ביאור:מעומד/נסתרות/קבלה/הארי/רחו/הקדמותיו
הקדמות אלו הודפסו ב"עץ חיים" עריכתו של הרב מאיר פופרש (Popers) כ"ץ אשכנזי, במהדורה השניה בירושלים בידי מנחם הלפרין משנת ה'תר"ע עץ חיים תמלול באתר הצ'כי לקבלה: גריםאור
וראו הקדמת הרב מאיר פופרש כץ אשכנזי
הדף שמצא מנחם הלפרין
[עריכה]ומצאתי עלה א' קטנה מכתיבה אצבע אלהים מהרח"ו ז"ל וכתב לשון זה שם הספרים:
- ספר דרך ע"ח עץ חיים
- פרי עץ חיים
- נוף ע"ח
ויתחלק ספר א' לג' שערים.
וכל שער - מבוא נתיבות.
וכל נתיב כמה מפתחות.
עוד כתוב
שרוצה לעשות ספר ולחלקו להיכלות שבעה
וכל היכל לכמה חדרים
ועוד כתב
שרצה לעשות ענף ע"ח:
ובכל ענף כמה מיני פירות
ובכל פרי כמה מיני מטעמים.
וכשראיתי אני זאת תכף ומיד ענני לבי חזק ואמץ בא וראה כמה עלה בלב הקדוש לעשות ולא עשה!
הקדמת שער ההקדמות
[עריכה]שלוש הספרים: עץ חיים, פרי, ונוף
[עריכה]הקדמה שקבלתי אני הצעיר חיים ויטאל
ממורי ורבי בוצינא קדישא הרב האלהי החסיד העניו כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי
שלמד עם אליהו ז"ל.
פרי עץ חיים - התפילה על פי הקבלה:
גם חברו אליהם קצת כונות התפילות וכוונות היחודים וכוונות ע"ד על דרך אמת
אשר קראתיו פרי עץ חיים -
ליחד מאורות עליונים כאשר יבוא לפנים בע"ה.
נוף עץ חיים - ביאורי מקראות ומאמרי ספר הזהר
וקצת ביאורי מאמרי הזוהר וביאור פסוקים ע"ד האמת ועפ"י הפשט
מדרושי נשמות וגלגולים
אשר קראנו בשם נוף עץ חיים.
ספרוּת הקבלה הקדומה מתקופת הראשונים
[עריכה]ובענין ספרי הקבלה האמיתים הנמצאים
אמר לנו מורי זלה"ה כי שלשלת קבלת הראב"ד ובנו הר"י סגי נהור
ותלמידיו עד הרמב"ן ז"ל ותלמידי תלמידו
כולם קבלה אמיתי' מפי אליהו ז"ל שנגלה אליהם.
וביאור הרמב"ן שעשה על התורה הוא עמוק מאוד,
ואין מי שיוכל להבינו, שדבריו סתומים עד מאד,
והוא ספר יקר ונחמד מאד למבינים אותו
וביאור ס' ספר יצירה להראב"ד
איננו להראב"ד ז"ל הנ"ל, אלא חכם גדול א'
להרחבה
והיה גדול בחכמת הקבלה
וס' הנקרא ברית מנוחה הוא אמיתי
וחברו חכם גדול בתורה ובחכמה ונאמן רוח
וכיסה את דבריו בעומק
ונעשה עפ"י נשמת צדיק א' קדמון שנגלה אליו אליהו ז"ל ולמדו.
ושאר ספרי הקבלה שלאחר הרמב"ן ז"ל
אל תשלח ידך אליהם
כי הם בנוים בשכל אנושי
ולא מקובלים לא מפי ראשונים ולא מפי עליונים.
ההקדמה לרשימות מתוך דברי האר"י
[עריכה]אלו הן הדברים ששמעתי ממורי הק' כמהר"י לוריא
וכל דרוש ודרוש יש בו הקדמות וכללים שונים זה מזה
מפרטי י"ס עשר ספירות דאבי"ע של אצילות בריאה יצירה עשיה
ועלה בדעתי שלא לפרוד ולחלק הדרושי' כלומר להשאיר את המאמרים כמו שנרשמו, בלי לסדר אותם
ולסדר הקדמות וכללות
להרחבה אשר בכל דרוש ודרוש מהם
כל הקדמה והקדמה בפ"ע בפני עצמה, בנפרד ע"ס על סדר י"ס דאבי"ע עשר ספירות של אצילות בריאה יצירה עשיה
כי בזה יהיה נקל בעיני המעיין בהם למצוא דברי חפץ תאות מבוקשו.
