בני אהובה/הלכות אישות/יב/ב
הלכות אישות/יב/ב
שלשה מהן מן התורה ואלו הן שארה כסותה ועונתה וכו'. עיין במ"מ שתמה על הרמב"ן בפירושו על התורה שפירש כסותה על ענין תשמיש וכתב דמזונות אשה ומלבושיה הם דרבנן וכתב המ"מ דלא מצינו במסכת כתובות דף מ"ז דיהיו מחולקים בכסות רק במזונות ועיין בהר"ן ולי נראה דיש להרמב"ן ראיה דשם דף מ"ח איתא תני רב יוסף שארה זו קירוב בשר שלא ינהג מנהג פרסיים וכו' וכיון דלרב יוסף עיקר חיוב תשמיש הוא ממלת עונתה רק דשארה בא להורות שיהיה בקירוב בשר אם כסותה הוא ענין אחר דהיינו מלבושים הואיל ושארה מוסב על עונתה למה הפסיק בין שארה לעונתה במלת כסותה הוי ליה למימר כסותה ואח"כ שארה ועונתה דשייכים אהדדי ועל כרחך צ"ל דגם כסותה מיירי בענין תשמיש (א) ועוד היה קשה ליה לרמב"ן קושיית התוס' שם דף מ"ח בד"ה רבי אליעזר בן יעקב וכו' דלפי ק"ו דתניא בברייתא א"כ לכו"ע מזונות דאורייתא ובברייתא קתני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה דמשמע דמזונות דרבנן כמאן אתיא והניחו בקושיא ולזה מפרש הרמב"ן דהא דתני רב יוסף מפרש כסותה ג"כ לענין תשמיש א"כ ליכא כאן ק"ו דברים שאין בהם קיום נפש דתשמיש הוא מדברים שנשאת עליהן מתחילה כמ"ש בברייתא וזולתו לא נזכר חיוב בתורה וברייתא דמזונות דרבנן אתיא כהא דתני רב יוסף ולכך פסק הרמב"ן כוותיה ונמשך בפירושו אחר דברי רב יוסף דהלכתא כוותיה ועוד ראיה יש להרמב"ן מהא דקי"ל בסידור בע"ח דאין נותנין לאשה מזונות ובע"ח קודם ועיין בחו"מ סימן צ"ז סעיף כ"ד וכתב הרי"ף בתשובה וכן בבעל התרומות שער א' חלק ב' הטעם דשעבוד בע"ח דאורייתא ומזונות אשה דרבנן כדאמרו חכמים תקנו מזונות וכו' וקשה תינח מזונות הא כסות נמי אין נותנין לאשה בסידור בע"ח דדוקא מה שלקח לשמן וזכו בהן הוא דאין נותנין לבע"ח אבל בשעת סידור אם אין לאשתו כסות אין נותנין לה כלל כדקי"ל בסידור דבע"ח לו ולא לאשתו ולבניו וכן הוא בשו"ע סימן הנ"ל סעיף כ"ה ועל כרחך צ"ל גם כאן כטעם הרי"ף ושמע מינה גם כסות דרבנן כמו במזונות ואלו היה כסות דאורייתא היא היתה נוטלת כסותה כמו בע"ח דמאי שנא הא דאורייתא והא דאורייתא.
ומה שהקשה ב"י סימן צ"ז בחו"מ דסוף סוף הא הוא כותב לה בכתובה ומזונייכי וא"כ הרי נשתעבד לה לא הבנתי קושייתו דא"כ הא דאמרינן האומר פתח פתוח מצאתי נאמן מטעם חזקה דאין אדם טורח וכו' הואיל כתובה דרבנן א"כ במקום שכותבין כתובה ועל כרחך דכתב לה לא יהיה נאמן דהא כתב לה והרי הוא מחויב מן התורה ועל כרחך צ"ל כיון דמחויב לכתוב מתקנת חכמים אין כאן שעבוד יותר מתקנת חכמים עצמו דלא מעצמו כתב ואלו בטלה תקנת חכמים בטלה כתובתה דדעתו אתקנה ואין כתיבתו מעלה ומוריד כלל וזה פשוט.
והרמב"ם והטור דס"ל דמזונות דאורייתא ואעפ"כ פסקו דבע"ח אין נותן מזונות וכסות לאשה כלל יש לומר דס"ל דאף דהוא דאורייתא מ"מ אקרקפתא דגברא מונח לעשות כחובתו לזון אשתו ולהלבישה אבל הוא בכלל שארי חיובים דמונחים עליו כמו עונה אבל בכל זה אין הוא בע"ח שישתעבדו נכסיו לכך מן התורה רק הוא כמו שמחויב לתת צדקה וכי בשביל כך ישתעבדו נכסיו לכך וכן הוא במזונות ומלבושים משא"כ בע"ח דהתורה שעבדה לו נכסיו כדכתיב יוציא אליך הע