ביאור:רעשנים בפורים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כבר בימים קדומים נהגו לצייר את דמותו של המן או לחרות את שמו על גבי אבן או לבנה ולהכות בה עד הימחותם או לכתוב שמו על הרצפה ולרקוד עליה. ר' "אליהו הכהן" , בעל "שבט מוסר" ו"מדרש תלפיות", שהאמין בהרבה סיפורי בדים, כפי שהם מופיעים ב"מדרש תלפיות" שלו, כותב ששמע:
כשאומרים ארור המן או כשמזכירים שמו ושם אשתו ובניו "ומכין" , שעושה הקב"ה שירגיש הכאות, כדי שיקבלו צער גדול, יען שכל הבאים לעולם כאילו בימיהם נעשה הנס, לפי שאם נתקיים עצתו לא היו באים לעולם. לכן כל הבאים לעולם צריכים לצערו, לכן עושה הקב"ה שירגישו הכאות שמכים מהזכרת שמם.
מזה שנים רבות שנוהגים להרעיש רק לגבי הזכרת שם המן ולא בהזכרת בני משפחתו. גם על ר' "יהודה החסיד" (נפטר 1210 , בעל "ספר חסידים") מספרים שההגמון מרגנשבורג שאלו, למה היהודים דופקים על הכתלים כשמזכירים את המן. הוא השיבו:
כל כך דפיקות שאנו דופקים, כך "השדים" דופקים לו בגיהנום. אמר לו (ההגמון) מנא לך? אמר לו: בוא ואראך. הלך עמו והראהו בפתח גיהנום וראה שהיכוהו. פתח אותו הגמון ואמר: אם הייתי אצלכם הייתי מסייע לכם להכותו.
על רקע זה נוצרו מנהגים שונים כיצד להגיב בקריאת השם המן.
בכל העדות (חוץ מהעדה התימנית) נהגו לרקוע ברגליים כשהושמע השם "המן", או לצעוק "שחיק עצמות"; "שם רשעים ירקב"; או "ימח שמו וזכרו"; נהגו גם להשמיע יריות מתוך מפתחות שמילאום גפרית; לבסוף הומצא "הרעשן". חסידי חב"ד נוהגים להרעיש רק כשמזכירים "המן האגגי" ולא בהזכרת השם "המן" בלבד.
מעניין להזכיר אפיזודה מעניינת שאירעה בעיר רונניק. ר' "חיים הלברשטם" (1793-1876) מייסד שושלת חסידי צאנז (הענפים: קלוזנבורג, סאטמר, בובוב, גורליץ ועוד) היה בצעירותו רבה של העיר. פעם אחת בפורים, בעת הסעודה, החליטו כמה "לצים" להגיש משקאות כיד המלך על חשבון ראש הקהילה. הלה זעק, שאינו מסכים ולא ישלם את החשבון. אולם, כשהביאו את המשקה שתה ושתה כמו כולם. בתום הסעודה התחיל ויכוח חריף, מי ישלם בעבור המשקה. ראש הקהילה טען, שלא התחייב וגם אמר מפורשות שהתנגד להזמנה ולא ישלם. אחרים טענו, שמאחר ונהנה מהמשקה כמו כולם עליו לשלם בתור ראש הקהילה.
ר' "חיים" שמע את הטענות ובבדיחות הדעת השיב, שזו משנה מפורשת שעל ראש הקהל לשלם את החשבון. שנינו במשנה: כל משקה "שסופו לרצון, אף על פי שאין תחילתו לרצון, הרי זה ' "בכי יותן'" " (מכשירין פ"א,מ"א).
לסיום אזכיר גם משהו "פורימי" נוסף. בעיר מיץ שאל פעם ההגמון הנוצרי של העיר את הר"ר "יהונתן אייבשיץ" (1680-1765) :
היהודים מקדימים את הלילה ליום. את השבת מתחילים ביום שישי לפנות ערב וכן את כל החגים מתחילים לחגוג ולקדש לפנות ערב השייך ליום המחרת. מדוע שונה אצלכם "פורים" שאת הסעודה העיקרית הגדולה אתם מקיימים לפנות ערב של פורים עצמו, לקראת יום המחרת ולא לפנות ערב שלפניו?
ר' "יהונתן" , שנוסף לגדולתו בתורה, היה מפורסם גם בחריפות לשונו השיבו:
גם לי יש שאלה אליך. אתם הנוצרים נוהגים לקיים את סעודת חגיכם בלילה שלאחר היום בניגוד ליהודים. לכן תמה אני, מדוע שיניתם את מנהגכם בכל הקשור לחג המולד של יש"ו? את סעודת חג לידת "משיחכם" אתם חוגגים בערב שלפני החג, מדוע?
בעוד ההגמון הנוצרי חוכך בדעתו כיצד לתרץ את תמיהתו של הרב היהודי, ענה ר' יהונתן אייבשיץ:
תשובה אחת פותרת את שתי התמיהות, או יותר נכון לומר, כל תמיהה פותרת את חברתה. בפורים שאנו חוגגים את מפלת המן "הגוי" , אנו נוהגים כמוכם הגויים, שהיום הולך אחר הלילה. כאשר אתם חוגגים את לידת יש"ו "היהודי" , אתם חוגגים כיהודים.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של הרב קורמן שפורסם לראשונה בתכלת אברהם וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-03-18.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/tklt_avrhm_rajn