ביאור:מעומק חטא העגל לפסגות העתיד דרך הנהגת אהרן בחטא העגל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בס"ד כ"ח אדר התשס"ו

מעומק חטא העגל לפסגות העתיד דרך הנהגת אהרן בחטא העגל

לעילוי נשמת ר' מנשה בן מאיר כשר – ממתפללי בית הכנסת "בית יוסף" – כפר שלם ת"א

מבוא:

בקוראנו את מאורעות חטא העגל, בולטת לעין דמותו הפעילה של אהרן במעשה העגל. שותפותו של אהרן במעשה העגל, מעלה לכאורה שאלות נוקבות: כיצד קרה שמנהיג דגול כאהרן, ועם נבחר כישראל לא עמדו בפרץ? האם יתכן שאהרן אחיו הגדול של משה, אשר היה מנהיגם הראשון של ישראל, שהתנבא כבר במצרים לפני משה (רש"י-שמות, ד', י' , שמואל א, ב'), ושמש כיד ימינו של משה רע"ה בגאולה, והגיע לשיא הקדושה באדם כששמש הכהן הגדול הראשון, נתן יד לעבודה זרה? השאלות מתעצמות יותר ביודענו כי מעשה העגל בוצע לאחר סדרה רצופה של נסים גלויים, שה' עשה לישראל. כגון: מכות מצרים, קריעת ים סוף, המצאת המים לעם במדבר, הורדת המן, ענני הכבוד, מלחמת עמלק, ומעמד הר סיני. כיצד קרה שהעם אשר אמר: "זה אלי ואנוהו", יכריז על עגל מזהב: אלה אלהיך ישראל? וחמור מכל, כיצד קרה שהעם אשר קיבל עליו את התורה ב"נעשה ונשמע", ואשר שמע וראה את קול ה' מצוה: אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני, החליף בתוך שלשה חדשים את ה' בעגל מסכה? האם לא יכול היה אהרן למנוע את חטא העגל באמצעות העובדות הנ"ל, או בסיוע צדיקי הדור ושבט לוי?

נלענ"ד להשיב כי אהרן באופן אישי בודאי שלא שגג בחטא העגל. אלא ההפך הוא הנכון, אהרן בכושר מנהיגותו גילה מתוך מערבולת התרחשות מעשה העגל, את פוטנציאל ההתרוממות ממנו. בהכירו את נפש העם, זיהה אהרן מתוך בקשתם "קום עשה לנו אלהים", את הפוטנציאל הרוחני העמוק הגלום במהות הבקשה. לפיכך אהרן כמנהיג רוחני חכם לב, השתמש במעשה העגל, כמנוף המרים ומשנע את האנרגיות העצומות אשר בלב העם, להעפלה לדרגה אמונית גדולה וגבוהה יותר בעבודת ה' יתברך. בנוסף לכך באותו מעמד אבחן אהרן, כי בקרב העם נמצא גם מיעוט קטן הנצמד לערב רב, אשר נושא בקרבו את זרע נגע הפורענות העתידית, העלול להתפשט כמחלה ממארת אשר תסכן את חוסנו הרוחני של כלל העם. בבחינת "וראה הכהן והנה נרפא הנגע" (ויקרא י"ד, ג'). לפיכך בודד ורכז אהרן את המיעוט הרע לצורך ביעורו מקרב העם. וזאת ע"מ לחזק את רוב העם ולהחזירו בתשובה שלמה, והטהרותו במצוות תרומת הזהב למשכן, והקרבת הקרבנות. כלומר, באמצעות חטא חמור, בעל יכולת הרסנית שבוצע ע"י המיעוט אשר יצא במחולות חטא העגל, השתמש אהרן כזרז אשר החדיר בישראל את המסר של מצות התשובה, המסוגלת להעלות את העם לדורותיו, לדרגה אמונית גבוהה יותר. באיסטרטגיה זו נקטו גם אליהו הנביא, בעת שחיסל את נביאי הבעל (מלכים א', י"ח, י"ט-מ'), וגם יהוא מלך ישראל, אשר בשיטה זו גרם לביעור נביאי הבעל (מלכים ב' י', י"ח-כ"ח). מיקומה של פרשת מעשה העגל באמצע הפרשיות העוסקות בבנין המשכן. דהיינו, פרשיות תרומה-תצוה מלפנים ופרשיות ויקהל-פקודי מאחור, באה להמחיש את המסר שהעביר אהרן לישראל במעשה העגל, לפיו מעשה התשובה מהוה נדבך מרכזי בבנין המשכן, המיועד להשראת השכינה בתוכם. כפי שנאמר: ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. מנקודת מבט זו נתבונן להלן בתפקודו המנהיגותי, ובפעילותו המתקנת של אהרן בחטא העגל, על רקע כלל ההתרחשויות המרכזיות האמורות במעשה העגל, וזאת ע"פ סדר הארועים הכתובים בתורה:

תמצית ראשי הפרקים:

א. תגובתו הראשונה של משה – משה זיהה מתוך הודעת ה' על חטא העגל, כי לא כל העם חטא. וכי העם מבקש למעשה קשר מוחשי עם ה'. מתוך סינגורו של משה ניתן להבחין כי אף בעיני משה היה מעשה העגל נטול חשיבות מהותית. לפיכך ה' ניחם על הרעה, והביא לפתרון מצוקת העם, ע"י הקמת המשכן, ארון הברית והכרובים.

