ביאור:שמואל א יז מעומד
מראה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
ראו הביאור במהדורה הרגילה
מלחמת דוד וגוליית
- וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה
- וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה לכיוון העיר 'שוכה' אֲשֶׁר שבנחלת לִיהוּדָה -
- וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים בעיר הנקראת 'פס דמים' (דברי הימים א יא, יג).
- וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה נערכו - התכוננו למלחמה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.
גליית - איש הביניים
- וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה, וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם.
- וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם נציג הבא להילחם עם נציג מצבא האויב בין שתי המחנות מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ, מִגַּת מהעיר גת, גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת כל אמה בערך חצי מטר וָזָרֶת חצי אמה.
- וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ,
- וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים המורכב מהרבה פיסות מתכת המודבקות לבגד הוּא לָבוּשׁ,
- וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת שקלים העשויים מנחושת (כל אחד 12 גרם, וביחד 60 קג)!
- וּמִצְחַת מגן המכסה את הרגל נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו,
- וְכִידוֹן רומח גדול נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו.
- (וחץ) וְעֵץ חֲנִיתוֹ כמו כידון בימינו, המיועד להטלה לרחוק כִּמְנוֹר אֹרְגִים היתה לו צורה של עץ המשמש לאריגה בנוּל!
- וְלַהֶבֶת הלהב שבקצה חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל!
- וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה המגן הֹלֵךְ לְפָנָיו.
- וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת הצבא הנערך למלחמה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם:
- לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה?
- הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל -
- בְּרוּ ביחרו לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי!
- אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי - וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים,
- וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו - וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.
- וַיֹּאמֶר ישראל לא ענו, וגולית המשיך לדבר הַפְּלִשְׁתִּי:
- אֲנִי חֵרַפְתִּי ביישתי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה!
- תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד!!
- וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה,
- וַיֵּחַתּוּ נשברו, פחדו וַיִּרְאוּ מְאֹד! {פ}
דוד מגיע
- וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי ממשפחה המיוחסת לאפרת אשת כלב בן חצרון (דברי הימים א ב, יט) ויש המיחסים לכתוב זה קשר עם שבט אפרים מצפון הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה
- וּשְׁמוֹ יִשַׁי, - וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים, וְהָאִישׁ ישי בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים.
- וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים, הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה,
- וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה: אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה.
- וְדָוִד הוּא הַקָּטָן, וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל. {ס}
- וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מדי פעם הולך וחוזר מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם.
- וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב כל בוקר וכל ערב, וַיִּתְיַצֵּב והיה עומד מול מחנה ישראל אַרְבָּעִים יוֹם. {פ}
- וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ:
- קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת איפה היא מידת יובש, בערך 25 ליטר הַקָּלִיא דגן קלוי באש הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה, וְהָרֵץ תביא בריצה הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ.
- וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי גבינות שיש בהם הרבה חריצים הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף שאחראי על 1000 חיילים, ::וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד תשאל לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם מצבם, שלומם תִּקָּח תביא אלי, תדווח לי.
- וְשָׁאוּל וְהֵמָּה ואחי דוד וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה, נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים. {ס}
- וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ השאיר, הפקיד אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר מישהו שישמור עליהם במקומו,
- וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי,
- וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה למחנה ישראל שהיה מוקף בגדר אבנים בצורת עיגול וְהַחַיִל הַיֹּצֵא ובדיוק באותו זמן היה גדוד שיצא מהמעגלה אֶל הַמַּעֲרָכָה לכיוון האיזור בינם לבין מחנה פלישתים וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה והם הריעו כלפי הפלישתים תרועות מילחמה להפחידם (וראה במדבר י, ט).
- וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל עדת ישראל נערכה וּפְלִשְׁתִּים, מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה.
- וַיִּטֹּשׁ פירק דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם.
- וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה, גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ, מִגַּת (ממערות) מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים,
- וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שנכתבו לעיל, פסוק ח - וַיִּשְׁמַע דָּוִד.
- וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ, וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד.
- וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
- הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה, כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה.
- וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ - יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ,
- וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מלשרת בצבא וממיסים וכו' בְּיִשְׂרָאֵל". {פ}
התנדבות דוד
- וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר:
- מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל?
- כִּי מִי שאלה רטורית, שכוונתה לזלזל בגוליית הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים ישראל, הנלחמים את מלחמות ה' (חיים הוא כינוי לה' שמשמעותו כבוד וכח)?!
- וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה שהם דיברו ביניהם בפסוק כה לֵאמֹר:
- כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ...
- וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים,
- וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר:
- לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ? וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ השארת מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר?
- אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ השובבות שלך וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ,
- כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה מתוך סקרנות, לראות איך המלחמה מתנהלת יָרָדְתָּ!
- וַיֹּאמֶר דָּוִד:
- מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה? הֲלוֹא דָּבָר הוּא האם לבא לראות את המילחמה זה דבר שלילי??
- וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ מלדבר אל אחיו הגדול אֶל מוּל אַחֵר, וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה,
- וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן.
- וַיִּשָּׁמְעוּ התפרסמו הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד,
- וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל לשאול שדוד מביע זילזול רב בגוליית - וַיִּקָּחֵהוּ.
- וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל:
- אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו על גוליית, בגלל גוליית.
- עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה.
- וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד:
- לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, כִּי נַעַר אַתָּה! וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו!! {ס}
- לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, כִּי נַעַר אַתָּה! וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו!! {ס}
- וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל:
- רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן,
- וּבָא הָאֲרִי וְאֶת וגם הַדּוֹב וְנָשָׂא ולקח שֶׂה מֵהָעֵדֶר.
- וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו מתוך הפה שלו!, וַיָּקָם עָלַי - וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ בפרווה שמסביב לסנטר שלו וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו!
- גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ!
- וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם! - כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים! {ס}
- וַיֹּאמֶר דָּוִד:
- יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב - הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה! {ס}
- יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב - הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה! {ס}
הקרב
- וַיֹּאמֶר שָׁאוּל החלוקה הנוצרית מחברת פסוק זה עם הפסוק הקודם שביניהם פרשה סגורה אֶל דָּוִד:
- לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ.
- וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו את המדים של שאול וְנָתַן קוֹבַע כובע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן.
- וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל רצה ללכת אך לא הצליח לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה התנסה בכך. :וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל:
- לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי! - וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו.
- וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ,
- וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים תרמיל שרועים נהגו לקחת אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט,
- וְקַלְעוֹ הקלע שלו, רצועת עור מקופלת לשניים, שבמרכזה מניחים אבן, מסובבים אותה ומשליכים בְיָדוֹ,
- וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי.
- וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד, וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה ניתן להבין בשני אופנים: האיש (כלומר גלית) נושא את הצינה לפניו. או 'והאיש נושא הצינה' כלומר בעל תפקיד של 'נושא צינה' הולך לְפָנָיו.
- וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ, כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם וגם יְפֵה מַרְאֶה.
- וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד:
- הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?
- וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בהמשך דבריו, אך לא מעוניינים לרשום את מלותיו בֵּאלֹהָיו באלוהי דוד.
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד:
- לְכָה אֵלַי, וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה! {ס}
- לְכָה אֵלַי, וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה! {ס}
- וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי:
- אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן,
- וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ.
- הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ,
- וְנָתַתִּי פֶּגֶר את פיגרי הגופות של מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ,
- וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל.
- וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה,
- כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ! {ס}
- וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב באותו רגע שהפלשתי החל להתקרב לִקְרַאת דָּוִד,
- וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי.
- וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן - וַיְקַלַּע
- וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ,
- וַתִּטְבַּע פגעה ושקעה הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ -
- וַיִּפֹּל גליית עַל פָּנָיו אָרְצָה!
ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את הפלשתי וימתהו, וחרב אין ביד דוד! זוהי כותרת ביניים באותיות מודגשות בלב הסיפור |
- וַיֶּחֱזַק ובכך היה חזק יותר דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן על ידי שימוש בקלע ובאבן בלבד,
- וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ, וְחֶרֶב ואפילו שחרב אֵין בְּיַד דָּוִד!
- וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי,
- וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ מהנדן שלה, מהכלי בו מחזיקים את החרב - וַיְמֹתְתֵהוּ,
- וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ.
- וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם - וַיָּנֻסוּ!
המרדף
- וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ תרועת מלחמה בשמחה,
- וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא הדרך המובילה למקום הנקרא 'גיא' וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן,
- וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם בדרך המובילה ל'שערים' וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן.
- וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק מלרדוף אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים, וַיָּשֹׁסּוּ בזזו אֶת מַחֲנֵיהֶם.
- וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם, וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ. {ס}
דוד נודע לשאול
- וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת בדרכו להילחם ב הַפְּלִשְׁתִּי, אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא:
- בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר האם הוא ממשפחה המתאימה למלכות? היתכן שיקח ממני את המלוכה? אַבְנֵר?
חז"ל שמו לב שאבנר נשבע כאן בנפשו של המלך במקום בנפשו שלו, דבר שאולי מורה על זלזול (בעקבות הצלחת דוד?) |
- וַיֹּאמֶר אַבְנֵר: חֵי נַפְשְׁךָ נשבע אני בחייך הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי כלומר: אינני יודע!
- וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם הנער! {ס}
- וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל, - וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ.
- וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל: בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר?
- וַיֹּאמֶר דָּוִד: בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי.
הערה: הסיפור המקראי ממשיך (באהבת יונתן לדוד כולל מסירת כלי מלחמתו, ובתפקיד שדוד מקבל משאול), אך החלוקה הנוצרית עוצרת כאן
הערות
- בסוף הפרק שואל שאול את דוד מי הוא למרות שבפרק הקודם דוד כבר מנגן אצלו. מספר הסברים לכך ניתן למצא במאמר זה.