ביאור:תוספתא/חולין/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק ו

הדם החייב בכיסוי

(א)

כִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בַּכִּלְאַיִם וּבַכּוֹי.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

ראו משנה ו, א, וכן ביכורים ב, ט.

כִּלְאַיִם מִן הַגְּדִי וּמִן הָרָחֵל - נוֹהֲגִין בּוֹ; מִן הַכּוֹי - אֵין נוֹהֲגִין בּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוֹי, אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁסָּפֵק.
וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ.

(ב)
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

לעניין תקיעת שופר בגבולין ("במדינה") ראו ראה"ש ד, א. ההנחה היא שתקיעת שופר אסורה ביום טוב, אבל בראש השנה תוקעים למרות שספק באיזה משני הימים יש מצווה. אם החג חל בשבת לא תוקעים.
ההוכחה הזו קצת חלשה, כי הספק בראש השנה חל הן על האיסור לתקוע, הן על מצוות התקיעה.

וּמָה אִם מִילָה, שֶׁוַּדָּיָהּ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין סְפֵקָהּ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב,
כִּסּוּי הַדָּם אֵין וַדָּיוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת - דִּין הוּא, שֶׁלֹּא יְהֵא סְפֵקוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב!
אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹפָרוֹת שֶׁבַּגְּבוּלִין יוֹכִיחוּ,
שֶׁאֵין וַדָּיָן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וּסְפֵקָן דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב,
הֵן יוֹכִיחוּ לְכִסּוּי הַדָּם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין וַדָּיוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת,
שֶׁלֹּא יְהֵא סְפֵקוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב.

(ג)
הֵשִׁיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁלְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר:

מילה אינה דוחה את ליל יום טוב כי היא מצווה רק ביום. אבל כיסוי הדם נוהג ביום ובלילה.
התשובה תמוהה כמעט כמו השאלה.

וּמָה לַמִּילָה, שֶׁאֵין סְפֵקָהּ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, שֶׁאֵין וַדָּאָהּ דּוֹחֶה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב,
תֹּאמַר בְּכִסּוּי הַדָּם שֶׁוַּדָּיוֹ דּוֹחֶה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב?
הוֹאִיל וּוַדָּיוֹ דּוֹחֶה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵא סְפֵקוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב!
אָמַר רַבִּי אַבָּא: זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי אַחְיָה אוֹמֵר:
"אֵין לָהֶם תְּשׁוּבָה", וְהֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר.

(ד)
הַשּׁוֹחֵט לִרְפוּאָה, לַאֲכִילַת גּוֹי, לַאֲכִילַת כְּלָבִים - חַיָּב לְכַסּוֹת.

הכיסוי הוא תוצאה של השחיטה, ולכן יש מצווה בכל פעם ששוחטים, בלי קשר לשאלה האם אוכלים את הבשר או לא. אבל אם לא שחט כראוי – אין מצווה לכסות את הדם.

הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וּמְעַקֵּר, וּשְׁחִיטַת נָכְרִי - פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.

(ה)
הַשּׁוֹחֵט בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,

כיסוי הדם אינו עונש, ולכן אינו נדחה כשהשוחט מתחייב בנפשו.

כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה, אִם הָיָה הַדָּם קַיָּם - חַיָּב לְכַסּוֹת.

(ו)
הַשּׁוֹחֵט בַּסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַיַּבָּשָׁה, אִם הָיָה הַדָּם קַיָּם - חַיָּב לְכַסּוֹת.

לגבי השוחט וצריך לדם – ראו לעיל הלכה ד.

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: לֹא יִשְׁחֹט אָדָם בַּסְּפִינָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן.
הַשּׁוֹחֵט וְצָרִיךְ לַדָּם - לֹא יִשְׁחֹט כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹחֲטִין.
אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה? - אוֹ נוֹחֲרוֹ אוֹ מוֹלְקוֹ.

(ז)

הַשּׁוֹחֵט וְהִקְדִּישׁ אֶת הַדָּם – חַיָּב לְכַסּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה מִצְוַת כִּסּוּי לַהֶקְדֵּשׁ.

הַשּׁוֹחֵט וּבְלָעַתּוּ הָאָרֶץ - פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.

ראו משנה ו, ד.

כִּסַּתּוּ הָרוּחַ - חַיָּב לְכַסּוֹת.

(ח)
דָּם שֶׁעַל הַסַּכִּין וְדָם שֶׁעַל הַכְּנָפַיִם - חַיָּב לְכַסּוֹת.

ראו משנה ו, ה. במשנה נאמרו דברי ר' יהודה על דם שהתערב בדם פטור מכיסוי.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנִתְכַּסָּה דַּם הַזֶּבַח - פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.

פעולת הכיסוי

(ט)
הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ.

השוחט והמכסה יכולים להיות אנשים שונים, וראו משנה ו, ד.

הַמְכַסֶּה אֶת הַדָּם צָרִיךְ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ.
שָׁחַט וְלֹא כִסָּהוּ וְרָאָהוּ אַחֵר - חַיָּב לְכַסּוֹתוֹ, אֲפִלּוּ בְיוֹם טוֹב.

(י)

הַמְכַסֶּה אֶת הַדָּם - יְכַסֶּנּוּ בַּיָּד, וְאַל יְכַסֶּנּוּ בָּרֶגֶל,
שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַמִּצְווֹת עֲרַאי.

(יא)
בַּמֶּה מְכַסִּין וּבַמֶּה אֵין מְכַסִּין?

ראו משנה ו, ז.

אֵין מְכַסִּין לֹא בַתֶּבֶן, וְלֹא בַקַּשׁ, וְלֹא בַּגְּבָבָה, לֹא בַעֵצָה,
וְלֹא בַנּוֹצָה, וְלֹא בְכַנְפֵי יוֹנָה, וְלֹא בִנְסֹרֶת שֶׁלַּחָרָשִׁין, וְלֹא בַּנְּעֹרֶת שֶׁלַּפִּשְׁתָּן,
וְלֹא בַשְּׁחוּלוֹת, וְלֹא בַגְּרוּדוֹת, וְלֹא בַקְּצוּצוֹת, וְלֹא בַקְּמָחִין, וְלֹא בַסְּלָתוֹת.
וְלֹא יִתֵּן אֶבֶן עַל גַּבֵּי הַדָּם וִיכַסֶּה,
אֲבָל מְכַסֶּה בַסִּיד, בַּגִּפְּסִיס וּבַחַרְסִית שֶׁכְּתָשָׁן וַעֲשָׂאָן עָפָר.
זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא מִין עָפָר, בּוֹלֵעַ וּמַצְמִיחַ - מְכַסִּין בּוֹ.