ביאור:עוסק פטור

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תגובה ל: סדרי עדיפויות בין מצוות שנכתבה ב06:00:29  22.02.2005

מאמרים מפורטים בנושא זה:

• הרב נחום נריה : האם פטור גם כשיכול לקיים שתיהן?
• הרב חיים ירוחם סמוטריץ, שיבת בית אל : בימי הבחרות עדיף ללמוד תורה, ובימי הזקנה עדיף לקיים מצוות.
• הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג : כותבי תפילין פטורים מהנחת תפילין - תלוי אם כוונתם למצוה או לרווח
• rafrazer : ארבע סיבות לפטור (אונס, התרכזות, לא הכמות, לא דרוש תיכנון); לפי הבבלי, פטור מישיבה בסוכה קשור ל"עוסק במצוה"; אך לפי התוספתא והירושלמי, אין קשר.

ר' נתנאל ברקוביץ', "כרם ביבנה" : א. עוסק=במעשה, טרוד=במחשבה; ב. יכול לקיים שתיהן? ג. למה צריך ללמוד משני פסוקים?  ד. באיזה מצוות מדובר? (לא פטור ממצוות ל"ת; אם עוסק במצוה דרבנן לא פטור ממצוה מהתורה;  ה. מה דין תלמוד תורה? ו. טעם הדין הוא משום כבוד המצוה שעוסק בה, ולכן: " א. החל במצווה אחת אינו צריך להתחיל באחרת, וזאת אפי' אם מחשבתו במצווה. ב. אם יפסיק ויעסוק במצווה אחרת יבזה את זו שעסק בה,  וזה כך אם עושה מעשה, שבהכי מינכר הביזוי "

תלמוד בבלי:

סוכה כה. : " משנה   שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: גמרא   מנא הני מילי? דתנו רבנן ( דברים ו ; דברים יא ) "בשבתך בביתך" - פרט לעוסק במצוה, "ובלכתך בדרך" - פרט לחתן. מכאן אמרו: הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב. מאי משמע? אמר רב הונא: כדרך, מה דרך רשות אף כל רשות, לאפוקי האי דבמצוה עסוק. מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה, וקא אמר רחמנא ליקרי? אם כן לימא קרא "בשבת ובלכת", מאי "בשבתך" ו "בלכתך" - בלכת דידך הוא דמיחייבת, הא בלכת דמצוה פטירת. אי הכי, אפילו כונס את האלמנה נמי! כונס את הבתולה טריד, כונס אלמנה לא טריד. וכל היכא דטריד הכי נמי דפטור? אלא מעתה טבעה ספינתו בים דטריד - הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי, והאמר ר' אבא בר זבדא אמר רב: אבֵל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר! הכא טריד טירדא דמצוה, התם טריד טירדא דרשות. והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא? מהתם נפקא, דתניא ( במדבר ט ) "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" וגו', אותם אנשים מי היו -נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו, שהיו עוסקין בנדב ואביהוא, ר' יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר, אם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר, אלא עוסקין במת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח, שנאמר ( במדבר ט ) "ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא" , ביום ההוא אין יכולין לעשות, הא למחר יכולין לעשות. צריכא, דאי אשמעינן התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח, אבל הכא דמטא זמן קריאת שמע אימא לא - צריכא; ואי אשמעינן הכא, משום דליכא כרת, אבל התם דאיכא כרת אימא לא, צריכא."

בבא קמא נו. + רש"י: " איתמר: שומר אבידה ( הכניס אבידת חבירו לביתו, כדכתיב 'ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כב) ): רבה אמר: כשומר חנם דמי; רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי. רבה אמר 'כשומר חנם דמי': מאי הנאה קא מטי ליה? רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא ( ד'העוסק במצוה פטור מן המצוה'; מ'ובלכתך בדרך' נפקא לן במסכת סוכה (דף כה.) ) - הוי כשומר שכר. איכא דמפרשי הכי: רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה - הלכך כשומר שכר דמי ".

'תלמוד בבלי ברכות יא. '" גמרא. בשלמא בית הלל קא מפרשי טעמייהו וטעמא דבית שמאי, אלא בית שמאי - מאי טעמא לא אמרי כבית הלל? אמרי לך בית שמאי: אם כן, נימא קרא בבקר ובערב, מאי בשכבך ובקומך, בשעת שכיבה - שכיבה ממש, ובשעת קימה - קימה ממש. ובית שמאי, האי ובלכתך בדרך, מאי עביד להו? - ההוא מבעי להו לכדתניא: בשבתך בביתך - פרט לעוסק במצוה, ובלכתך בדרך - פרט לחתן, מכאן אמרו: הכונס את הבתולה - פטור, ואת האלמנה - חייב. מאי משמע? - אמר רב פפא: כי דרך, מה דרך רשות, אף כל - רשות. - מי לא עסקינן דקא אזיל לדבר מצוה, ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי! - אם כן, לכתוב רחמנא בשבת ובלכת, מאי בשבתך ובלכתך? - בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה - פטירת. - אי הכי, אפילו כונס את האלמנה נמי! - האי טריד והאי לא טריד. - אי משום טרדא, אפילו טבעה ספינתו בים נמי! וכי תימא הכי נמי, אלמה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם פאר, שנאמר: +יחזקאל כ"ד+ פארך חבוש עליך! - התם - טריד טרדא דמצוה, הכא - טריד טרדא דרשות. ובית שמאי - ההוא מבעי להו: פרט לשלוחי מצוה. ובית הלל אמרי: ממילא שמע מינה דאפילו בדרך נמי קרי".

'תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט עמוד א: '"

אזל, אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי; כתיב +משלי ד'+ פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו, וכתיב +משלי ה'+ ארח חיים פן תפלס! - לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים,   כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הדר יתבי וקא מבעי להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה [רש"י: שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה] הא חפצי שמים ישוו בה [רש"י:כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה] וכתיב כל חפצים לא ישוו בה כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים"

ראשונים:

  'ריטב"א על מסכת סוכה דף כה.: ' מת ני' שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה פירוש משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ומייתי לה בגמרא מקרא וא"ל דהא ודאי לא אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא בשא"א לקיים שתיהן כי בעודו בסוכה או שמניח תפילין או שמתעטף בציצית או שישי' מזוזה בפתחו אין לפטרו מכל המצות ומ"ש בשומר אבדה שפטור מלתת פרוט' לעני היינו בשעה שמנערה ומטפל בה והיינו דאמרי' ופרוטה דרב יוסף לא שכיחא כדפרישי' בדוכתה וכיון דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו ל"ל קרא פשיטא למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת. וי"ל דהא קמ"ל דאפילו בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו סד"א איפטורי הוא דמיפטר מינה אבל אי בעי למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו קמ"ל דכיון דפטור מן האחר' הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהיא של רשות ועוד למדנו הכתוב דאע"ג דאיכא עליה מצוה קבועה לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת הפסח וקודם לכן באת לו מצו' אחרת שתבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבאה לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת כנ"ל :

תוספות מסכת סוכה דף כה עמוד א: שלוחי מצוה - הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבויין פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן כך פי' בקונטרס וכן משמע בגמרא דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דסורא ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות ובפ' אין בין המודר (נדרים ד' לג:) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא ואי כל זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב ריפתא לעני אם כן שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול ממנו וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצות.

תוספות מסכת ברכות דף יז עמוד ב: " ואינו מברך - פרש"י ואין זקוק לברך. ומשמע מתוך פירושו שאם רצה לברך רשאי מיהו בירושלמי קאמר אם רצה להחמיר אין שומעין לו לכך נראה לומר אינו מברך אינו רשאי לברך ומפרש בירושלמי למה וקאמר מפני כבודו של מת אי נמי מפני שאין לו מי שישא משאו ופריך והתניא פטור מנטילת לולב וקא ס"ד דמיירי ביו"ט ובו אינו טרוד לישא משאו ומשני תפתר בחול פי' בחולו של מועד."

     

תוספות מסכת בבא קמא דף נו עמוד ב: " בההיא הנאה דלא קבעי למיתב ריפתא לעניא - משום דעוסק במצוה ודוקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה אבל בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה (דף כה. ושם) דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם וסברא הוא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות ועוד דבפרק אין בין המודר (נדרים לג:) אמר דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרת ליה כל זמן שהאבידה בביתו שכיח ושכיח הוא פסק ר"ח וה"ג דהלכה כרב יוסף משום דאמרינן באין בין המודר (שם) דכ"ע אית להו פרוטה דרב יוסף ואפילו מאן דשרי למודר להחזיר אבידה לא שרי אלא משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואור"י דאינה ראיה כלל דגם רבה מודה לרב יוסף דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דס"ל דלא נעשה שומר שכר בכך ומ"מ הוא נהנה לכך אסור למודר אבל לא הוה שומר שכר"

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ד: " שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום, שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה, שומרי העיר בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום, שומרי גנות ופרדסין פטורין בין ביום בין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויבא ויגנוב מן מקום אחר"   

רמב"ם, הלכות קריאת שמע ד:א-ב : "נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקרית שמע; ומלמדין את הקטנים לקרות אותה בעונתה, ומברכין לפניה ולאחריה, כדי לחנכן במצוות.  מי שהיה ליבו טרוד ונחפז בדבר מצוה מכל המצוות, פטור מקרית שמע.  לפיכך חתן שנשא בתולה--פטור מקרית שמע, עד שיבוא עליה, לפי שאין דעתו פנויה, שמא לא ימצא בתולים; ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל, חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך, שהרי נתקררה דעתו, וליבו גס בה אף על פי שלא בעל. אבל הנושא את הבעולה--אף על פי שהוא עוסק במצוה, חייב לקרות, הואיל ואין לו דבר שמשבש את דעתו.  וכן כל כיוצא בזה."

רמב"ם, הלכות גזילה ואבידה יג:יב : "הכריז או הודיע, ולא באו הבעלים--תהיה המציאה מונחת אצלו, עד שיבוא אלייהו.  וכל זמן שהאבידה אצלו--אם נגנבה או אבדה, חייב באחריותה; ואם נאנסה, פטור:  ששומר אבידה כשומר שכר הוא, מפני שהוא עוסק במצוה, ונפטר מכמה מצוות עשה, כל זמן שהוא עוסק בשמירתה"  

אחרונים:

משנה ברורה סימן ע ס"ק יח: " (יח) לא יפסיק - ואם יכול להפסיק לק"ש ואח"כ לחזור ולגמור צרכי צבור בלא טורח יפסיק. כתב הפמ"ג דאע"ג דהעוסק בצרכי רבים פטור מק"ש מ"מ אם פסק וקרא שפיר יצא ידי חובה דלא פטור ממש מק"ש אלא שהוא אז עוסק במצוה אחרת:"

'שולחן ערוך אורח חיים סימן תעה סעיף ה ': " אכל כזית מצה והוא נכפה, בעת שטותו,   ואח"כ נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא, לפי שאותה אכילה היתה   בשעה שהיה פטור מכל המצות"

שולחן ערוך יורה דעה סימן שמא סעיף ו : " המשמר את המת, אפילו שאינו מתו,   פטור מקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה. היו שנים, זה משמר וזה קורא"

ש"ך יורה דעה סימן שמא ס"ק יח: " יח פטור מק"ש כו' - דעוסק במצוה הוא ופטור משאר המצות:"

שו"ע או"ח לח:ח : " סעיף ח   כותבי תפילין ומזוזות הם (ו) ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק"ש ותפלה. הגה ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה, אז פטורין מק"ש ותפלה ותפילין. דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת,   אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן . [ נשמת אברהם :  (ו) ותגריהן . אף שמרויחין מזה, ודוקא אם עיקר כוונתם כדי להמציאן למכור למי שצריך להם, אבל אם עיקר כוונתם רק להשתכר, לא מיקרי עוסק במצוה ¹¹ אמנם עיין בביה"ל שם ¹² שכותב : ומ"מ נ"ל דאם כוונתו לשניהם בשוה מיקרי עוסק במצוה וכענין מה שפסק הא"ר בסי' תקפט ס"ק ח, דאם תקע בשופר להתלמד וגם לצאת בו ידי מצוה, יצא ידי חובתו. ומוסיף הביה"ל: לענין כתיבת סת"ם גופא כמו שמצוי שהכותב כוונתו להשתכר, מסתפיקנא לומר דאפילו הכי מיקרי בכלל עוסק במצוה, אף דלכאורה הוא היינו הך דהמג"א שהביא מפירש"י, נלענ"ד לחלק וכו' והוא דלענין כתיבה גופא דהיא בודאי עצם מצוה כדכתיב וכתבתם, ורק דאינה גמר מצוה קודם הקשירה וכדמוכח במנחות מא ע"ב, הוא תמיד בכלל עוסק במצוה ואפילו אם אנו יודעים שעיקר התחלתו לכתוב היה רק בשביל שכר ולולי זה לא היה מתחיל, מ"מ אמרינן דהשתא שכותב אין מכוין כלל רק שכותב סתם לשם מצות תפילין כדין וכו', ולכן בעניני מחזיר אבידה וכתיבת סת"ם וכה"ג הפעולה גופא הוא בכלל עוסק במצוה, עכ"ל. ולפ"ז, כותב הגר"י זילברשטיין שליט"א: רופא או אחות אעפ"י שכל עבודתו הוא רק עבור שכר, גם רופא כזה הוא משיב אבידה - ואין לך משיב אבידה גדולה מזו - ולכן מכיון שבשעת עבודתו הוא אינו מתכוין לשכר כלל אלא עוסק בסתם לשם ריפוי החולה, וטיפולו (וה"ה אחות) הוא עצם המצוה, יש לו דין כעוסק במצוה. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א וז"ל : אם זה נחוץ עכשיו, ודאי אסור להפסיק את הטיפול וגם אפשר שלא יצא ידי מצוה ^12* כיון שזה בעבירה לענ"ד בשעה שהוא פטור מהמצוה, אבל אם זה לא נחוץ ויכול לקרות ק"ש ולהניח תפילין ולחזור לטיפול, חושבני דחייב אם אין בזה טורח   ¹³ , עכ"ל. " ]

שו"ע או"ח תרמ:ג : " סעיף ג   (א) ' חולים (ב) ומשמשיהן פטורים מן הסוכה ולא חולה שיש בו סכנה, (ג) אלא אפילו חש (ד) בראשו ( או ) חש בעיניו, ויש מי שאומר שאין המשמשים פטורים אלא (ה) בשעה שהחולה (ו) צריך להם (ז) ( ומי שמקיז דם חייב בסוכה ).   [ נשמת אברהם : (א) חולים . משום דכתיב תשבו כעין תדורו, ואם היה לו זה החולי כל השנה לא היה יושב בביתו דוקא אלא הולך למקום שנקל לו לחליו ¹ . (ב) ומשמשיהן . לפי שהן עוסקין במצוה, וכל העוסק במצוה פטור מן המצוה ² . " ] 

חסידות וקבלה:

שו"ע הרב או"ח עא:ד : "המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומתפלה ומכל מצות האמורות בתורה מפני שהוא עוסק במצוה וכל העוסק במצוה לא הטריחתו תורה לטרוח במצות אחרות אע"פ שיכול כמ"ש בסי' ל"ח היו שנים משמרים זה משמר וזה קורא ואח"כ משמר זה וקורא זה"

