לדלג לתוכן

ביאור:פשר שיר השירים על-פי התרגום

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




תגובה ל: ביאור:שיר השירים שנכתבה ב13:55:04  18.01.2005

"כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים" – דברי רבי עקיבא, מסכת ידים ג', ד'. לא רק קביעה שישנו צורך להתייחס לספר ברצינות כי הוא קודש קודשים. כל הפרשנים התייחסו לספר כמשל. אין זהו שיר אהבה פשוט אלא שיר אלגורי. למה ספר זה מהווה משל? ישנם שני כיוונים עיקריים:

  • אלגוריה בין אדם לאלוקיו. סיפור אהבה כמעט בלתי אפשרי אהבה של רגישות חומרית לעומת האלוה שאין לו גוף ראשון לכל דבר ובורא הכול. הלהט הזה הוא עיקר שיר השירים (הרמב"ם, פרק י' בהלכות תשובה; המקובלים, פירוש הרמב"ן – עפ"י הרב שעוועל זה נכתב דור לפני הרמב"ן).

  • השיטה בה הלכו חז"ל ובעקבותיו רש"י, אב"ע, מצודות, מלבי"ם: מארגן את התורה כשיר היסטורי. כל העליות והמורדות החטאים וכו'. היו ימים טובים: "שמאלו תחת ראשי", היו ימים קשים: "קמתי אני לפתוח לדודי". היו ימים בהם הדוד חיפש את הרעיה ולהפך. מדרש רבה של חז"ל - ספר אקלקטי, כלומר אסופת דברי אמוראים. "יישקני" – נשק, נשיקה, משק כנפיים.

מה משמעות הפשט? מהו המדומה הנכון? הנפש רוצה ללמוד את פרשנות חז"ל. התרגום אינו מכיל את הבעיות הנ"ל (המדומה, הפשט, ריבוי דעות). התרגום לשיה"ש הוא תרגום מרובה. לא מתרגם מילה במילה אלא מוסיף ומרחיב. התרגום בא אחרי המדרש. קרוב לפשט, ישנו פירוש אחד לכל פסוק (הכריע בין הדעות), וישנו מהלך בתרגום. כל פסוק אינו עומד בפני עצמו. מהו המפתח שנתן התרגום לאלגורית שיה"ש?

מפתח אחיד לכל התרגום, כך כאשר מבינים אותו מבינים את כל מהלכו לאורך הספר.

 

שיה"ש א'/ ה-ו: "אחי בני אימי" – כנראה יתומה ואימה התחתנה בשנית, האב לא בנמצא, האחים מתייעצים בינם לבין עצמם ("אחות לנו קטנה ושדים אין לה"). האחים לא נוהגים בה בכבוד. "שמוני נוטרה את הכרמים". ישנן שתי בעיות שנובעות מכך.

  • "כרמי שלי לא נטרתי".

  • "על כן עלמות אהבוך" – לא יכולה להתחרות על אהבת המלך.

העלמות בזות לה כי היא "שחרחורת" (שזופה מהשמש). היא מתנצלת ומסבירה: "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אימי נחרו בי", "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה" – שחורה מבחוץ ויפה מבפנים. ישנן בעיות חיצוניות: שומרים, גסי רחוב (שובי שובי), אחים, עלמות. וישנן בעיות עמוקות מבפנים: שחרחורת, קטנה, יתומה, אחיה נחרו בה. מבקשת לדעת איפה המלך רועה. לא רוצה לחפשו, משתמשת בביטוי "עין גדי" – "שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך"

 

" 3 מוקדי תשובה של המלך " :

  • לכי אחרי העקבות וחפשני – "צאי לך בעקבי הצאן"

  • לא דוחה אותה – "היפה בנשים" (סירובו של הדוד נובע ממשהו אחר)
  • יש מסלול בו תוכלי לפגוש אותי

אהבה קשה, הדוד אוהב אבל בולם.

" דו שיח 2 (מפס' ט') "

" "

משתמש בביטוי המלך בירושלים ולא עין גדי. הדבר הכי יקר, סוסה ברכבי פרעה. שתי אהבות שלא נפגשות: אהבת עין גדי (ביאה לכרמים) ואהבת ירושלים (ארמון, מיוחדת אבל לא היחידה). מונחים שונים, שתי שפות שונות. בעית האמונה לקשר בין ה' לאדם.      

"עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו"(י"ב) – שתי תמונות בשש מילים. עד שהמלך במסבו: בזמן שהמלך בתפקיד מלכותי (הסבה) – סעודת עבודה. מה היא עשתה, "נרדי נתן ריחו"? נרד – לכאורה ריח טוב. "נרד וכרכם קנה וקנמון...עם כל ראשי בשמים" (ד' 14). לפי התרגום פסוק של פיצוץ. הרעיה יושבת בבית, באוהל, כועסת ומתגעגעת כי הוא לא בא אליה. נרדה נתן ריחו אבל למישהו אחר (נפתחת בקרע מאוד כבד). נקודת המוצא של הדרש, במה עוסק שיה"ש? הפיכת ההיסטוריה – שיר אהבה קודש קודשים, בין עמ"י לקב"ה.

