ביאור:תמימות לעומת שלמות בעבודת ה'

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

כתוב בתורה, דברים יח יג: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". תמים - לא חלילה מה שכולנו מכירים היום - מלשון פראייר, אלא הכוונה לניקיון וטהרה נפשיים, המביאים לאמונה תמימה, ללא מעורבות של השפעות זרות, שהן העבודות הזרות למיניהן.

כפי שמובא בתורה, כשהקב"ה אומר לאברהם אבינו, בראשית טו: "וְהִנֵּה דְבַר-ה' אֵלָיו לֵאמֹר... וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם... וְהֶאֱמִן, בה'; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה", מבואר במדרשים שאברהם אבינו יצא מבית עבודה זרה, והיה בקיא בחוכמת הכוכבים וכדומה, והקב"ה מבקש ממנו לצאת מהרושם החוויתי של אותן השפעות.

אנו, כחוזרים בתשובה, יודעים עד כמה המהלך הזה קשה. 

אבל ברוך ה', איך אומר הפתגם? ' "מעשה אבות סימן לבנים" '. פתגם זה מבוסס על מדרש בראשית רבה מח: "אמר לו הקב"ה לאברהם: שב! אתה סימן לבניך!". כלומר, מה שקרה לאבות – יקרה גם לבנים, במשך כל הדורות הבאים. הבנים חוזרים ויחזרו על מעשי אבותיהם.

ואכן אנחנו חיים בדור שהולך נגד המהלך "הטבעי" של בן המקבל מאביו; היום הבן דורש לחקור ולבדוק ולדעת בעצמו – בדיוק כמו אברהם אבינו, הראשון לכל החוזרים בתשובה.

האמונה של אברהם אבינו הביאה אותו לשלמות עבודת הבורא, ונחשבה לו לצדקה מלשון הצדקה, הוא הצדיק עליו את הדין ואת מציאותו של הקב"ה, וה' גמל לו בהתאם.

וכאן מתחילה טעות נוספת... אז מה ההבדל בין אמונה פשוטה וכביכול תמימה, לשלמות עבודת ה'? - אין הבדל, כי אמונה בדרך ה' בלב שלם מביאה ממילא להשלמה בדרך ה', ומעוררת דבקות תמידית כפי האמצעים והכוחות של האדם בכל רגע נתון.

שלמות עבודת ה' היא הליכה מחיל לחיל עד אין סוף ברוך הוא, והאכזבה העצמית מצד השאיפה לשלמות היא מצד הדימיון, כי אין דבר כזה מושלם, אלא משלים עוד חלק בנפשנו, בדרך לבניית קומת האדם בעולם הזה ולעולם הבא. 

המילה שלם מוזכרת גם בהקשר של עבודת סדר הקורבנות, והלוואי וכולנו נזכה להיות עולה תמימה ושלמה. ומכיוון שבית המקדש חרב עלינו ובוטלו הקורבנות, התקינו לנו חז"ל את סדר התפילה, והיא שמביאה לנו היום את שלמות עבודת הלב, איכה ב יט: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ, נֹכַח פְּנֵי ד'". הקב"ה רוצה את הלב, רוב החסידויות מדברות מעניין השתפכות הנפש, המביאה לזיכוך הנשמה וליכולת להכיל ולקבל את מציאות הבורא יתברך, ולהבין בשכל את מהלכיו ודיניו, שלא תמיד מתיישבים בליבנו. 

שורש השאיפה ללכת בכיוון של שלמות עבודת הבורא, היא להשלים עוד חלק ועוד חלק מהמהלכים בעולם הזה, ולהשיג אותם בשכלנו ובליבנו כפי הכלים שיצרנו, שהם לימוד התורה ומעשינו הטובים. רק בעולם הבא תבוא הידיעה הברורה, שכל המהלכים בעולם הזה היו בסדר מופתי, והכל בחשבון מדויק לשם שמים, ורק לנו חסרה הידיעה וההרגשה להבין את רצון ה'.

אמר רבי נחמן מברסלב בספרו לקוטי מוהר"ן משפט מדהים - אור האהבה שבדעת: "הדרך להסרת אותן הסתרות רבות המסתירות את אור האמת, מתחילה אצל כל אדם בליבו הוא. על ידי שאדם מכניע את ליבו לדעתו, דעת התורה; פירוש: כאשר יתגבר האדם על יצרו ויקיים רצון ה' יתברך כפי שגילה לנו בתורתו הקדושה וכפי שביארו לנו חכמי הדורות, הוא מכניע את הרע שבליבו ואז, כאשר מתגבר הטוב שבליבו, מאירה בו אותה "אהבה שבדעת" המאירה במידות, וכשמאירה בו אותה אהבה, הרי שבכל דבר ומקום שהוא מביט, הוא רואה רק את מלכות ה' יתברך, הנהגתו התמידית ואהבתו האינסופית לעם ישראל. ואור זה, "אור אהבה שבדעת", טיבו הוא שהוא עושה שלום בכל מקום ובכל דבר".

המאמר הבא מבאר את הרעיון הזה בצורה נפלאה  http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-02-10.html

מידת התמימות

מקורות

על-פי מאמר של גליה שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-11-19.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/tmimut