ביאור:תוספתא/מנחות/ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת מנחות פרק שני
[עריכה]מה מצטרף לעניין פיגול?
[עריכה]הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ, או כזית משיריה בחוץ
להקטיר קומצה בחוץ, או כזית מקומצה בחוץ
להקטיר לבונתה בחוץ, או כזית מלבונתה בחוץ – פסול, ואין בו כרת.
לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר
להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר
להקטיר לבונתה או כזית מלבונתה למחר – פגול, וחייבין עליו כרת.
כל המנחות שקמצן שלא לשמן, הוליך והקטיר חוץ לזמנן
הוליך והקטיר שלא לשמן - פגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו? קמץ בשתיקה, ונתן בכלי, והוליך חוץ לזמנו
או שקמץ חוץ לזמנו, ונתן בכלי, והוליך והקטיר בשתיקה
או שקמץ, ונתן בכלי, והוליך והקטיר בשתיקה - זהו שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו? קמץ חוץ לזמנו, ונתן בכלי, והוליך והקטיר חוץ לזמנו
או שקמץ, ונתן בכלי, והוליך והקטיר חוץ למקומו
בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום, ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן
פסול ואין בו כרת.
ר' יהודה אומר: אף בזה, הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום - פגול וחייבין עליו כרת
קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן - פסול ואין בו כרת.
כיצד קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן?
קמץ חוץ למקומו, ונתן בכלי, והוליך והקטיר חוץ לזמנו
מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן - פסול
ואין בו כרת, מפני שלא קרב המתיר כמצותו.
הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ, להקטיר קומצה למחר
לאכול שיריה למחר, להקטיר קומצה בחוץ
בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום, ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן
פסול ואין בו כרת. ר' יהודה אומר: אף בזה, הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום - חייבין עליו כרת
הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן - פסול ואין בו כרת.
כל המנחות שקמצן חוץ לזמנן, או שקבלו פסולין את הקומץ וקטרוהו בשתיקה אפילו חוץ לזמנו
פסול ואין בו כרת.
הקומץ את המנחה לאכול שיריה, כזית היום וכזית למחר
במקרה הראשון, כיוון שחשב גם לאכול כזית בחוץ – לא קרב המתיר כמצוותו. |
להקטיר מקומצה, כזית בחוץ וכזית בפנים - פסול ואין בו כרת.
לאכול משיריה, כזית היום וכזית למחר
להקטיר מקומצה, כזית היום וכזית למחר – פגול, וחייבין עליו כרת.
הקומץ את המנחה לאכול משיריה, כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים
ולהקטיר מקומצה, כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים – כשר, וכן למחר - כשר.
הקומץ את המנחה לאכול משיריה, כזית בחוץ וכזית בפנים
המשך הדיון במשנה ד שם. ר' יהודה פוסל גם אם חשב להניח כזית למחר בלי לאכלו או להקטירו. |
בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום, ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן
פסול ואין בו כרת.
ר' יהודה אומר: אף בזה, הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום – פגול, וחייבין עליו כרת
הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן – פסול, ואין בו כרת.
הקומץ את המנחה לאכול משיריה כחצי זית בחוץ, ולהקטיר מקומצה כחצי זית בחוץ
לאכול משיריה כחצי זית למחר, ולהקטיר מקומצה כחצי זית למחר
לאכול משיריה כחצי זית בחוץ, ולהקטיר מקומצה כחצי זית למחר - כשר
שאין קמיצה והקטרה מצטרפין זה עם זה
אבל קמיצה וקמיצה, הקטרה והקטרה - מצטרפין זה עם זה.
כיצד? קומץ את המנחה לאכול משיריה, כזית בחוץ וכזית למחר
להקטיר מקומצה, כזית בחוץ וכזית למחר – פסול, ואין בו כרת
מפני שקמיצה וקמיצה, הקטרה והקטרה - מצטרפין זה עם זה.
הקומץ את המנחה לאכול משיריה כחצי זית למחר
ובשעת הקטרה חשב עוד, להקטיר מקומצה כחצי זית למחר – פיגול, וחייבין עליו כרת
מפני שקמיצה והקטרה מצטרפין זה עם זה לפגל. שבשניהם חשב על האכילה למחר
הקומץ את המנחה להקטיר מקומצה כחצי זית למחר - כשר
שאין פחות מכזית מפגל ופוסל בכל מקום.
הקומץ את המנחה לאכול קומצה ולהקטיר שיריה
לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר – כשר, ור' יהודה פוסל.
להניח קומצה ושיריה למחר, או להוציאן לחוץ – כשר, ור"י פוסל
ר' אלעזר אומר: ר' אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר
א"ל ר' יהודה: ומה אם הניח את הקומץ למחר, אינו פוסל?
וחכ"א: זה וזה כשר. אין לך שהוא פסול, אלא מחשבת אכילה והקטרה בלבד.