מתוך מאמר לחג השבועות : " תורה ומצוות הם באופן דכלל ופרט. בנוגע למצוות - אמרו חז"ל (סוכה כה, סע"א. וש"נ) "העוסק במצוה פטור מן המצוה", ומבואר בחסידות (ראה תו"מ חכ"א ע` 299. וש"נ), שזהו לפי שבכל מצוה כלולים כל שאר המצוות. ונמצא, שישנו ענין המצוות כפי שכל המצוות כלולים במצוה אחת בדרך כלל, וישנו ענין המצוות כפי שכל מצוה באה בפרטיות. וכמו"כ בתורה - שבכל חלק שבתורה כלולים שאר חלקי התורה כפי שהם בדרך כלל, ולאח"ז בא כל חלק בפני עצמו בדרך פרט. וע"ד מ"ש הרמב"ם (בהקדמתו לפיהמ"ש - ד"ה והחלק הששי (קרוב לסופו בנוגע למסכת טהרות שבסדר טהרות גופא, שזהו באופן של כלל ופרט. וכל זה הוא הענין דכלל ופרט כפי שהוא בתורה גופא ובמצוות גופא. אמנם, עיקר הענין דכלל ופרט בנוגע לתורה ומצוות הוא - שהמצוות הם פרטים, והתורה היא הכלל של כל המצוות, וכאמור, שהתורה היא השורש והמקור של המצוות (מהנחה בלתי מוגה). " (ע' גם שיחת יום ג' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשי"ב ,   שיחת חג הפורים ה'תשי"ג   ,  שיחת יום ד' פ' פינחס, ח"י תמוז ה'תשי"ג , פסח שני )

ספר הקנה : "ועל החתן אמרו שפטור מק"ש משום דטריד לבעול ואם לא בעל עד ג' ימים שוב לא יקרא טרוד וחייב, ראה והבן בני כי לא רצו לומר סתם העוסק במצוה פטור מן המצוה. אבל הזכירו בדבריהם חתן. וקרוב לדינו המת שהחופר הכוך למת פטור מק"ש ומהתפלה ומהתפילין ומכל מצות האמורות בתורה. ודע בני שאין הכוונה באמת משום שלא יוכל לכוון כי בעונות אע"פ שאינו חתן אינו מכווין, אלא הכוונה הוא כי בהיותה בתולה סתומה מכל טומאה וחתומה מכל אשמה וטרוד ליבנו עליה בקדושה ובטהרה ובכוונה נקיים אז הדין שלא שקט האיש שהוא הת"ת יהו"ה איש מלחמה שם על לב שהוא כנ"י והנה האיש בביתו ויחוד שלם, ואין זה הדין רק בבתולה כי מעלתה רבה וע"כ בתולה לכהן גדול איש החסד ואם קנחה בצרור ולא הוזהרה בעולה היא ופסולה לכהן גדול. בעל ופירש ישוב בחיוב היחוד. וכן בחופר כוך שהמת בחוץ א"כ המתאבל ושומר המת וחופר הכוך הדין שורה עליהם ואין להם מצות יחוד ופטרום הכתוב, נקבר המת נסתלק הדין מן העין וחייבים הם"

<nobr> </nobr>

מקורות נוספים:

 

• קריאת שמע בפגישת יעקב ויוסף, וקריאת שמע של רבן גמליאל בחתונתו

מתוך " חיוב נשים בתפילה ": מסופר על אימו של החפץ חיים שלא התפללה תמיד, שאלו אותה מה זה ועל מה זה שאת לא מתפללת? היא לא יכלה להסביר שהיא סומכת על המנהג של הבקשה האחת שמופיע במג"א, מפני שבנה יפסוק כעבור כמה שנים בספרו, שנשים חייבות להתפלל בכל יום שתי תפילות. ולכן היא אמרה סיבה אחרת; כיון שהיא עוסקת בגידול בנה לתלמוד תורה, היא פטורה ממצות התפילה, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה...

תפילת רופאים מצווה או עבירה? (לימוד תורה חשוב יותר מתפילה) : "ונפסק ברמב"ם בהלכות קריאת שמע פרק ב הלכה ו: "היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ויקרא אם נשאר עת לקרות". ובהלכות תפילה פרק ו הלכה ח פסק: "מי שהיה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן תפילה פוסק ומתפלל. ואם הייתה תורתו אומנותו ואינו עושה מלאכה כלל והיה עוסק בתורה בשעת תפלתו אינו פוסק, שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות תפילה. וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בדברי תורה". והכס"מ הביא שמקורו מגמ' שבת יא, א בדין עיבור השנה. ובעקבות הרמב"ם פסק בשו"ע או"ח סי' ע סעיף ד פטור זה של העוסק בצרכי רבים מקריאת שמע. [אלא שלא כתב בשו"ע שדינו כעוסק בד"ת. עי' סי' צג סעיף ד שהביא זאת בשם י"א רמב"ם וסמ"ק.]  ומבואר שעוסק בצרכי ציבור אינו פטור של עוסק במצווה אלא מעמדו הוא כעוסק בתורה אשר אינו מפסיק לתפילה. ומלשון הרמב"ם מבואר שעוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה, וגדר פטורם הוא זהה. יש להסיק מהקבלה זו לדעת הרמב"ם שכשם שמי שתורתו אומנותו ומפסיק תלמודו ומתפלל תפילתו תועבה, הוא הדין המפסיק עיסוקו בצרכי רבים ומתפלל פטור הוא מתפילה, תפילתו תועבה. המתפלל לא רק עבר איסור, תפילתו אינה מקובלת. "

