ביאור הלכה על אורח חיים תרלא
סעיף א[עריכה]
(*) שוין מלמעלה פסולה: הנה בטור הביא דעת בעל העיטור להיפך ולא הביא המחבר את דעתו כלל משום דהרמב"ם והרי"ף והרא"ש כולם קיימי בשיטת רש"י וכמו שפסק פה בשו"ע ואני מצאתי עוד ראשוני ראשונים דסברי ג"כ הכי והם הרבינו חננאל והרי"ץ גיאות:
סעיף ה[עריכה]
(*) טפח או יותר וכו' והוא שיהיה מכוון וכו': המחבר העתיק דבריו מלשון הרמב"ם משמע דס"ל דאם היה רוחב הקנה העליון יותר מטפח בעינן נמי באויר שבין התחתונות יותר מטפח שיהיה ראוי להוריד העליון בנתיים אבל הרמ"א דקדק וכתב דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח הורה לנו בזה דדעתו כמסקנת הריטב"א בחידושיו דכל שיש בין התחתונות טפח סגי [הגר"א בביאורו והגרע"א] ומה שציינו ר"ן פרק הישן וב"י בשם הרמב"ם הוא לאפוקי מדעת רש"י ותוספות דס"ל דאפילו אין באויר שלמטה פותח טפח אמרינן ג"כ חבוט רמי:
(*) אפילו חמתה מרובה רק שיהא הצל מרובה וכו': כצ"ל [בגדי ישע]:
סעיף ח[עריכה]
(*) ונתן הכשר ערב: הנה המגן אברהם העתיק דברי רש"י ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך הו"ל הכשר מרובה ולא העתקתיו כי תמהו האחרונים [הפמ"ג וכן הבגדי ישע] זהו שייך רק לשיטת רש"י דהסוגיא אזלא למ"ד פרוץ כעומד אסור והלכך בעינן שיהא הכשר מרובה אבל השו"ע הלא אזיל לשיטת ר"ח ור"ת דהסוגיא אזלא למ"ד פרוץ כעומד מותר רק משום דא"א לצמצם שימלא כל האויר ונמצא הפסול מרובה אבל כי משנינן שנותן הכשר ערב [דהיינו שדוחק כל חתיכת קנה לרחבו בין שפוד לשפוד] אז אפשר שיתמלא כל האויר ונמצא פרוץ כעומד ומותר:
סעיף ט[עריכה]
(*) או שיטול מבין שני נסרים אחד וכו': ולפי מאי דקי"ל לקמן בסימן תרל"ב דסכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים מיתוקמא כגון דהוו שני פסלים באמצע ואין מן הדופן עד הפסל ד' אמות [כגון דהוי ח' אמות מצומצמות וכשעושה נסר ופסל מצד אחד ד' פעמים וכן מצד השני איתרמי שני פסלים באמצע] הלכך מתכשר מתורת דופן עקומה [רש"י ור"ן] וכן משמע בביאור הגר"א דלדיעה ראשונה מיירי בכהאי גווני אכן בב"ח כתב דלדעת הרא"ש והטור [וה"ה השו"ע שהעתיק לשונם] כיון דעביד מעשה בנסרים תו אין על הנסרים הנשארים שם סכך פסול וכולם מתכשרי כשנותן נסר ופסל נסר ופסל בכל הסוכה אך הי"א והוא דעת הרמב"ם אין סובר כן ולפיכך סובר שלא יהא הנסרים רוחב ד' בין במפקפק ובין בנוטל אחת מבנתיים ע"ש. [ועיין בב"ח שהביא עוד שיטה אחת בשם הרמב"ן דבנוטל נסר אחת לבד סגי אפילו הניח כל שאר נסרים בלא סתירה ונענוע ואפילו לא הניח פסל בינתיים וכו' אבל סיים ע"ז שאין להקל כן למעשה גם הגר"א שהביא כל השיטות בזה לא הזכיר שיטה זו כלל] ופה א"צ להעדיף סכך הכשר על הפסול כמו בסעיף הקודם דגם הסכך הפסול נתכשר ע"י המעשה שנטל אחת מבינתיים:
(*) שלא יהיו הנסרים רחבים ד"ט: הוא דעת הרמב"ם ועיין במגן אברהם שדעתו דאף לדעה זו דוקא במפקפק ס"ל שיהו פחותים מד"ט דאם יהיו רחבים ארבעה הרואה שישב תחתיהן יסבור שמותר לסכך בהן וישב ג"כ תחת הבית אבל כשנוטל אחת מבינתיים אפילו כשיש בהן ד"ט שרי לכו"ע דהרואה יראה שהוצרך לתת פסל בינתיים ולא יבוא לישב תחת תקרת הבית עכ"ל ומשמע ממ"א דהוא סובר כמו שמפרש הב"ח דלדעה קמייתא מתכשרא כל הנסרים וכמו שכתבנו מקודם דאם דוקא כששני הפסלים באמצע פשיטא דגם הרמב"ם מודה לזה וא"צ שום ראיה ועיין בא"ר שהביא דממשמעות הטור ורי"ו נראה דלדעת הרמב"ם לא מהני בנסרים רוחב ד"ט אפילו בנוטל אחת מבינתיים וכמו שכתב הב"ח ודלא כמ"א עכ"ל משמע מניה דהוא סובר ג"כ כמו שמפרש הב"ח לדעה קמייתא [דאי סובר כמו שפירשנו בשם הרש"י והר"ן וכמו שמוכח מהגר"א דלדעה קמייתא אין להקל בשנוטל אחת מבינתיים כ"א בששני פסלים באמצע בזה בודאי גם להי"א מהני בשנוטל השני נסרים שהיו רחבים ד"ט ומניח סכך כשר במקומם]:
סעיף י[עריכה]
(*) או שסמך ראש הדופן וכו': היינו אפילו עשה עוד דופן שלישית דבשני דפנות בלא"ה פסולה:
(*) או שהגביה הדופן הסמוך לכותל וכו': וה"ה בשעשאה כמין צריף וטפח הראשון לא היה משופע אלא בשוה [כגון בבנין או באויר] כ"כ הלבוש וכ"א בפירש"י והרמב"ם חדא מינייהו נקט:
(*) וי"א שהטפח לא תהיה אויר וכו': וראוי לחוש לדבריהם [מ"ז בשם הלבוש]:
(*) הרא"ש והרמב"ם פ"ד: ט"ז הוא וצ"ל הרה"מ בפ"ד (עי"ש דמוכח כן) דלשון המחבר הרי הוא לשון הרמב"ם ממש וכן בב"י שכתב ומדברי הראב"ד בפ"ד נראה שהוא מפרש כפר"י ג"כ צ"ל ומדברי הרה"מ וכו' כי דברי הראב"ד לא נמצא שם כלל: