ביאור:מעומד/מקרא/פרשנות/ראשונים/רמבן/תורה/בראשית/וירא/פירוש הפרישות
פירוש הפרישות - הסבר דברי הרמב"ן על סדר וירא בעניין הידיעה
על פרישות דרך ארץ - הימנעות מיחסי מין והולדת ילדים.
מקראות ברקע
[עריכה]בסיפור סדום
[עריכה]- וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. וַה' אָמָר:
- הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם! וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ!
- כִּי יְדַעְתִּיו! לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
- - לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.
- וַיֹּאמֶר ה':
- זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד.
- אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה: הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה? וְאִם לֹא? אֵדָעָה.
בסיפור ההידרדרות במצרים אחרי הסנה - ספר שמות
[עריכה]- וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם. וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה,
- וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָLהִים מִן הָעֲבֹדָה.
- וַיִּשְׁמַע Lהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר Lהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.
- וַיַּרְא Lהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - וַיֵּדַע Lהִים.
אגדת הפרישה המינית
[עריכה]ובאגדה בתלמוד (מסכת סוטה) על מקראות אלה:
- כיון שגזר פרעה "כל הבן היאורה תשליכוהו", אמר עמרם, אולי במשחק מלים עם המילה עמלם: לשוא אנו עמלים!!
- עמד וגרש את אשתו. עמדו כולם וגרשו נשותיהם.
- אמרה לו בתו: אבא! קשה גזירתך יותר משל פרעה הרשע!
בטקס הבאת הביכורים - ספר דברים
[עריכה]וַיָּרֵעוּ' אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.
- וַנִּצְעַק אֶל ה' Lהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ
פירוש דברי רמב"ן: הידיעה הירידה והביאה
[עריכה]המדרש העוסק בהימנעות מיחסי מין, מתוך הציטוט בטקס הביכורים: וירא את עָנְיֵנוּ (העוני שלנו או העינוי שלנו)
- נסוב בעיקר על הדמיון עם המילה וירא שבספר שמות, אחרי הסנה: וירא את בני ישראל... וידע Lהים.
רבים מחוקרי המקרא התקשו בדרשה זו, ודניאל גולדשמידט אחד המובחרים שבהם אף סבר שזו גרסה שגויה. (ראו מרדכי מישור: דרשות סמויות בהגדה)
נראה שהדרשה היא בכיוון הפוך. היא מתחילה מהכתוב בספר שמות, שאינו מובן: וירא Lהים את בני ישראל - אבל מה הוא ראה בבני ישראל?
כמובן שלפי פשוטם של דברים, הL ראה בבני ישראל את כל הצרות שנמנו לעיל: האנחה, הזעקה, והשוועה מהעבודה הקשה.
אך הדרשה לוקחת את תשובתה מטקס הביכורים:
- הטקס בו Lהים רואה את "עמלינו", אותו העמל עליו עמרם קבע: לשווא אנו עמלים!
- הטקס בו Lהים רואה את "עניינו", העוני שלפי מרדכי מישור הוא ההימנעות, כמו בעינוי דין. שינוי ה"עונה". וההימנעות מ"מצוות עונה".
הדרשה מובאת אצלנו בסיפור סדום כדי להסביר את ביטוי הצעקה:
צעקתה הבאה אלי - הביטוי בסיפור סדום, הוא מלשון ביאה כבמסכת קידושין: האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה.
הצעקה פועלת על הקב"ה ומעוררת את רחמיו, אף אם יש רק זכות מועטת לעשות זאת. כמו שאהבה מסוגלת להתמודד עם הרבה מאוד רוע ורשע.
ועכשיו אנחנו רואים את הרמזים ומבינים אחרת את הנאמר בספר שמות:
א. וירא Lהים את בני ישראל - ה' רואה את "הבנים", המעטים הנולדים בגלל גזירות פרעה. "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
ב. וידע Lהים - זהו המשך הדברים וסיומם בפרשיה שבספר שמות.
נרמז פה עניין הידיעה כמו "והאדם ידע את חוה אשתו".
- קיום יחסי מין והולדת דור נוסף.
- הקב"ה נותן כח פריון לבני ישראל, על אף האיסור.
עניין זה ישוב ויעלה בהמשך דברי הרמב"ן.