בני אהובה/הלכות אישות/ה/י
הלכות אישות/ה/י
גזל את האשה וכו'. הנה הרא"ש בבבא קמא פרק מרובה וכן הרבינו ירוחם כתבו דבקידושין יש להחמיר ביאוש בלא שינוי רשות דרבה סבר דיאוש כדי קנה על כל פנים מדרבנן ועיין בבית שמואל שנתחבט למצוא דרך ואופן דיהיה יאוש בלתי שינוי רשות דאי בגזל דידה ממה נפשך אי שידך מקודם או אמרה הן הא נתרצית ואי בלא שידך ושתקה הא תוכל לומר דידי שקלית וצידד הוא לומר דמיירי בגזל אחרים רק דקיבל אחריות ובזה לא שייך שינוי רשות ובאמת תלה תניא בדלא תניא כי מנין לו זה הדין דבקבלת אחריות מפיק ליה משינוי רשות ויש בו תמיהות רבות כמו שכתב הש"ך בחו"מ סימן ל"ז ס"ק כ"ט עיי"ש ולא ידעתי מה קא קשיא ליה לבית שמואל דלעולם מיירי בגזל דידה דהיינו דגנב חפץ מן האשה ונתייאשה הימנו ובא הגנב וקידשה בו והיא לא ידעה שהחפץ הזה שלה הוא רק חשבה שהוא חפץ אחר הדומה לשלה ובאמת הוא שלה הרי כאן יאוש בלי שינוי רשות ולא שייך כאן לומר דידי שקלית בלא שידך או נתרצית בשידך או אמרה הן דהא לא ידעה דשלה הוא ואין לפקפק דא"כ תוכל לומר אין רצוני להתקדש בכלי גנוב כמו שכתב הבית שמואל בריש סימן כ"ח אני אומר דמלבד זה דלא ידעתי מנא ליה להבית שמואל דין זה מה שלא נזכר בשום פוסק גם אם נודה לדבריו יש לחלק דבשלמא בגנוב משל אחרים תוכל לומר מה לי בכליו של אחרים הגנובים משא"כ בגנוב משלה והיא כבר נתייאשה הימנו וכשהוא מחזירה לה רוצה אדם בקב שלו אף גם נוכל לומר דידעה דגנוב הוא החפץ ולא שייך לומר אין רצוני וכו' רק דלא ידעה דשלה הוא רק חשבה דכמו שגנוב משלה נגנב כלי בדומה לו משל אחר ונתברר לה אח"כ דממנה גנב החפץ הזה והרי כאן יאוש בלתי שינוי רשות וס"ל להרא"ש ורבינו ירוחם דמקודשת וזה פשוט וברור.
והנה הרב רמ"א בהגה סימן כ"ח סעיף ב' כתב דעת הר"ן דאף דבגנוב משלה מקודשת מ"מ צריך לשלם לה גזילתה וכתב בעל משנה למלך דאין ספק בהאי דקדשה בסלע שהוא חייב לה דכל שכן הוא דצריך לשלם לה הסלע שהוא חייב לה ותמה על הרשב"א פרק קמא דגיטין שכתב דהחוב נמחל וא"כ לדבריו כ"ש בגזל שלה וזה היפך הירושלמי שהביא הר"ן וכו' עכ"ל ואני אומר דלפי הבנת משנה למלך דאם בגזל שלה מחויב להחזיר הדמים מכ"ש בסלע שחייב לה ביותר תקשי ליה דברי הרשב"א אהדדי דבחידושיו למסכת קידושין כתב בגנוב משלה כדברי הר"ן והעתיק הירושלמי שממנו מוציא דין זה דבגזל שלה חייב להחזיר לה הדמים אמנם נראה דרמ"א דכתב בהגה גבי גזל שלה דצריך להחזיר לה הדמים ולא כתב בסעיף של אחריו גבי כנסי סלע בחובך דצריך לשלם לה החוב דדעתו דודאי אם אומר לאשה הרי לך סלע להשבת גזלותך ותתקדשי לי והיא קיבלתו ואמרה הן אין מקום לומר דצריך לשלם גזילתה דהוא נתנה בפירש בתורת השבה ובתורת קידושין ואדעתא דהכי קידשה ואם היא סברה וקבלת איך יתכן דבטלה ההשבה רק דמיירי בגזל חפץ ממנה והחזיר לה סתם ואמר התקדשי לי בו והיא קבלתו ממנו ואמרה הן והיא יודעת דשלה היא וגזול הוא בידו בזה שפיר יש לומר דקבלתו לזקוף עליה הגזל במלוה ולהיות החפץ שלו לקדש בו ודמי החפץ יהא מלוה בידו ובזה דעת הירושלמי דאין הגזל נמחל ובהך גוונא מיירי הרשב"א והר"ן ורמ"א. ולפי זה בחזרת החוב דאמר כנסי סלע זה בחובך אופן השני דנתן לה סתם אינו במציאות דאם חייב לה מאה מנה ונתן לה פרוטה סתם בתורת קידושין פשיטא דמקודשת ואין צריך לשידך או אמרה הן רק הדין דנתן לה סלע ואמר הרי זה לפרעון ותתקדשי לי בו או שחזר ואמר אח"כ עיין ברשב"א והר"ן והיא קיבלתו א"כ פשיטא דאין צריך לפרוע לה כלל כמו גבי גזל אם נתן לה בתורת השבה ואמר ג"כ שתתקדש בו כהנ"ל דאדעתא דהכי קידשה לצאת ידי שניהם פרעון וקידושין דהיא סברה וקיבלה ולית כאן חולק ודברי הנ"ל פשוטים והמעיין ברשב"א לקידושין פרק קמא ימצא באר היטב שנתכון לדברי.