לדלג לתוכן

ביאור:קנאת אמונה מוצדקת לא קנאות לחומר

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



"קִנְאַת אֵלִיָּהוּ" (הנביא) "לַיהוָה אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל" היא דוגמא לקנאה מוצדקת...

הייתה זו "קִנְאַת אֱמוּנָה"...

הייתה זו קנאה של אדם אשר האמין באמונה שלמה "בְּאֱלוֹהֵי צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱל אֱמוּנָה"...

ולראייה, אלהים הופיע לפני אליהו הנביא באורח הסכמה של שתיקה של "קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"...

וכך מתועד:

וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת

כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ

וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב

וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי

וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ...

וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה

וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר

וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק

מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה

לֹא בָרוּחַ יְהוָה

וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ

לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה

וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ

לֹא בָאֵשׁ יְהוָה

וְאַחַר הָאֵשׁ

קוֹל דְּמָמָה דַקָּה...

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ

וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ

וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה

וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ

וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת

כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ

וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב

וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי

וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ...

(מלכים א' יט' 10 - 14)

לעומת "קִנְאַת אֱמוּנָה" של אליהו הנביא נוהגים יהודים במשך דורות רבים כתוצאה של התגודדות בסגנון השתייכות למפלגות פוליטיות, להתבטא בקנאות לחומר...

"האמת ההיסטורית" = "נצח ישראל" כבר הוכיחה כי קנאות לחומר אכן זרה לרוחו של אלהים... היהודים שילמו על קנאות לחומר תשלום יקר של 2000 שנות גלות והשמדה של 6000000 יהודים (כולל גברים נשים זקנים וטף) בשואה...

ואמנם בעת הזאת עומדים אנחנו לפני שואה חדשה הניראית באופק שאיפות המרמה של "הצדק האיראני" המצהיר בגלוי כי יביא עלינו היהודים בארץ ישראל שואה בתוככי מדינת ישראל...

ואמנם... רק בעזרת "מַלְאָךְ" נמלט אנחנו משואה זו...

ואמנם מתועד... (מלכים א' יט' 5 - 7) "וַיִּשְׁכַּב, וַיִּישַׁן, תַּחַת, רֹתֶם אֶחָד; וְהִנֵּה-זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. וַיַּבֵּט, וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע-בּוֹ, וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל: כִּי רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ"...

ואמנם בעת הזאת "מַלְאָךְ זֶה" אשר בעת ההיא הנחה את אליהו הנביא - הוא "מַלְאָךְ זֶה" ינחה אותנו בדרך של "קִנְאַת אֵלִיָּהוּ לַיהוָה אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל"... למלט עצמנו משואת "הצדק האיראני"...

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של רמי ניר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-02-13.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/ljon_jorj_qna_2