הפסוקים לאחר הפסוק הנ"ל הם פסוקי פיוס. מדרש לא רק אסוציאטיבי אלא משתמש בדמיון בשורש, בצליל, גימטריא. אין מספיק תפיסה עקרונית. המדרש אומר כי זהו סיפור יציאת מצרים. שחרחורת – מ"ט שערי טומאה. היו נקודות כואבות במהלך יציאת מצרים. מדרש לא פועל אחד על אחד (למשל כבשת הרש). צריך זמן כדי לקלוט את הראש המדרשי. מתאים מבחינת תוכן וגם מבחינה מילולית: "לסוסתי ברכבי פרעה" – "כל סוס רכב פרעה" (שמות י"ד 1), גזרה שווה, פונטית.

 

פס' י"ב: ביאור חטא העגל, חטא שאינו נובע מרצון לעזוב את ה' או לנאוף. פשוט אהבה נכזבת של נערה מעין גדי למלך בירושלים. רצון לקשר בצורה ממשית, קשר כמו בעולמנו. מלכנו מלך מלכי המלכים. "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" – מערכות מסובכות יותר. הרבה חומר מדרשי מוכנס בתרגום {הערב רב שחטאו בעגל}. שיה"ש הוא המפתח של חטא העגל.

"צרור המור דודי לי בין שדי ילין" – המשכן, מור – סממן הקטורת. "ובין כתפיו שכן"   (דברים ל"ג 12) - "בין שדי ילין". הכתוב עושה השלמת פערים, מה קרה בין שני הפסוקים. המור - מוריה, ולכן הגיע לעקידת יצחק. איך הגיעו מקרע לתפר? הקב"ה נזכר בעקידת יצחק ולכן סלח, התפייס. המשכן סמל לפיוס.

לא יודעים כלום על הדוד. הרעיה נותנת לחדור לעולמה. אנחנו לא יודעים כלום על הקב"ה חוץ ממה שנודע לנו, להציץ כפי שמשתקף בעיניו.

ריה"ל מתייחס לחטא בשתי דרכים: חטא רציני ומצד שני לא כזה נורא.

ההנחה

המדרש כן נסמך על הפשט, המילים אסמכתא. המדרש אסוציאטיבי. למדרש אפשרות פשט, הוא מחובר אליו. פס' ז': "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך"

ישנן 3 אפשריות לגבי התרגום, מאחר והפסוק נראה תלוש מן הפשט – קפיצה ממקום למקום:

  • שהמדרש לא נכון – רק במספר פסוקים יש בעיה
  • בשירה יש קפיצות – בדומה לספר תהילים
  • המדרש לוקה בחסר המערכת האסוציאטיבית לא פועלת רק על פרשנות אלא על הקשר ההיסטורי.

"אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק פתחי לי רעיתי יונתי תמתי" (ה'/ב')

  • היציאה ממצרים
  • הצהרת כורש
  • שש הדפיקות – הרב סולובייצ'יק

 

דבר זה לא קרה פעם אחת בהיסטוריה {חזרה לפסוק – הפסוק יכול לדבר על יצ"מ. איך הוא יכול להוביל את כל העם הזה למה יזדקק לאנשי העמים (מואב, עמון ואדום). לא לדאוג כי ה' ידאג}. עוסק במערכת החוקיות בין הקב"ה לישראל. נובע מכך שלקב"ה אין גוף, עמ"י רוצה נגישות וקרבה. מבקש את ה' בדרכו שלו. סוטים והולכים כל הזמן לאלהים אחרים.

הרעיה מתגעגעת ואוהבת אבל רוצה בדמותה בכרמי עין גדי. "אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל חדר אימי ואל חדר הורתי" לעומת "דודי חמק עבר לו" הדוד מחזר – "שועלים שועלים קטנים" לעומת חיזור הרעיה – "קורות ביתנו ארזים רהיטנו ברותים".

  כל התנ"ך וכל ההיסטוריה עד לבוא המשיח מקופלים בשיה"ש. מנהג לקרוא את שיה"ש בליל הסדר. להתחיל את הכול כדי להבין את מה שקראנו. שיר חוקי האהבה המסודרים לבין הקב"ה וישראל. מסביר את קריאת ההגדה.

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של הרב יובל שרלו [סיכמה: פרידה נובוגרודסקי] שפורסם לראשונה ביום עיון ישיבת הר עציון וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/jj_jrlo