מתוך קשרי מלחמה - חלק ד' : " ב. במהלך נוהל קרב, "חפוז" , ויתכן שאף בנוהל קרב "סדור" , (למעט נוהל קרב "ארוך" ), המפקד נחשב גם כעוסק במצוה וגם כטרוד במצוה (ראה סוכה דף כה), ודינו כעוסק במצוה הפטור מן המצוה, ואם כן צריך לשאול מי התיר לו בכלל להתפלל. [וכעין זה מצינו במסכת גיטין (סה:), המפרש והיוצא בשיירא ואומר כתבו גט לאשתי, אע"פ שלא אמר תנו, הרי אלו יכתבו ויתנו, דמחמת טרדתו שהוא בהול על נפשו, לא הספיק לגמור דבריו, ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוין (לשון רש"י כתובות נה. ד"ה במסוכן). ופשוט שמפקד האחראי על חייליו בעת נוהל קרב, לא פחות טרוד מהמפרש והיוצא בשיירא, וההבדל הוא אך ורק שבמפרש ויוצא בשיירא מדובר בטרדא של רשות, ומפקד בנוהל קרב לפני יציאה למבצע, טרדתו היא טרדת מצוה, ואכמ"ל].

ולא מבעי לשיטת רש"י בסוכה שם (וכן מבואר באו"ז סוכה סימן רצ"ט) והראב"ד והמאירי והר"ן שעוסק במצוה פטור גם אם יכול לקיים שניהם, אלא אפילו לשיטת התוס' ההשלמה, הריטב"א והרא"ה, שאם יכול לקיים שניהם אינו פטור אלא חייב, בנידון דידן לכאורה פטור, דומיא מי שמתו מוטל לפניו, דתני (בירושלמי פ"ג דברכות) שאם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו, והובאו בירושלמי שם שני טעמים. האחד משום כבודו של מת, דהיינו יש כאן תקנת חכמים מיוחדת לפוטרו אפילו ממצוות דאורייתא, משום כבודו של מת. השני שאין לו מי שישא משאו, דהיינו מאחר ומוטל עליו המת ורק הוא יכול לישא משאו, חשוב כל הזמן כעוסק במצוה וטרוד בה שאינו יכול לקיים שניהם.

והנה לטעם הראשון, מוכח כרש"י וסיעתו שמעיקר הדין פטור גם ביכול לקיים שניהם, כי אחרת למה עקרו חכמים חיוב מן התורה משום כבודו של מת. ולטעם השני מוכח שכל שמוטל עליו עול שאין לו מחליף, נחשב כל הזמן כטרוד וכלא יכול לקיים שניהם.

ואם כן בנידון דידן על אחת כמה וכמה חשוב לא יכול לקיים שניהם, כשמוטל על המפקד לדאוג לכל הפרטים, ואיירינן בדיני נפשות. ואם כן, לא רק שפטור מתפילה, אלא שספק אם בכלל יוצא בתפילה זו בשעה שהוא פטור. ואולי אף עבירה יש בידו, בכך שמסלק דעתו מחיובו להתרכז בנוהל הקרב. וכעין זה כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לגבי רופא, שרופא העסוק בטיפול הנחוץ עכשיו "ודאי אסור להפסיק את הטיפול, וגם אפשר שלא יצא ידי מצוה, כיון שזה בעבירה לענ"ד בשעה שהוא פטור מהמצוה" [הובאו דבריו בנשמת אברהם כרך א או"ח סימן לח סוף סק"ו, עיי"ש ובהערות (ויש מקום לחלק בין עוסק במצוה לבין העוסקים בצורכי ציבור ואכמ"ל)].

ובנדון דידן שהתרכזות בהמשך נוהל הקרב חשובה, בין היתר למנוע שכחה, לכאורה אין להתיר לו להתפלל כלל, ומי התיר לו לזלזל בחובתו כמפקד ובדיני פקוח נפש. ואכן אם המפקד תלמיד חכם, יש מקום להורות לו להתפלל תפילה קצרה ודיו. אולם אם אינו תלמיד חכם, יתכן ויראה בתפילה מלאה סימן טוב, ובתפילה קצרה סימן פחות טוב, ועלול להנזק כדאיתא בסוף הוריות (יב.). ואם כן יוצא שההיתר להתפלל הוא לישב דעתו ובטחונו של המפקד. לפי זה אין לתפילתו דין תפילה כתקנת חז"ל, אלא דין תפילה שמסייעת לישוב דעת המפקד, ובתפילה כזו אין דיני הפסק נוהגים, וכל הדרוש לצורכי נוהל הקרב איננו אסור ואיננו מפסיק.

