ביום אשר הוכתר בכתר הפילוסופיא ורפואה
שיר מאת שמחה בן אברהם קלימני[1], לכבוד הענקת התואר לפילוסופיה ורפואה מאוניברסיטת פדובה לישראל בן יוסף וולמארין. ישראל וולמארין מגוריציאה הוסמך לפילוסופיה ורפואה באוניברסיטת פאדובה בשנת 1746.
הקדמה
[עריכה]ביום אשר הוכתר בכתר הפילוסופיא ורפואה הבחור מעם סגולה לשם לתפארת ותהלה. ה"ה המשכיל ונבון לו תאר ולו הדר כמוהר"ר ישראל בן הגביר המרומם איש ירא אלהים וסר מרע (איוב א ח) כמ"ר יוסף וולמארין יצ"ו: קמה בן שירי לעומתו. ותשא משלה להראות תפארת גדולת חכמתו:
השיר
[עריכה]מָוֶת לָמָּה עַתָּה כָּסּוּ פָּנֶיךָ
פַּלָּצוּת וּכְלִמָּה יוֹם מִיּוֹמַיִם
לָמָּה נָטַשְׁתָּ מִלְּשַׁנֵּן חַרְבֶּךָ
כִּי לֹא קִלְקֵל וּלְבַד קָהוּ אַפָּיִם
עָנָה הַאִם נִסְתָּרָה מֵעֵינֶיךָ
עַד אָנָּא ישראל שָׂם לוֹ יָדָיִם
אִם לֹא שָׁמַעְתָּ הַט אֱלֵי אָזְנַיִם
כִּי תָּשׁוּב תִּתְפַּלָּא הַפֶּלֶא כִּפְלַיִם
זֶה בְּטָמוּן חָפַשׂ חָקַר בְּטֶבַע
בַּחַיִּים בְּרוֹמָם וּבְכָל צוֹמֵחַ
עַד יָקָר מִזּוֹלֵל הוֹצִיא שָׂכְלֵהוּ
דֶּרֶךְ לִמְקוֹר חַיִּים עַל אַחַת שֶׁבַע
מָצָא אֵיכָה לַבִּי יִהְיֶה שָׂמֵחַ
אִם מָטֵי וְלִקְחִי יַצִּיל יָדֵיהוּ
- קול שמחה
- ^ בעל מחבר ספר "כללי דקדוק לשון עבר". וראו גם מידע על המחבר כאן ובוויקיפדיה