ב. עמדתו של ה' לעומת עמדתו של משה ביחס לחטאו של אהרן – עמדת ה' הייתה כי אהרן לא חטא במחשבת החטא, ולכן לא העניש את אהרן. משה סבר בתחילה כנ"ל, אך יחד עם זאת חשש כי שותפות אהרן במעשה והמנעותו ממחאה כנגד החוטאים, מהווים פגם מנהיגותי כביכול. אך בסופו של דבר חזר בו.

ג. התלבטויותיו של אהרן בטרם ייצורו של העגל – אהרן כמנהיג בחר בין שתי אפשרויות גרועות: מחד גיסא חטא הרסני שלא ניתן לתיקון, ומאידך גיסא חטא חמור המאפשר חזרה בתשובה ונסיקה לגבהים רוחניים אינסופיים.

ד. מטרתו אהרן בעשית העגל – זיהוי הכופרים ובידודם מתוך כלל ישראל, עד להגעת משה רע"ה.

ה. ייצורו של עגל הזהב – בפועל העגל נוצר ע"י הערב רב ולא ע"י אהרן. הערב רב יצרו את העגל כדי למנוע מישראל את קבלת הלוחות, הנצחת הערבוב עם בני ישראל, ורצונם להתיר להם עריות בפרהסיה. בגישה מוטעית זו תמכו גם מעט מישראל.

ו. הצדדים לקולת עונש חטא העגל – העם שהה במדבר ללא מנהיג, בחוסר ודאות וברעב. למרות זאת רק מעטים חטאו בע"ז ממש, ורובם חטאו במעשה שולי ובמחשבה רעה. מעמדם הרוחני העליון של ישראל לאחר מתן תורה, הגביר את חילותיו של יצה"ר כנגדם. תשובתם השלמה של ישראל בעקבות החטא, העביר מסר לדורות בדבר גודלה של התשובה.

ז. הסיבות לשבירת הלוחות – בעת שראה משה את מיעוט העם מרקד במחולות סביב עגל הזהב, חשש משה שלוחות האבן עלולות להתפרש ע"י ישראל, כאילו הם התחליף לעגל. לפיכך שבר משה את הלוחות, ובכך העביר משה לעם ישראל לדורותיו, מסר חד וברור לפיו מקור הקדושה הוא הקב"ה, ולא חפצים המקודשים זמנית ע"י השראת שכינת ה' בתוכם.

ח. הבדלי הגישות של אהרן ומשה ביחס לאופיו של העם – מתוך העימות בין משה לאהרן ברקע מעשה העגל, הובהר כי אהרן הכיר טוב יותר ממשה את נפש העם, זיהה את מקור הרע בקרב העם, והאיר את עיני משה לגלות, כי הטוב שבעם מצוי רק בשבט לוי.

ט. הבדלי הענישה והקרבנות וממחישים את ההבדלים בין חטא אהרן לחטא העם – מיעוט העם שחטא נענש מיידית במיתות שונות, ולעומת זאת זכה אהרן לשכר גדול מאת ה'. רוב העם אשר חטא במחשבה הקריב עגל לעולה, לעומת זאת אהרן שחטא כביכול במעשה הקריב עגל לחטאת.

י. הסיבות אשר בעטים מינה ה' את אהרן לכהונה גדולה – משום שאהרן לא ייחס לעגל אלוהות, ובלהט הארועים של מעשה העגל, הרגיע אהרן את משה, סינגר על ישראל, וגרם לחזרתם בתשובה שלמה. במחלוקת קרח קיבע ה' את מעמדו של אהרן ככהן גדול בחיר האל.

יא. סיכומו של הדבר – מעשה העגל מציין נקודת מפנה בדרך עבודת ה' יתברך. מחטא העגל ניתן להפיק מספר מסקנות פרטיות וכלליות, שנכונותם תקפה לכל דור ודור, כולל ימינו אלה. וזאת מתוך התבוננות מעמיקה בתפקודו המנהיגותי של אהרן במעשה העגל.

ראשי הפרקים בהרחבה:

יא. סיכום של הדבר:

