ביאור:עץ חיים/שער ד/פרק ב
מקיפי חיה ויחידה אף שמקיף חיה בתחילה נכנס בתוך הכלי אלא שיצא מייד נמצא ששניהם מקיפים ומאירים מלמעלה בסוד אור מקיף לכן אין השגה בהם מה שאין כן באורות הפנימיים המתפשטים בתוך הכלים, אף באור הנשמה יש אפשרות השגה לפי שהם פנימיים. ולכן אומרים דרך משל כדי לשכך את האזן ואין אומרים דרך משל כדי לשכך את העין, לפי שהבל האזן שהוא בחי' אור הנשמה הוא מתפשט למטה ולכן יש בו השגת מה בדרך משל אבל באור החיה שהוא אור העין אפילו בדרך משל אין לנו השגה וכ"ש ביחידה.
אורות אזן חוטם פה שיוצאים מפנים דא"ק יוצאים ומתפשטים למטה אורות האזן יוצאים מב' נקבי האוזניים ומתפשטים לצדדי הפנים כנגד הזקן ומסתיימים בשיבולת הזקן [1] היינו בסוף הפנים, ואינם מתחברים ממש אלא נשאר ביניהם רווח קטן. אורות החוטם יוצאים בקילוח ישר מנקבי החוטם דרך האורחא שבשפה העליונה שהוא תיקון השלישי (ועובר על פשע) לאחר מכן הם מתפשטים גם לצדדים ומסתיימים בחזה. אורות הפה יוצאים מהפה בקילוח ישר דרך האורחא שבזקן שתחת השפה התחתונה שהוא התיקון החמישי (לא החזיק לעד אפו) ולאחר מכן מתפשט גם לצדדים ומסתיימים בטבור. נמצא שכל הג' הבלים שהם אורות האח"פ מתחברים יחד בסוד נר"ן כנגד האורחא שבזקן עד שיבולת הזקן.
והפרש יש בין ההבל היוצא מאח"פ בתחילת קילוחו ששם הוא יוצא בחוזק לבין המשכו שההבל היוצא מהאח"פ הוא דבק במקורו לכן נקרא ראש ההארה לעומת הקילוח שממשיך ויורד ומתפשט גם לצדדים שנקרא גוף ההארה כמו ג"ר וז"ת. ולכן החלק היותר פנימי וקרוב לאזן הוא שורש לראש הנשמה ואילו החלק המתפשט הוא שורש לגוף הנשמה שכמו שיש בכלים ג"ר וז"ת כן יש גם ברוחניות הנשמה ראש וגוף שחלק מהנשמה מתפשט בראש וחלק בגוף. וכן הוא בהבל החוטם שראשו הוא שורש אל ראש הרוח וההתפשטות ההבל הוא שורש לגוף הרוח. וכן הוא בהבל הפה שראשו הוא שורש לראש הנפש וגופו הוא שורש לגוף הנפש.
- ^ הוא מקום חיבור הלחיים בסנטר (רא"ם ויקרא י"ט) שהוא פאת הזקן החמישית ראה גם בית יוסף יו"ד קפ"א.