ביאור:פרשת בשלח - ליצנות בפרשה - כיצד?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת בשלח - ליצנות בפרשה, כיצד? שבת שירה

פרשת בשלח פותחת בסיפור יציאת מצרים-בניסי ניסים והשבת נקראת על שם הפרשה: שבת שירה.

מעניין, דווקא נדמה שפרעה סיים להטריד את עם ישראל ולהכביד את ליבו, בשיא היציאה ממצרים התורה מספרת לנו (שמות יד ה): "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו... ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל..."

נשאלת השאלה, מה מקור תגובה זו של פרעה, האם לא פקח את עיניו וראה את כל השפטים שהקב"ה עשה?

התשובה לכך היא: פרעה נימנה עם הלצים, ועל הליצנות מוצאים אנו דוגמאות במקרא, לדוגמא (תהלים א', א'): "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"; מעניין שדויד המלך מזכיר את הלצים בשורה אחת עם החוטאים האחרים, גם שלמה המלך- בנו של דויד אומר (משלי כ"א, כ"ד): "זד יהיר לץ שמו"

חז"ל אומרים: " "ארבע כיתות אין מקבלין פני שכינה: כת ליצנים, כת חנפנים וכת שקרנים וכת מספרי לשון הרע" " [סוטה מ"ד]; גם כאן אנו רואים שהלצים נמנים יחד עם שקרנים ומספרי לשון הרע, מתברר שהכוונה לאנשים אשר [לפי ר' יונה] מטרתם לבטל בבת אחת את הערך הנעלה כפי שמבטלים חמץ בפסח. הלץ אינו מתמודד, הוא פשוט קוטל, הוא בהינף יד מבטל בבת אחת דברים ערכיים, עוקף אותם בזלזול, הוא אינו עונה לשאלות של חוכמה, הוא פשוט מוחק אותם.

פרעה שייך ללצים, למרות שהוא רואה כמה בני עמו סובלים, מקבלים עשר מכות בזו אחר זו, הוא אינו משתכנע לשנות את התנהגותו, אלא אדרבה, מכביד את ליבו. כל החלטתו לרדוף אחר בני ישראל בזמן קריעת ים סוף נובעת מתוך ליצנות הנמצאת בעומק ליבו.

יש בכוחה של ליצנות זאת לבטל אפילו מכות מכאיבות מאד, כמו שעברו המצרים, לכן כאשר התורה מציינת (שמות י יא): "אני הכבדתי את ליבו", הכוונה שהלב נשאר תמיד כבד לעומת ערכים אחרים - הנראים בעיניו פחותי ערך ומשקל לעומת לב בעל תאווה.

בדומה לפרעה, גם עמלק - היוצא להילחם בישראל לאחר יציאת ישראל ממצרים, הרי למרות ששמע על כל הניסים אשר הקב"ה חולל לעמו - הוא מתעלם מהדבר ונשאר איתן בהחלטתו - ליצנות זאת מקורה בגאווה וביהירות.

על כך אומר שלמה המלך (משלי כ"ו, י"ב): "ראית איש חכם בעיניו - תקווה כסיל ממנו": את הכסיל אפשר עוד לשפר בכל מיני שיטות אך לגאווה אין ריפוי.

ה"מסילת ישרים" אומר, כי הליצנות דומה לשמן שהלוחם מורח על המגן טרם צאתו למלחמה, וכתוצאה מכך כל החיצים המכוונים אליו על ידי האויב אינם פוגעים בו ישירות, אלא מחליקים לכל הכיוונים הצידה. בדומה לכך הלץ, כל דבר שינסו לשכנעו מוסט לצדדים. הליצנות היא היפוכה של הרצינות, הלץ אינו מתייחס במלוא הכובד אל יריבו.

כזה היה פרעה – "המלך החדש" אשר ה' הכביד את ליבו.

בדומה לכך גם האויבים היום.

מסקנה: עם ישראל חייב להתאחד כאיש אחד בלב אחד, ממש כמו במעמד הר סיני, ולקיים את התורה הלכה למעשה, הן בקיום מצוות בין אדם לחברו והן בקיום מצוות בין אדם למקום, ובע"ה כשם שהקב"ה הציל אותנו מפרעה - כך בע"ה גאולה קרובה לבוא.

תגובות

לגבי הליצנות של פרעה, ראו שמות רבה יג ג ( [1] ): "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ - אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנאמר כי אני הכבדתי את לבו. אמר לו רבי שמעון בן לקיש: יסתם פיהם של מינים, אלא (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ - שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא; אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך; הוי כי אני הכבדתי את לבו. מהו הכבדתי? שעשה הקדוש ברוך הוא את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה, כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקדוש ברוך הוא; הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו':"

-- אראל, 2010-01-29 05:42:22

מידת הליצנות

מקורות

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה בAhuvak @ bezeqint.net וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-02-09.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_80