ביאור:פרשת מטות - מדוע אין משה נוקם במדיינים בעצמו?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת מטות- מדוע אין משה נוקם במדיינים בעצמו?

מאת:אהובה קליין.

התורה מתארת את נושא נקמת מדיין: "וידבר ה' אל משה לאמור: נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל—עמיך:וידבר משה אל—העם לאמור היחלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על-מדיין לתת נקמת- ה' במדיין אלף למטה, אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו צבא...וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת—פינחס בן—אלעזר הכהן לצבא וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו...ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדיין הרגו על---חלליהם..וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת-כל—מקניהם ואת כל חילם בזזו ואת כל עריהם במושבותם ואת כל טירותם שרפו באש וייקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה.."

השאלות הן:

א] מדוע משה אינו נוקם במדיינים בעצמו כפי שנצטווה מאת ה'?

ב] כיצד יתכן שמשה משנה את דברי ה', ה' אומר לו: "נקום נקמת בני ישראל" ואילו משה אומר לבני ישראל: לתת "נקמת ה' במדיין"

ג] מדוע קצף משה על פקודי החיל בלבד ולא על פינחס, הרי פינחס היה המוביל במערכה נגד מדיין?

התשובה לשאלה א]

חז"ל במדרש רבה אומרים שתי סיבות:

1] כי היות ומשה בעצמו גדל במדיין לא רצה להיות כפוי טובה, כמו שהמשל אומר: בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן!

לכן לא לקח חלק במלחמה.

2] פינחס התחיל במצווה,בכך שהרג את החוטאים:והרג את כוזבי בת צור [במדבר כ"ה,ז-ח] וידוע כי המתחיל במצווה – אומרים לו גמור.

ולכן עליו לסיים מלחמתו במדיינים.

התשובה לשאלה ב]

ישנו מדרש שלפיו: כוונתו של משה הייתה להוכיח שכל השנאה כלפי עם ישראל היא על רקע דתי, היות ועם ישראל אינו ערל, אינו עובד עבודה זרה, אלא דבק בתורה שקיבל בסיני – סובל משנאה ורדיפה של אויבים- לפיכך המלחמה היא של ה' שנתן את התורה לעם ישראל.

אברבנאל אומר: כי היו כאן שתי נקמות:

אחת מצד ה' על כך - שהסיתו בני ישראל לעבוד עבודת אלילים.

והשנייה: נקמת עם ישראל, היות ובגלל חטא זה מתו כ"ד אלף מתוך עם ישראל.

הכלי יקר אומר: הקב"ה היה מוחל על כבודו ושם דגש על נקמת כבודם של ישראל, אך משה פעל הפוך, על כבוד ישראל וויתר,אך על כבוד ה' לא וויתר.

המלבי"ם אומר: כי למעשה בפועל, ישראל ניהלו את המלחמה בשטח, אך הייתה כאן יד ה' כי המעטים ניצחו את הרבים, הרי לצבא הלכו סך הכול י"ב אלף מתוך עם ישראל, זו הייתה מערכה ניסית.

"מלאכת מחשבת" אומר: רצונו של ה' היה שישראל יתאמצו בעצמם וילחמו ולא יסמכו על ניסים, כמו שכתוב: "וברכתיך בכל אשר תעשה"

לעומת זאת, משה שאף כי הנקמה תבוא מכוח עליון, כמו שנאמר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"

ואכן ישראל נלחמו למטה ומלמעלה באה הישועה.

התשובה לשאלה ג]

על כך עונה רבי שמעון בן לקיש: כי כל אדם הכועס- חוכמתו מסתלקת ממנו, הוא כעס על שרי האלפים ושרי המאות ששבו ממלחמת מדיין,מתוך הכעס הגיע לטעות.

רש"י אומר: כי משה כעס דווקא על אנשי פקודי החיל כי הם היו אחראים על הצבא וברגע שלא הכול התנהל לפי צווי ה' האשמה עליהם.

השל"ה הקדוש שואל: הרי הם לא נצטוו מתחילה להרוג את הנקבות,

אם כן מדוע משה כעס עליהם כעת?

אלא, מכאן ההוכחה כי כאשר ישנו דבר שחייב להתבצע היות והשכל וההיגיון מחייבו, יש להוציאו לפועל ואין חובה להמתין לפקודה.

לסיכום, מתוך כל האמור לעיל, משה מתגלה בזמן משבר מנהיג משכמו ומעלה ונזהר לא להיות כפוי טובה כלפי מדיין, אינו שוכח את הסביבה ממנה בא.

מן הראוי שישמש דוגמא למנהיגות הראויה לשבח לכל המנהיגים אחריו ולא לחינם נאמר: לא קם ממשה עד משה.

מקורות

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-07-21.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_305