אכן זחלתי ואירא לפי שיש בדרושים הללו דברים רבים
אשר הרואה יחשוב שהם דברים המנגדים זה את זה.
ולאפס הפנאי לא היה לי זמן אחרי שומעם לשאול את פי מורי זלה"ה.
ינחני במעגלי צדק הדרושים האלו ולסלק ולהרים מכשול אשר בהם
למאן דעאל ולא נפק שנכנס וטרם יצא, כמו למי שחדש בתחום.
ואם ירצה האדם להעמיק את עמק מחשבתו בהם, ולהעמיד על נכון,
מי הוא אשר ערב לבו להוסיף ולגרוע כמלא אות אחת קטנה, כאשר לא שמע ולא קבל מרבו כלומר מי יעז לשנות את דברי מורו
כי עונו גדול מנשוא! כנז' כנזכר בהקדמת הזוהר
ובפ' ובפרשת יתרו תבנית:בפ' לא תעשה לך פסל
ובמקום זולתם ובעוד מקומות אחרים - נוספים אשר הרואה דברי זוהר ההמה - תסמר שערות בשרו
כנ"ז כנזכר - כפי שמוזכר במדרש ע"פ על פסוק תאלמנה שפתי שקר וכו'... יתפרכון ישתתקון כו'.
ע"כ על כן עלתה הסכמתי החלטתי שלא להוסיף ושלא לגרוע כמלא נימא אפילו לא כמו עובי שערת ריסי העין
אפי' בענין הסדר בעצמו - כאשר שמעתי כמו מה ששמעתי, כלומר אשמור על סדר הדברים בדיוק כפי שהושמעו מפי מורי זלה"ה
ואח"כ אחבר מראה מקום כל א' הקדמה בפ"ע בחיבור זה.
וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.
הקדמה לפרי עץ חיים - כתב יד מהרח"ו עצמו, מדמשק
[עריכה]|
חזון העץ של דניאל חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי, וַאֲלוּ: עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת! קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר: גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי, אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ, תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי. (רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי עַל מִשְׁכָּבִי - וְהִנֵּה מַלְאָךְ וְקָדוֹשׁ מִשָּׁמַיִם יוֹרֵד. קוֹרֵא בְכֹחַ וְכֵן אוֹמֵר: 'גֹּזוּ הָאִילָן וְקַצְּצוּ עֲנָפָיו! הַשִּׁירוּ עָפְיוֹ, וּפַזְּרוּ פִרְיוֹ! תָּנוּד הַחַיָּה מִתַּחְתָּיו, וְהַצִּפֳּרִים מֵעֲנָפָיו!) |
אמר הצעיר והזעיר הרח"ו
בראותי תשוקת החרדים אל דבר ה'
ראיתי לחבר הס' הזה ולהאיר עיניה' בקצת הקדמות שקבלתי ממורי זלה"ה כאשר אבאר
ומהם תוכל לאחוז ולקחת מעץ חיים
כאשר תראה בעז"ה דברי בנוים על הקדמו' נעלמות שנתגלו למורי זלה"ה ברוה"ק עפ"י אליהו ז"ל.