מן האמור לעיל נמצאנו למדים כי מעשה העגל מציין נקודת מפנה בדרך עבודת ה' יתברך. חטא העגל הבהיר כי השמיעה החד פעמית בסיני, לא היה בכוחה להפוך עם עובדי אלילים לעם עובדי ה' לבדו. רק הנסיונות ועבודת ה' לאורך זמן, דרך שמירת מצוות התורה, ואפשרות החזרה בתשובה. הם אשר שינו את העם והעפילוהו מן הנפילה והשקיעה בתהומות חטא העגל, לרוממות עבודת ה' במשכן. כפי שנאמר: ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. מחטא העגל ניתן להפיק מספר מסקנות פרטיות וכלליות, שנכונותם תקפה לכל דור ודור, כולל ימינו אלה. וזאת מתוך התבוננות מעמיקה בתפקודו המנהיגותי של אהרן במעשה העגל. ראשית: יש להתרחק תחילה מן הערב רב, ולבסוף לבער את הרע מקרבינו. שנית: יש לדעת כי מקור הקדושה הוא הקב"ה לבדו ואין עוד בלתו. לפיכך עבודת ה' צריכה להעשות ישירות בין האדם לבוראו, ללא מתווכים. שלישית: דוגמה אישית של מנהיגות מתוקנת, גורמת להשפעה מכרעת על אופיו והתנהגותו הטובה של העם. וכן קבע הזוה"ק: "כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא לית עמא מתתקנא, ואי איהו מתתקן כלהו מתתקן" (במדבר קלה.). רביעית: אחד מתפקידיו של המנהיג הוא לסנגר על העם כלפי שמים, ולתקנם כלפי פנים. חמישית: כושרו של המנהיג נבחן ע"פ יכולתו לרומם את העם בעת משבר וצניחה מטה. שישית: על המנהיג להתוות את הדרך הנכונה הקבועה בתורה, ולא להגרר אחר רצונם הזמני של העם, בו בזמן למלא אחר מחסורם של העם, מבלי לסטות מדרך התורה. שביעית: על המנהיג והעם לדעת כי בכל עת, עומד לצידו גלגל הצלה, בדמות מצות התשובה הממתנת לאדם, לצורכו ולשמושו בעת הכשלותו בחטא.

כלומר, חטא העגל למדנו גם שדווקא גדול הדור ודור גדול, הוא זה ש"עלה במחשבה" ללמד את מצות התשובה, משום גודל עוצמתה של התשובה. הקב"ה היה צריך לגלות את כוחה של התשובה בעולם, בטרם קבלת הלוחות. לפיכך בא חטא העגל בטרם קבלת הלוחות. אין הכוונה לומר שהקב"ה הכשיל את ישראל בכוונה תחילה, אלא כפי שאמר "רבי שמעון בן לקיש: יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו, אינו יכול לו" (סוכה נב:). כלומר, הקב"ה סילק מישראל לרגע את עזרתו להתגבר על יצר הרע, ובכך גרם לגדול הדור ולדור גדול כשלון בחטא. דהיינו, דור גדול כדור המדבר מקבלי התורה, בזמן קבלת הלוחות, ובהנהגתם הרוחנית של משה ואהרן. לפי שלא הייתה בהסטוריה היהודית רוממות גדולה יותר מהזמן ההוא. וכן מצאנו אצל גדול מלכי ישראל דוד המלך בחטא בת שבע. ללמדינו שאפשר להתרומם גם מנפילות לתהום ולהעפיל לאיגרא רמא, בבחינת "ומעז יצא מתוק" (שופטים, י"ד, י"ד). משום שהתשובה היא כלי יקר אשר נברא לפני בריאת העולם, לצורכו ולשמושו של הנכשל בחטא אשר ברצונו להתרומם. דהיינו, באותה הקלות שאדם יכול לקלקל ניתנת לו האפשרות לתקן. ולא זו בלבד אלא שהחזרה בתשובה מן החטא גורמת לעלייה למדרגה חדשה גבוהה יותר. כפי שראינו לאחר החזרה בתשובה מחטא העגל, הקב"ה גילה למשה סודות חדשים, ואפשר לו לראותו פנים בפנים, ולימדו את י"ג המידות שאינן חוזרות ריקם. גם הלויים הועלו לתפקיד חדש תחת הבכורות, אהרן שגרם בעקיפין להקמת המשכן, נתמנה לכהן גדול, ואף כל ישראל זכו להשראת השכינה במשכן. לעומת זאת מיעוט החוטאים אשר יצאו במחולות החטא, והכעיסו את ה' ומשה עבדו, לא אפשר להם הקב"ה להנות מפריה של התשובה. כדבר שנאמר: ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב חסד לא עזבתם. אף כי עשו להם עגל מסכה, ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדולות (נחמיה, ט', י"ז- י"ח). ונאמר: כי ישרים דרכי ה' וצדדקים ילכו בם ופשעים וכשלו בם (הושע, י"ד, י'), ודע, שלא לכל אדם ה' מסייע לשוב בתשובה, ואף אין הקב"ה מקבל את החוזר בתשובה באופן אוטומטי, אלא התשובה מותנית ברצון ה' לקבלה. דהיינו, כמאמר האבן עזרא בשירו "לך אלי תשוקתי": "השיבני ואשובה ותרצה את תשובתי". יה"ר שיתקיים בנו מקרא שכתוב: ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו (הושע, י"ד, ה'), השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם (איכה, ה', כ"א).

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)

מקורות

על-פי מאמר של רפאל בר אשר חגבי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-04-07.

תגובות

מאת: אם אין אני לי מי לי

תקצרו קצת.... איזה שעמום...

אנחנו צריכים לעשות עבודה ואי אפשר זה פשוט יותר מדי...!

מאת: אחת שיודעת!!

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_mxjva_4