אך כאמור בתחילת הסעיף, דוקא בנוהל קרב " חפוז " ולעיתים גם בנוהל קרב "סדור" , יש להחיל על המפקד את הפטור מתפילה, מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, משום שעל פי פסק המשנה ברורה (סימן ע ס"ק יח שעה"צ טו) רק כשאינו יכול לקיים שניהם פטור, דבר שנכון רק לגבי שני סוגי נהלי הקרב הללו. בעוד שבנוהל קרב "ארוך" , הנמשך שבועות ולפעמים אף חודשים שלמים, בהם המפקד וחייליו יוצאים לחופשות לביתם, ודאי שאין להחיל עליו את הפטור של עוסק במצוה או טרוד במצוה.

אלא שהנימוק שהוזכר בסעיף א, שיש בשכחת פריט חיוני למבצע, כדי להכשיל את המבצע על כל המשתמע מכך, הוא כשלעצמו מספיק להתיר הפסק באמצע ק"ש או תפילה. אומנם אם יטען מאן דהו, שבנוהל קרב "ארוך" המתמשך שבועות או חודשים, קיימת סבירות גבוהה שהמפקד יזכר במהלך המסדרים ששכח פריט מסוים, ועל כן אין להפסיק מחמת השכחה בק"ש או בתפילה, יש להשיב שספק נפשות להקל. "

מצוות כיבוש הארץ (חלק ט"ו) : "המצווה להוריש את הארץ מוטלת על כל אחד ואחד ולכן העוסק בה פטור ממצוה אחרת גם לשיטת רבנן. לעומת זאת מצוות השמדת שבעת העממים מוטלת על הציבור ולכן היא איננה פוטרת ממצוה אחרת לדעת רבנן. לכן לעניין הורשת הארץ אין צורך בקבלת רשות של הסנהדרין כי זו מלחמת מצוה מה שאין כן לעניין השמדת שבעת העממים יש צורך. לכן הגמרא שדנה במלחמת רשות (סנהדרין טז ע"א) מביאה פסוק העוסק במלחמותיו של יהושע "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְקֹוָק עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז כא). אומנם רשות זו איננה קבלת רשות לצאת למלחמה שהרי הם מצווים ועומדים לבצע את המשימה של הורשת הארץ לכן מפרש רש"י "כדי שיתפללו עליהם" (ברכות ג ע"ב). הסברו של רשי עכשיו הוא כפתור ופרח כי לא יתכן הפרוש של קבלת רשות כי במלחמה שמצווים עליה אנו מדברים, אלא שהמלחמה נקראת מלחמת רשות רק לענין דין העוסק במצוה פטור מן המצוה (עמוד הימיני סימן יד סע' י)."

מתוך " לקיחת תפילין לתרגיל גדול ": צריך לקחת תפילין גם לתרגיל גדול, משום שאפשר להניחן בהפוגות שבתרגיל.   ידוע, שככל שהתרגיל ארוך יותר, כן ההפוגות שבו גדולות יותר (לפחות לגבי חייל).   אמנם העוסק במצוה פטור מן המצוה גם בשעה שנח [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=1050#_ftn1

(1) ] , כדי שיצבור כוחות להמשך עיסוקו במצוה, אך כיון שמצות תפילין אורכת זמן קצר מאד, קל לקיימה גם תוך כדי התרגיל בלי שהדבר יבוא על חשבון המנוחה.   בזה באנו לכלל הידוע, שאם אפשר לקיים את שתי המצוות יחד, בלי טורח כלל, לא חל הפטור של עוסק במצוה פטור מן המצוה [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=1050#_ftn2

(2) ] , וחייב מעיקר הדין להניחן [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=1050#_ftn3

(3) ] .

YU Torah Online : Roshei Yeshiva : " ... ונראה דנחלקו ב טעמים אלו אי עוסק במצוה בין אדם למקום פטור ממצות בין אדם לאשתו) אלא משום ... "

אמרי-שפר   : "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה (לט – לב)

כל זמן שעסקו ישראל בעבודת המשכן, לא נתעסקו במצוות אחרות, שכן העוסק במצוה פטור מן המצוה; רק עכשיו משנגמרה עבודת המשכן כבר יכלו לעסוק בכל שאר המצוות.

אחרי ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ניתנה אפשרות של ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה – לקיים את כל שאר המצוות.(אמרי שפר)"

שו"ע הרב יו"ד תלמוד תורה ד:ו : "אך מ"מ גם חסידים הראשונים לא היו רשאים להשהות כל כך בתפלה אלא מפני שלמדו כבר תחלה כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה וקיימו ידיעות התורה שמתוך שחסידים הם היתה תורתם משתמרת ומתקיימת בידם ולא משתכחת מהם. רק שמצות תלמוד תורה היא והגית בו יומם ולילה וכנגד מצוה זו שקולה מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה אמיתית ליפטר ממצוה זו כדין כל העוסק במצוה פטור מהמצוה אבל לא כנגד מצות ידיעת התורה וליפטר ממנה ח"ו כי תכלית היראה היא לירא ולהתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו ח"ו לעשות הרע בעיניו לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה בין לא תעשה של תורה בין של דברי סופרים ח"ו. ותכלית האהבה היא העבודה לעבדו מאהבה ובשמחה לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו בקיום מצות עשה של תורה או של דברי סופרים ואהבה בלי עבודה היא אהבה בתענוגים להתענג ולשמוח בה' והיא מעין עולם הבא וקבלת שכר קיום מצות (אבל עבודה מאהבה היא כי מאשר צמאה נפשו לה' לדבקה בו היא רוה צמאונה במי התורה וקיום מצותיה דאורייתא וקב"ה כולא חד וע"ז נאמר הוי כל צמא לכו למים) ומאחר שידיעת כל התורה למי שאפשר לו היא מצות עשה של תורה כמ"ש למעלה והשוכח דבר ממשנתו מפני שלא חזר על לימודו כראוי כשאפשר לו עובר בלאו א"כ איך יעבור בלאו ועשה מחמת שעוסק ביראת ה' כל היום (וגם מי שאי אפשר לו ידיעת כל התורה הרי אמרו לא עליך המלאכה לגמור) משא"כ מצות והגית בו יומם ולילה שהותרה מכללה כמ"ש ואספת דגנך וגו' אמרה תורה הנהג בהן מנהג דרך ארץ ויוכל לצאת ידי חובתו בקביעות עתים ביום ובלילה ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק כשאין לו פנאי מפני טרדת פרנסתו שהיא חיי הגוף וכ"ש וק"ו כשעוסק בחיי נפש לדבקה בה' חיים וע"ז אמרו חכמים שתלמוד תורה היא מדברים שאין להם שיעור"

