ביאור:מעמד הלויים כמיצג את מצב בני ישראל במדבר
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הרמב"ן כותב בהקדמתו לספר ויקרא "הספר הזה הוא תורת כהנים ולויים" (וכן בלועזית נקרא הספר Leviticus) אך נראה שהעיסוק בלויים לא מצטמצם דוקא לספר זה.
אנו מוצרים שתי התייחסויות שונות ללויים:
א. מעמדם: משרתי עליו. כפרס על כך שלא חטאו בחטא העגל. הם נמצאים במרכז המחנה במדבר. וקרח אומר עליהם: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'"?
ב. אינם נוחלים בארץ, גרים עם רוצחים בשגגה, פרנסתם תלויה באחרים, ונימנים ביחד עם הגר, היתום והאלמנה. "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך". (ורק בכמה ימים בשנה יעבוד למקדש כשוער או משורר).
הלויים משקפים את חיי בני ישראל במדבר. פרנסתם היתה בידי שמים, וכל זמנם הוקדש לתורה ולמצוות. החשש היה "פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצריים" (דברים ח יב). הלויים מהווים דגם תמידי של חיים שאינם מתבוססים על עושר גשמי. הם גם אחראים ל"יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". עדיין הם מצויים בגרנות ובשערים, ולכן הם לא מנותקים מהעם, אלא להיפך, מפוזרים בכל ישראל.
קרח טען שהרי ישראל הם טלית שכולה תכלת וק"ו שתהיה פטורה מציצית. זה אולי נכון במדבר בו "הלכנו אחר ה' הארץ לא זרועה", אבל בארץ ישראל מצטרפים לטלית חוטים מכל הגוונים ועל הלוויים להשאר פתיל התכלת.
מובן גם למה בהאזינו, בניגוד ליתר השבטים, משה מזכיר לשבט לוי את העבר "האומר לאביו..." - על שבט לוי להמשיך לחיות כמו שחיו במדבר.
שכרו של מי שלא עבד לעגל הוא "ונחלה לא תהיה לו בקרב אחיו" ולמה? "ה' הוא נחלתו כאשר דיבר לו" (דברים יח ב)
מקורות
[עריכה]- על פי מאמר מאת זאב דסברג