בני אהובה/הלכות אישות/יא/יב
הלכות אישות/יא/יב
טען ואמר וכו' ואע"פ שיצא דם הואיל ומצא פתח פתוח אין כאן דם בתולים. וכתב המ"מ ואין כן דעת הרבה מפרשים אלא כל שיצא דם אינו יכול לטעון טענת פתח פתוח עכ"ל וראיית המפרשים הובאה בר"ן והוא מהירושלמי דאתמר אהך ברייתא שהובאה בגמרא דף י"ב ע"א דכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים וז"ל הירושלמי שם מה אנן קיימין אם בשפישפש ומצא הרי מצא וכו' אלא הכי אנן קיימין בשלא פישפש ומצא היא אומרת דם בתולים היא והוא אומר דם צפור הורע כחו שלא נהג כמנהג הזה עכ"ל ומזה למדו המפרשים דאם נמצא דם אינו נאמן לטעון טענת פתח פתוח ולי נראה דאין מירושלמי זה סתירה לדברי רבינו הרמב"ם דהוא מחלק דשם מיירי דלא טען טענת פתח פתוח רק טענת דמים ואמר שזהו דם צפור ועל זה אמרינן הורע כחו שלא נהג כמנהג להעמיד שושבינין למשמש ולהשגיח מבלי להכניס דם צפור כמ"ש הר"ן א"כ בטלה טענתו ואינו יכול לטעון טענת דמים דהך ברייתא מיירי בטענת דמים כדאמרינן בגמרא דף ט' ע"ב אהך מתניתין וברייתא מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח לא דקטעין טענת דמים משא"כ בטוען טענת פתח פתוח אינו משגיח כלל על הדמים ואין הדמים ראיה.
וזה נראה דהיה דעת ריב"ם שהובא ברא"ש ובתוס' ישנים דדייק מהא דאמר רב אשי דף י"ב תני כל שלא משמש אין לו טענת בתולים דאין הלכה כרב יהודה אמר שמואל דהאומר פתח פתוח מצאתי דנאמן והקשה ר"ת דהא לעיל דחינן למ"ד דאינו נאמן דאיירי בטענת דמים דבהא ודאי נאמן ומ"מ קתני כל שלא משמש אין לו טענת בתולים עיי"ש בתוס' ישנים ולפי מ"ש ניחא דבשלמא אי איירי בטענת דמים שפיר יש לומר כל שלא משמש דמיירי דיש כאן דם רק הוא אומר דם צפור הוא ובזה אמרינן אם לא משמש אבדה טענתו משא"כ למ"ד פתח פתוח מצאתי נאמן א"כ איך קתני סתם כל שלא משמש אינו יכול לטעון טענת בתולים הא יכול לטעון טענת פתח פתוח מצאתי ונאמן ולזה אין מציאת דם ראיה כלל כמ"ש הרמב"ם אלא ודאי דליתא לדשמואל א"כ שפיר קתני כל שלא משמש אינו יכול לטעון טענת בתולים בשום פנים דפתח פתוח אינו נאמן וטענת דמים הא דם לפניך והוא דלא משמש הורע כחו בטענה זו ולק"מ. ומיהו רבינו הרמב"ם אף דס"ל כר"ת דקי"ל כשמואל דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן וס"ל דאיירי אפילו במצא דם לק"מ מירושלמי דהא ר"ת ס"ל כיון דמנהג למשמש והוא שינה מנהגו אינו נאמן והן הן דברי הירושלמי כל שלא נהג ופשפש ומצא דם הוא אומר וכו' הורע כחו הרי לישנא הורע כחו מורה כר"ת הואיל ושינה המנהג הורע כחו דיש כאן ערמה דלמה שינה המנהג אם לא להעליל עליה אבל בעלמא אף דאיכא דם נאמן ומדברי ריב"ם ור"ת מוכח קצת דס"ל כרמב"ם דאל"כ מה דוחקין במילתא דרב אשי דאמר תני כל שלא משמש אי ס"ל כשמואל הו"ל לתרוצי בקיצור כאוקימתיה דירושלמי דמיירי דמצא דם רק דטוען פתח פתוח מצאתי ודם צפור הוא אינו נאמן הואיל ודם לפניך והוא לא משמש ושמואל מיירי בלא מצא דם ומי סני להו לפרש שיהיה דברי תלמודא דידן ותלמודא דבני מערבא בשפה אחת ודברים אחדים אלא ודאי דס"ל דלשמואל אין זה מועיל כמ"ש לעיל.
וכתב הבית שמואל סימן ס"ח ס"ק י"א דמבואר בר"ן דאף להפוסקים החולקים על הרמב"ם היינו לענין ממון אבל לענין איסור במקום דליכא ספק ספיקא כו"ע מודה דאסורה ובאמת ברש"י ותוס' שדחקו עצמן בהא דהאומר פתח פתוח מצאתי דנאמן לאוסרה דמיירי בנאבדה המפה וכדומה ולא פירשו דהדם לפנינו והוא טוען פתח פתוח מצאתי והוא דם צפור ש"מ דאף לענין איסור אם הדם לפנינו אינו נאמן ודוחק לומר שהוצרך רש"י לפרש כן משום דאביי מייתי סייעתא ממתניתין בתולה נשאת ליום רביעי וכו' ואמרינן אי למיתב כתובה ניתב לה ומשם נראה דס"ל דנאמן להפסיד כתובתה כמ"ש התוס' שם ועל זה הוצרך רש"י לפרש דמיירי דאבדו הדמים דלגבי ממון ודאי אינו נאמן וזה דוחק ולכן נראה דס"ל לרש"י דאף לענין איסור אינו נאמן והיינו כיון דדמים לפניך א"כ טענתו פתח פתוח מצאתי מספקא לן לדידן אולי לא קים ליה דרגלים לדבר דהרי דם לפניך ומאין בא וא"כ הוי ספק ספיקא ספק בתולה ספק בעולה ואם תמצא לומר בעולה ספק אינו תחתיו ומותרת אפילו לכהן (ולגבה) בעלה ישראל יש עוד ספק ספק אונס ספק רצון וא"כ אין כאן ראיה מהירושלמי דאמר שם הדא דתימא לממון אבל לקיימה אסור משום ספק סוטה דהירושלמי מחמיר לענין איסור אפילו בספק ספיקא כמבואר בירושלמי ובהרא"ה אבל לדידן דלא קי"ל בהא כהירושלמי יש לומר אף בהא מותרת אפילו לענין איסור דממה נפשך אם אתה מחשבת ליה אף דדם לפניך לודאי דקים ליה ומצא פתח פתוח אף לענין ממון תאמר כן דנאמן הוא מחמת חזקה דאין אדם טורח וכו'.