שו"ע הרב או"ח דיני ישיבת סוכה  ט: "ועכשיו נהגו העולם להקל בשינה שאין ישינים בסוכה רק המדקדקים במצות ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת כמו שיתבאר בסימן תר"מ ועל כן הוא פטור משינה בסוכה בלילה ואפילו אם אשתו אינה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה מתייחד עמה בחדר אחד כמ"ש ומ"מ טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות"

שו"ע הרב או"ח תמד דין ערב פסח בשבת יח: "ואם הולך לדבר הרשות ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אפילו לא הגיע עדיין זמן הביעור שהוא יכול עדיין לבטלו אף על פי כן חייב הוא לחזור לביתו מיד ולבער כמצות חכמים שאין דוחין מצות חכמים מפני דבר הרשות ואפילו הוא הולך ללמוד תורה אצל רבו הרי זה כדבר הרשות אצל ביעור חמץ שהיא מצוה מדברי סופרים לפי שמעשה המצות הוא גדול מהתלמוד כשאי אפשר לקיים המצוה על ידי אחרים ואף על פי שמצות הלימוד הוא בכל רגע ורגע ונמצא שבעשיית מצוה מדברי סופרים הוא מבטל מצות עשה של תלמוד תורה ואפילו אם גם המצוה היא של תורה הרי שניהם שקולין ואיזה שירצה יעשה שכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת מכל מקום כיון שהמצוה היא עוברת שאם יעסוק בתורה ולא יקיימנה תתבטל המצוה לגמרי ובעשיית המצוה לא תתבטל מצות עשה של תורה לגמרי שהרי יכול ללמוד אחר כך לפיכך תלמוד תורה נדחה מפני כל המצות אפילו הן מדברי סופרים כשאי אפשר לעשותן על ידי אחרים כמו שנתבאר ביו"ד סי' רמ"ו"  

שו"ע הרב או"ח ע מי הם הפטורים מקריאת שמע : " ... כגון אם היתה החופה ביום ד' פטור מקריאת שמע ... אפילו

עוסק בהצלת ממונם לבד עוסק במצוה הוא ולא ... "

דף קשר מספר 119 - פרשת בא:  " ... גם הם דורשים כוונה? ותירץ: העוסק במצוה פטור מן המצוה. תירוץ זה מוקשה מהגמ ... "

דף קשר מספר 120 - פרשת בשלח : " ... (ליסוד זה יש השלכות שונות, כגון לענין " העוסק במצוה - פטור מן המצוה", שאם ימצא אבידה בזמן ... "

מתוך נטועים ד : "13. לכאורה, מקור לרעיון זה מצוי בפירוש המשניות לרמב'ם במסכת אבות (פ'ב מ'א), מהד' הרב קאפח, ירושלים תשכ'ה, עמ' רע'ה, על דברי רבי 'הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות': '... אבל מצוות עשה לא פירש שכר כל אחת מהן מה הוא לפני ה' כדי שנדע מה מהם חמורות ומה מהן למטה הֵמֶנָה... ולפיכך ראוי להשתדל בהן כולן, ועל היסוד הזה אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה ללא הבחנה בין המצוה שהוא עוסק בה למצוה העוברת, ולפיכך אמרו גם אין מעבירין על המצוות'. מכלל הדברים ניתן לדייק שלוּ ידענו מתן שכרן של מצוות 'לפני ה (הכוונה בידי שמים, ובניגוד לעבירות, שעונשיהן בבית דין מפורטים בתורה), היינו אמורים להניח מצוה קלה בבוא לידינו מצווה חמורה. דברי הרמב'ם הובאו על ידי המאירי בפירושו למסכת אבות שם, וכן בחיבור התשובה (מאמר א, פרק ז). ברם מאידך, ניתן להבין מכאן שהעלמת שכרן של מצוות באה להוציא ממהלך חשיבה זה, וממנה משתמע ששכרן של מצוות אינו שיקול רלבנטי ביחס שלנו כלפיהן, מעשית ומחשבתית. (הבנה זו אולי נסתרת ע'י פירוש הרמב'ם בהמשך המשנה 'והוי מחשב שכר מצוה', ע'ש, אך בכל מקרה קשה לראות איך פירוש זה מתיישב עם דבריו הנ'ל. והדברים צריכים בירור ואכ'מ). על כל פנים, כדאי להשוות את עמדת המאירי לדברים שנכתבו, אמנם בריחוק של כמה מאות שנים, על ידי הגרי'ד סולובייצ'יק ז'ל במסתו איש ההלכה (בסוד היחיד והיחד, ירושלים תשל'ו, עמ' 77-75). הרב סולובייצ'יק קובע שאיש ההלכה קשור בכל נימי נפשו להגשמת ההלכה, ומסיח את דעתו מכל עניין קבלת השכר, 'שאינה פעולה דתית'. מקומה של קבלת השכר הוא בעולם הבא, ואילו ההלכה מתמקדת בעולם הזה דווקא, אך 'אין ההלכה מעונינת בעולם טרנסצנדנטי כלל וכלל.' הרב מצטט סיפור עממי המייחס לגר'א מוילנא את המשפט: 'כל ימי הייתי מצטער, מתי תבוא לידי מצוה בלי שכר ואקיימנה!' אינני טוען שלדעת המאירי, רצוי לקיים מצוות על מנת לקבל את שכרן. אבל דומה שהשימוש בשכר כמבחן לערך הפעולה, בניגוד ומעבר לקנה המידה של ההלכה, שונה מאוד מגישת 'איש ההלכה' הרואה בהלכה את חזות הכל.

