דתלה הנדר בתשמיש א"כ למה יוציא בנעילת מנעל לאחר מעת לעת ולא בעי ז' ימים כדי נדר דתשמיש וכן במדיר ללכת לבית אבל דיוציא תיכף ולמה לא ימתין לפחות ז' ימים ומדברי המ"מ נראה דפירש הא דכתב הרמב"ם או יתיר נדרו הרצון שימתין זמן שגבלו חכמים לכך והיינו בתולה בתשמיש ז' ימים ובתולה במזונות שלשים יום ומלבד הדוחק שבפירוש הזה דא"כ לא הוי ליה למימר יתיר נדרו אם הכונה במלת יתיר נדרו להמתין זמן שיעור התרת נדר שגבלו חכמים אף גם דקשה אי לזאת נתכון הרמב"ם למה לא נאמר ג"כ גבי המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה חודש אחד יקיים שנים יוציא או יתיר נדרו דהא נוסף על זמן חודש ושתים צריך להמתין ז' ימים בתולה בתשמיש לכל הפחות והב"ח תירץ דמיירי בתלהו בשאילת כלים דזה בידו לאסור עליה ואין בו זמן ודבריו נכונים בעצמן רק דמלבד דקשיא קושיית הבית שמואל סימן ע"ד ס"ק י"א דמ"מ במרחץ או מנעל בכרכים אם נדר יותר על ג' ימים למה יוציא לאלתר ימתין ג' ימים או בכפרים מעת לעת דהא זהו זמן דאפשר למיקם וקאי אף גם דקשה א"כ לעיל בפרק י"ב הלכה כ"ד בהנודר שלא תטעום מכל מיני פירות נתן הרמב"ם זמן ל' יום והיינו דמיירי דתלה במזונות כמ"ש המ"מ ולמה לא מוקי ליה ג"כ דתלה בשאילת כלים וגם זה יוציא מיד ולמה לא נקיט הרמב"ם בפירות הדין השנוי במשנה דקתני יוציא מיד כמו באינך והיינו דתלהו בשאילת כלים כנ"ל.
ולכן היותר נראה בכונת הרמב"ם דס"ל לרמב"ם דודאי הגמרא דפריך ותתקשט ותאסור וכו' ידע נמי הך משנה דלקמן שלא תלך לבית אביה או לבית אבל דעל כרחך כל הני נמי מיירי בתולה בתשמיש דאל"כ היכי מצי לאסור ותקשי נמי ותלך ותאסור ולמה יוציא מיד אלא דזה ידע הגמרא כיון דהוא יודע דצער גדול לה לסבול מבלי לילך לבית אביה או לבית אבל ועל כרחו תלך ותהא אסורה עליו והוא שתק ש"מ דסני לה ואינה מבקשת פתח אבל בנדרה ממניעות קישוט בתליה בתשמיש כיון דהשתא קיימינן אליבא דרבי יוסי דס"ל דאינו עינוי נפש רק דלכך מתקשטת דלא תקרא מנוולת וא"כ בזו סלקא דעתך דבעל דיותר נח לה להקרא בפי אחרים מנוולת משתאסר עצמה לבעלה ולכך שתק כי על זה אינו מקפיד אם תהיה (נקרא) [נקראת] כך ומ"מ לא סני לה והתרצן השיב דאעפ"כ סני לה כיון דידע הוא דעכ"פ תתקשט מבלי להיות נקראת מנוולת וא"כ יהיה התשמיש אסור עליה ולולי דסני לה היה מפיר וס"ל לרמב"ם דזה דוקא בהך דקישוט אבל בנודרת אחד מן הפירות אפילו מאכל רע והוא שמע ושתק איך יעלה על הדעת דסני לה וכי השומע מאשתו שנדרה מן שקדים המרים וקיים לה יהיה סני לה אף דאם היא מקפדת על כך ביד בי"ד לכופו לגרשנה מבלי צער מ"מ אין לה ראיה מכרחת שיתיאש מן התרה לנדרה הואיל ושמע נדר כזה וקיים לה ולכך ס"ל לרמב"ם דמשנה מיירי בנודרת תחתיו וא"כ יש לומר דנודרת מכל מיני פירות כמ"ש מהרש"א בנודרת תחתיו יש אפשרות דנדרה מכל הפירות ובזו שפיר סני לה דודאי לא תסבול להיות פרושה מכל מיני פירות ותאכל ותאסור בתשמיש ומ"מ קיים לה.
אמנם הרמב"ם דהעתיק הדין אפילו בנודרת לעולם כמ"ש לעיל ולכך העתיק הדין כמו ששנוי בתוספתא אפילו מין אחד מכל המינים אי אפשר לה כמ"ש התוספתא ואפילו מין רע ובזו ס"ל לרמב"ם דליכא למימר דסני לה כמ"ש לעיל ולכך ליכא למימר בנדרה היא דיוציא מיד ולכך נתן זמן בנדרה היא כפי תליית הנדר בו בתליא במזונות ל' יום וממילא נשמע בתליא בתשמיש ז' ימים אמנם בכל הפרק הזה מיירי הכל בנדרה היא ותלתה בתשמיש וקיים לה הוא וכיון דסני לה אינו צריך זמן להתרה שגבלו חכמים דמתייאשת מן התרה ולכך כתב סתם הזמן המבואר במשנה ומיירי הכל בנדרה היא וקיים לה הוא.