בלילות מקדם (רחל)
כַּחֲלוֹם: הַכֹּל – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת
וְאֶל חוֹף לֹא-נוֹדָע טָסִים
אָנֹכִי וְאַתָּה עַל פְּנֵי הַכִּנֶּרֶת
בְּסִירָה לִבְנַת מִפְרָשִׂים.
מִקַּרְנֵי הַיָּרֵחַ שָׁזַרְנוּ שְׁנֵינוּ
אֶת הַפְּתִיל הַקּוֹשְׁרֵנוּ מֵאָז.
לֹא כִּזֵּב הַחֲלוֹם – הֵן עוֹדֵנוּ, עוֹדֵנוּ
מְהַלְּכִים בִּשְׁבִילוֹ הַמּוּפָז.
הֵן זִכְרוֹ הָרָחוֹק כְּמֵימֵי הַמַּבּוּעַ
הַמַּרְוִים-צוֹנְנִים בַּשָּׁרָב.
לֵיל יָרֵח אֶחָד – וְאוֹרוֹ זָרוּעַ
עַל יָמִים רַבִּים אַחֲרָיו.
מאת רחל המשוררת
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).