טיב האר"י
[עריכה]והיום אביע חידות ונסים ונפלאות תְּמים דעים ביטוי מקראי לקב"ה. כלומר: היום אספר את הטובה שעשה עמי ה'
כי כמו שבכל דור ודור אלהי הראשונים ואחרונים הפליא חסדו עמנו
כן היום הזה חשף את זרוע קדשו ושלח לנו עִיר וקדיש ביטוי מקראי לציר - שליח ומומחה מעמיק. בדרך כלל מקשרים לחדש בתחום, בעקבות המילה עַיִר - בן החמור הצעיר מן השמים נחית הרב החסיד המקובל האלהי בדורו כמהר"י לוריא זלה"ה
וממצר מצרים קראנו י"ה - ועננו במרחב י"ה
בארץ קדושה ורחבת ידים
עיר גדולה לאלהים של חכמים ושל סופרים
צפ"ת תובב"א גליל העליון
כי שני שנים קודם פטירת הרב זלה"ה
בא אנוס ממצרים עפ"י הדבור שלא מרצונו. ביטוי בלשון חכמים, המופיע בהגדה של פסח ומכאן פרסומו
כי כן הוגד לו ברוה"ק כי הגיע עת פקודת רוחו להשיבה אל מקומה לאלהים אשר נתנה לו
וגם זה במצרי' נצטוה עפ"י הדבור
והפקיד מזער מקצת חכמתו הגדולה והנפלאה
כי כן ציווהו במתיבתא דרקיע
לחַיות שארית בארץ להחיות, לעזור למי שנשאר, ביטוי מקראי
והדברים עתיקים כבשים ללבושך
ואז בעלותו מארץ מצרים סמך ידיו עלי
והאיר עיני בקצת הקדמות אמיתיות שורשיות
שמסרו לו ממתיבתא דרקיע וקוב"ה להחיות שארית בארץ
ומפי אליהו ז"ל שנתגלה אליו תמיד
ורשותא יהבי ליה לגלות תמיד רזין סתימין על התיקונים על פרקי "תיקוני הזוהר" והזוהר
שלא נתגלו מימות רשב"י ואילך.
ולולא כי יגורתי מפני אף וחמה, קנאה המתגבר עלי,
ימצאו באנשי דורנו חכמים בדעתם
ויקשו ערפם לבלתי האמן כי יש אלהים בארץ
ויראתי פן מקנאתם בשומעם גדולתו ונפלאותיו ח"ו יטילו פגם בקדשים
ויאמרו מאן גבר בגוברין הלא גם בנו דבר ה'
ולולא זאת הייתי מספר מקצת דרכיו ונפלאותיו אשר עיני ראו ולא זר
דברים מבוהלים לא נראו בכל הארץ
מימות תנאים כרשב"י וחביריו ומרשב"י עד הראב"ד ז"ל היתה החכמה הזאת הולכת מפה אל פה
ואליהו ז"ל נגלה אליהן לקצת מהחכמים עד הרמב"ן
והרמב"ן ז"ל עד מורי זלה"ה
לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו
כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות
ע"כ על כל דבר ודבר כמה פנים כמה פירושים
בפרד"ס בפשט רמז דרש וסוד ומעשה בראשית הפירוש הקבלי לתחילת המקרא ולבריאת העולם ומעשה מרכבה נבואות ישעיהו יחזקאל ודניאל העוסקות בחזיונות שמימיים
בשיחות עופו' שיחת עופות - ביטוי מקראי מדניאל, ולפי המדרש הבין שלמה המלך את שפת הציפורים והצמחים ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים
בסוד כי אבן מקיר תזעק ביטוי מקראי - המשמש כאן במשמעות שגם אפשר לשמוע את "דיבורי" החפצים הדוממים ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים.
והיה מדבר ברוחות מהגלגולים: רוח טוב ורוח רע,
והיה מכיר בריח הבגדים - כמו אותו ינוקא דפ' דברים, ובעופו' אלמים
ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו ואח"כ מסירהו
והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף ובבתי הקברות ובעלותן בכל ע"ש לג"ע
והיה מדבר עם נשמת הצדיקי' שהם בעה"ב
והיו מגלין לו רזי תורה
וגם היה יודע חכמת הפרצוף ושרטוטי הידים ופתרון חלומות על אמיתתם
ובגלגולים ישנים וגם חדשים
והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם
ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לג"ע בלילה
והיה מלמד פי' שורש נשמתו
והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב
והיה נותן לכל א' ואחד תיקון כפי הבחי' המיוחדת
או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר אדם הראשון
והיה יודע כמה טעיות נפלו בספרים
והיה יודע להכות בסנורים
והיה יודע כל מה ששנו החברים
והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה ויראת ה' ואהבת ה' ויראת חטאו
וכל מדות טובות ומע"ט ומעשים טובים היה בו.
וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע
וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו
ועיני ראו ולא זר
וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו
ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה
וזהו הביאו לידי רוה"ק רוח הקודש
והיה אליהו ז"ל נגלה לו תמיד
וזה ידעתי מפיו באמונה מתוך דיבור בכינות
ואף אם אין גילוי בדורינו זה לנביא וחוזה
אפ"ה לא נמנע רוה"ק מלהיות מרחפת על פניו המאירות הראוין לו
כמ"ש מענין הראב"ד ז"ל
והנה הדברים עצומים והם יתנו עידיהן אשר יצדקו ויעידון ויגידון בחיבור זה כל רואיהם
יכירום כי דברים כזה אי אפשר לשום אדם נברא להשיג בשום שכל ומדע
לולי עפ"י הופעת רוה"ק ממרום וע"י אליהו ז"ל
כנזכר בתיקונים דאת עתיד לאתגלייא בסוף יומייא וכו'.