(עם זאת העירני הרב א' וולפיש שלפחות במקום אחד, ברכות כו ע'א, השתמשו חז'ל בשכר המצווה בהקשר הלכתי. שימוש זה מופיע גם בדברי הרי'ף בעניין דומה, ראה באלפס ברכות יח ע'א, אך הושמט על ידי הרמב'ם בהלכות תפילה פ'ג ה'א.) "

סדנת-אנוש : " ... כך עובד ה' בנתיב החסד נכנס לעיתים למסגרת של העוסק במצוה פטור מן המצוה כגון העוסק במת ... "

חתן ושושביניו

תשבו כעין תדורו  

Viewing Kovetz number 827   ... הרמב"ם, שמפני זה אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה. ... משמע, דאפי' אם האדם עוסק במצוה עכשיו, אם ...

Viewing Kovetz number 870 ... הדביקות האמיתית ביראה ואהבה אמיתית ליפטר ממצוה זו כדין כל העוסק במצוה פטור מהמצוה אבל ...

Viewing Kovetz number 829 ... וגם נדון בזה גדר העוסק במצוה פטור מן המצוה מכיון שהוא ... עוסק במצוה פטור כו' - במצות צדקה. ...

Viewing Kovetz number 886 ... שקו"ט באחרונים אם העוסק במצוה דרבנן פטור ... מצוה דרבנן לא אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה. ...

Viewing Kovetz number 804 ... ומצות סוכה שיקיים מצות סוכה בשלימותה, אלא דהכא החומרא היא מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה ...

Viewing Kovetz number 787 ... פטור מן העשה, אבל אכתי יתחייב במצוה מצד הלאו דולא תאמץ כו', דהרי עוסק במצוה פטור רק מעשה ...

Viewing Kovetz number 879 ... כ"ק אדמו"ר נ"ע בענין ההתכללות שיש במצוות שכולם כלולים זמ"ז, שלכן העוסק במצוה פטור מן המצוה ...

Viewing Kovetz number 788 ... דרבנן יש בזה קיום דאורייתא אלא שהוא רשות, א"כ למה לא נימא בזה העוסק במצוה פטור מן המצוה ...

Viewing Kovetz number 780 ... ודו"ק. www. הלכה ומנהג. העוסק במצוה פטור ממצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. הרב שלום דובער לוין. ...  

Viewing Kovetz number 814 ... אפילו אחר חצות ואין צריכין להפסיק כלל כל היום עד הלילה כי העוסק במצוה פטור מן המצוה" וע"ש ...

Viewing Kovetz number 886 ... מיגו להוציא. - עוסק במצוה פטור מן המצוה. - דוקא אוחזין. - נאמנות המוכר. - בגדר קדושת הסוכה. ...

Viewing Kovetz number 877 ... הלכה ומנהג. - עוסק במצוה פטור מן המצוה. - תפלת הדרך בעמידה. - בענין סעודת פורים. ...

Viewing Kovetz number 827 ... חיוב השמירה בארבעה שומרים. - בענין עוסק במצוה פטור מן המצוה. - בענין בור ט' אב לנזיקין. ...

'[DOC] ' הרב שלמה אבינר  

File Format: Microsoft Word 97 - View as HTML

... הזמן לא ברח, חס וחלילה, הוא התמלא תוכן, תוכן עילאי. העוסק במצוה - פטור מן המצוה. ...

'[DOC] ' שיעור חזרה #13

File Format: Microsoft Word 2000 - View as HTML

... Fundamental approaches to עוסק במצוה פטור מן המצוה: Pragmatic - עוסק is exempt only when אי אפשר לקיים שניהם. ...

מקורות

על-פי מאמר של אראל [ערך] שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-08.

תגובות

מאת:

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tryg/mamr/osq_ptur