ואלו באתי לכתוב כל אשר קבלתי ממורי זלה"ה
לא יספיקו כל עורות אילי נביות כמפורס' כמפורסם לקצת ולשומעי' לקולי בחברתי.
אמנם רצוני להעלות על הספר קצת מהקדמות הכרחי מאוד מה שהורשיתי לכתוב
ואף גם בקיצור נמרץ כמציץ מן החרכים
וקראתיו שם הספר עץ חיים על שמי
וע"ש החכמה אשר טועמיה חיים זכו - ואכל ממנו וחי לעולם שכולו ארוך
בקשות רח"ו מהקוראים (אולי הקדמה לפרי עץ חיים על התפילה)
[עריכה]אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונרטסים אלו לידו
שיקרא הקדמה זאת -
ואם אותה אוותה - רצתה מאוד, מלשון אִיווּי ותאווה נפשו לבוא בחדרת החכמה?
זאת יקבל עליו: לגמור ולקיים כל מה שאכתוב.
ויעיד עליו ואם יעשה כך אזי יעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים
תחת כלומר: היות ש רודפו טוב:
והבא לטהר ולקרב - "ראשית הכל יראת ה'" ביטוי מקראי בתהלים ובמשלי (ודומה לו גם בקהלת) להשיג יראת העונש
כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית - לא ישיגוהו רק אלא מתוך גדלות החכמה.
ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' עיקר מטרתו לאחר שהבין את זה צריכה להיות: לבער קוצים מן הכרם ביטוי תלמודי שאמר בנו של רשב"י אשר עבד עבור הרומאים ועצר יהודים שלא שילמו מס
כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא
ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו
לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג
שלא יהיה להם שייכות בו
לכן צריך ליזהר מהקלות
כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה
לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע
וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום
בקש שלום צריך להיות רודף שלום
ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול
וכ"ש שלא יכעוס ח"ו חלילה וחס:
סוּר מרע
[עריכה]|
וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶ֨ל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם, וְדָרַשְׁתָּ֙ - וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט. וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר ד', וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ. עַל פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ, וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ - תַּעֲשֶׂ֑ה! לֹ֣א תָס֗וּר מִן הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אין לנטות מהדרך שהם מראים לך, לא ימינה ולא שמאלה!! |
וצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע:
א. ליזהר בכל דקדוקי מצות - ואפי' בדברי חכמים שהם בכלל "לא תסור" הציווי המקראי להישמעות לכהן השופט: לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, ימין ושמאל.
ב. לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב.
ג. יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר.
ד. גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה, כי גדול כחה. והגאוה בָּזֶּה - עון פלילי!
ה. בכל צער שיבא לו - יפשפש במעשיו וישוב אל ה'.
ו. גם יטבול בעת הצורך לו.
ז. גם יקדש א"ע את עצמו בתשמיש המטה - שלא יהנה.
ח. שלא יעבור כל לילה שבכל לילה יתמיד ולא יקרה שישכח ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום, ויתודה יודה - יגיד לעצמו במפורש את השגיאות שעשה.
ט. גם ימעט בעסקיו, ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן, יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך - ובכונה, שהוא לעבודת קונו.
י. כל דבור שאינו של מצוה והכרחי - יהיה זהיר ממנו. ואפי' דבר מצוה - יִמָּנַע יימנע מדיבור בעניין זה בשעת התפלה.
ועשה טוב
[עריכה]|
דברי הקב"ה בנבואת ישעיהו: חֵמָ֖ה אֵ֣ין לִ֑י! מִֽי יִתְּנֵ֜נִי שָׁמִ֥יר שַׁ֙יִת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה? אֶפְשְׂעָ֥ה בָ֖הּ אֲצִיתֶ֥נָּה יָּֽחַד!! א֚וֹ יַֽחֲזֵ֣ק בְּמָעוּזִּ֔י? יַעֲשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם לִ֑י?... |
ועשה טוב:
א. לקום בחצי הלילה ולעשות הַסֵּדֶר בשק ואפר ובכי גדול, ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו.
ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה,
ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה.
ב. ילך לבה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי' ראשונים מתוך עשרת הראשונים.
ג. קודם שיכנס ישים אל לבו מ"ע ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס:
ד. להשלים רמז "צדיק" בכל יום. שהוא: צ' - אמנים תשעים פעמים אמירת "אמן" לברכות בתפילה ובסעודה, ד' קדושות ???, י' קדשים ????, ק' ברכות מאה ברכות שיש לומר
ה. שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה, זולת בעת העמידה ועסק התורה.
ו. צריך שיהי' עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין.
ז. לכוין בתפלה הכונות כמ"ש בע"ה כמו שנבאר בעזרת השם.
ח. שֶׁיָּשִׂים תמיד נגד עניו שם בן ד' אותיות את השם המפורש שיש בו ארבע אותיות הוי"ה, ויזדעזע ממנו כמ"ש כמו שכתוב (בתהלים) שויתי ה' לנגדי תמיד.
ט. שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין.
י צריך שיהיה עמל בתורה פרד"ס פשט דרש רמז סוד שנאמר או יחזיק במעוזי.
ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק
כדכתיב יהב חכמתא - לחכימין!
וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו
וכאזהרת רשב"י וחבריו.
השגת החכמה
[עריכה]השגת החכמה
תנאי הראשון: צריך למעט דבורו ולשתוק כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה
כמאמר רז"ל סייג לחכמה שתיקה
גם תנאי אחר: ע"כ ד"ת שלא תבינהו על כל דבר תורה שלא תבינהו - תבכה עליו כל מה שתוכל.
גם: עלית הנשמה בלילה לעולם העליון -
שלא תשוט בהבלי העולם - תלוי במצב תלוי בין שמים לארץ:
- שתישן בבכיה!!
ומרת עצבות מגונה עד מאוד, ובפרט להשיג חכמה והשגה ובמיוחד, מונעת את השגת החכמה וההבנה
- אין לך דבר מונע השגה יותר מזה.
גם בענין השגת האדם
- אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה - שיהיה האדם טהור בכל עת
ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו,
עכ"ז לא היה מונע מלטבול בכל עת.
לעוסקים בקבלה: אל תתיאשו
[עריכה]מקור הקדמה זו אינו ברור, ואולי אינו ממהרח"ו עצמו.
|
זוהר, תיקוני השיער, חלק ג (קמ"א): |
לבל יפול לב האדם בהתעסקו בחכמה זאת
כמ"ש: כל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי טוב לו שלא נברא
פשטי הדברים: שהנכנס בחכמה זאת - צריך שידע לכנוס ולצאת.
אמנם מי שרוצה לכנוס ולא ידע לצאת, וכמעשה דד' של ארבעה שנכנסו לפרדס
שר"ע א' מהם - שידע ליכנס וידע לצאת כי הכיר והשיג הדבר על בוריו
אמנם אחרים - נכנסו ולא השיגו ולא ידעו לצאת מתוך החקירה הזאת בשלום
ולזה ובגלל זה כָּפַר אלישע "אַחֵר".
והנה בסבא - פ' משפטים אמר בר יוחאי "לעייל וליפוק" וכו'
לכן אסור לעסוק בחכמה הזאת אם לא שכבר נכנס בחקירות ויצא בשלום
ולא נשאר בתוכו מבוכות וספקות
ונלע"ד שאין הכונה כפשוטו
שא"כ לא ימצא בדור הזה כמו רשב"י שיבאר לו ספיקותיו.
לכן לעד"נ לעניות דעת נפשי (בשפה הערבית נפשי פירושו עצמי)
שגם אם האדם מובטח שאעפ"י שיראה לו כמה ספיקות ודברים תמוהים
יאמר בלבו רק מחסרון שכלי אני לא משיג ולא שח"ו בדבר עצמו יש פקפוק
לזה האיש מצוה ללמוד עמו
שמתוך כך - "מתוך שלא לשמה, בא לשמה"
ואין אסור אלא למי שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך, ויבא לידי כפירה ח"ו
וזה בחשבו כי הוא חכם גדול ואין העדר מצדו.