ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/כתובות/פרק א/משנה א
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תלמוד בבלי - על סדר נשים, מסכת כתובות, פרק ראשון, משנה א - מהדורת הביאור המעומד
|
כתובות דף ב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
כתובות פרק א משנה א
[עריכה]מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי
- שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות: ביום השני וביום החמישי,
- שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין.
- בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי
גמרא על כתובות פרק א משנה א
[עריכה]גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
אילוצים הגורמים לביטול פעולה
[עריכה]אכילת קדשי "תרומה" כשלא יכולה להינשא במועד
[עריכה]|
על פי המשנה הקדומה ("זו משנה ראשונה") בכתובות פרק ה משנה ב: |
אמר רב יוסף:
אמר רב יהודה:
אמר שמואל: מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי?
לפי ששנינו
הגיע זמן ולא נישאו?
- אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה!
יכול הגיע זמן באחד בשבת, יהא מעלה לה מזונות?!
- לכך שנינו:
בתולה נשאת ליום הרביעי.
אמר רב יוסף: מריה דאברהם!! תלי תניא בדלא תניא?!
- הי תניא והי לא תניא? הא תניא והא תניא!!?
אלא: ...תלי תניא דמפרש טעמא, בדתניא דלא מפרש טעמא.
...אלא: אי איתמר הכי איתמר:
אמר רב יהודה:
אמר שמואל : מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי?
שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד.
- ותינשא באחד בשבת? שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין?
שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים,
אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת, - וברביעי כונסה.
ועכשיו, ששנינו "שקדו"? -
אותה ששנינו "הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה"
הגיע זמן - באחד בשבת, מתוך שאינו יכול לכנוס - אינו מעלה לה מזונות.
לפיכך: חלה הוא או שחלתה היא, או שפירסה נדה, - אינו מעלה לה מזונות!
גירסא אחרת: הסוגיה כשאלה
[עריכה]ואיכא דבעי לה מיבעיא:
חלה הוא מהו? התם טעמא מאי? משום דאניס? - והכא נמי הא אניס! ??
או דלמא התם אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן? הכא - לא! ??
ואם תמצי לומר:
חלה הוא - מעלה לה מזונות...
חלתה היא - מהו?
מצי אמר לה "אנא - הא קאימנא!" ???
או דלמא מציא אמרה ליה: נסתחפה שדהו! ??
|
כתובות דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ואם תמצי לומר אמרה ליה נסתחפה שדהו
פירסה נדה מהו?
בשעת ווסתה - לא תיבעי לך דלא מציא אמרה ליה "נסתחפה שדהו!".
כי תיבעי לך? שלא בשעת ווסתה: מאי?
כיון דלא בשעת ווסתה הויא - מציא אמרה ליה "נסתחפה שדהו!" ??
או דלמא כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו, כשעת ווסתה דמי?
התשובה
[עריכה]פשיט רב אחאי:
הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה.
"לא נשאו" - לא קתני אלא לא נישאו!
היכי דמי? אי דקא מעכבן אינהי - אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה?
אלא לאו דאיתניס כי האי גוונא? וקתני: אוכלות משלו ואוכלות בתרומה!!
אמר רב אשי:
לעולם אימא לך כל אונסא - לא אכלה.
ודקא מעכבי אינהו!
ובדין הוא!! דאיבעי ליה למיתני לא נשאו. ואיידי דתנא רישא בדידהי, תנא נמי סיפא בדידהי:
מקורות לדעה (רבא): גט על תנאי - אין מתחשבים באילוצי הבעל
[עריכה]|
אין אונס בגיטין פירושו: אילוצי הבעל אינם מבטלים גט מותנה, שנתקיימו תנאיו. הסוגיה הראשונה דנה בהתחייבות כספית של ארוס אחרי שנה ללא נישואים, אלא אם אילוץ הוא שמנע את החתונה (כמו תקנת משנתנו על חתונה בימי ד' בלבד). שתי הסוגיות נאמרו בצורה מסובכת, עם מספר רבדים של שלילת שלילה שמסבכים מאוד את ההבנה. היה עדיף לקיים דיון עם מקרים חיוביים, אך לצערנו לא כך כתובה הסוגיה התלמודית. נראה שעורכי הדיון בתלמוד הבבלי הבינו שדברי רבא היו מוסבים על "אוכלות משלו ואוכלות בתרומה" או על דברי שמואל המזכירות דין זה לפיו מתחשבים באילוצי הארוס שבדוגמא. לעומת זאת במקרה של גט, למרות שניכר שהבעל רוצה לבטל את התנאי, ובכך לבטל את הגט, איננו מתחשבים באילוציו והגט נכנס לתוקף. |
אמר רבא: ולענין גיטין - אינו כן אינו דומה למקרה הקודם!
אלמא קסבר רבא: אין אונס בגיטין.
מנא ליה לרבא הא?
מקור אפשרי: משנה לפיה גט על תנאי מתבטל כשהבעל מת לפני גמר התנאי
[עריכה]אילימא מהא דתנן:
הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש.
ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט.
מת? - הוא דאינו גט.
הא חלה? - הרי זה גט!!
ודלמא לעולם אימא לך: חלה? - נמי אינו גט.
והיא גופא קמ"ל: דאין גט לאחר מיתה.
- אין גט לאחר מיתה? הא תנא ליה רישא:
הרי זה גיטיך אם מתי...
הרי זה גיטיך מחולי זה...
הרי זה גיטיך לאחר מיתה...
- לא אמר כלום!
דלמא לאפוקי מדרבותינו. דתניא:
...ורבותינו - התירוה להנשא!!
ואמרינן: מאן רבותינו?
אמר רב יהודה:
אמר שמואל: בי דינא דשרו משחא סברי לה כרבי יוסי, דאמר:
זמנו של שטר מוכיח עליו.
מקור אפשרי: המשך המשנה: מעכשיו... ומת
[עריכה]ואלא מסיפא?
...מעכשיו כביכול הגט ניתן כבר עכשיו, אם התנאי יתקיים - אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש
ומת בתוך שנים עשר חדש: הרי זה גט!
מת, והוא הדין לחלה?
- דלמא מת דוקא, דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם.
מקור אפשרי: ראו הגעתי!!
[עריכה]אלא מהא דההוא דאמר להו:
אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא.
אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא.
אמר להו: חזו דאתאי! חזו דאתאי!
אמר שמואל: לאו שמיה מתיא!
ודלמא אונסא דשכיח שאני?
דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו דאפסיד אנפשיה?
מקור אפשרי: סברא עצמית
[עריכה]|
כתובות דף ג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אלא רבא? סברא דנפשיה קאמר
- משום צנועות ומשום פרוצות.
משום צנועות: דאי אמרת לא להוי גט? זימנין דלא אניס וסברה דאניס, ומיעגנא ויתבה!
ומשום פרוצות: דאי אמרת לא ליהוי גיטא? זימנין דאניס ואמרה לא אניס, ואזלא ומינסבא, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים!
ומי איכא מידי דמדאורייתא לא להוי גט,
ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש לעלמא?
אין הן, כלומר כן! כל דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש.
ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה.
אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח קדיש בכספא. קדיש בביאה מאי איכא למימר?
שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות יתכן שזה המשך השאלה, והסוגיה נותרת בתמיהה.
גירסה אחרת לכל סוגיית "אין אונס לגיטין"
[עריכה]מקורות לדעה (רבא): גם גט על תנאי - מתחשבים באילוצי הבעל
[עריכה]|
להשלים על פי מאמר כהנא גילוי דעת ואונס בגיטין - תקופת "איכא דאמרי" זה ועליו |
איכא דאמרי ???:
אמר רבא: וכן לענין גיטין.
אלמא קסבר רבא: יש אונס בגיטין
מקור אפשרי להתחשבות: משנה לפיה גט על תנאי מתבטל רק אם הבעל מת לפני גמר התנאי
[עריכה]מיתיבי:
..."הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש"
ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט.
מת - הוא דאינו גט, הא חלה - הרי זה גט?
לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט.
והיא גופה קמ"ל: דאין גט לאחר מיתה.
"אין גט לאחר מיתה"? הא? תנא ליה רישא!!?
דלמא לאפוקי מדרבותינו.
מקור אפשרי: המשך המשנה: מעכשיו... ומת
[עריכה]ת"ש:
"...מעכשיו הגט ניתן כביכול כבר עכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש".
ומת בתוך שנים עשר חדש - הרי זה גט.
מאי לאו הוא הדין לחלה?
לא. מת דוקא! דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם.
מקור אפשרי: ראו הגעתי!
[עריכה]ת"ש מההוא דאמר להו:
"אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום - ליהוי גיטא."
אתא בסוף תלתין יומין - ופסקיה מברא.
ואמר להו: חזו דאתאי! חזו דאתאי!
ואמר שמואל: לא שמיה מתיא.
- אונסא דשכיח שאני! דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני? איהו הוא דאפסיד אנפשיה!
תקנת עזרא - בתי דין בימי שני וחמישי
[עריכה]אמר רב שמואל בר יצחק:
לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך - שאין בתי דינין קבועין אלא בשני ובחמישי,
אבל קודם תקנת עזרא - שבתי דינין קבועין בכל יום,
אשה נשאת בכל יום.
קודם תקנת עזרא מאי דהוה הוה?!
הכי קאמר
אי איכא בתי דינין דקבועין האידנא, כקודם תקנת עזרא? אשה נשאת בכל יום.
הא בעינן שקדו?
- דטריח ליה.
תקנת שקדו (הכנת הסעודה) והסכנה
[עריכה]|
כתובות דף ג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מאי שקדו? דתניא:
מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי?
שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד
ותנשא באחד בשבת, ואם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד?
שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל
שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים:
אחד בשבת, ושני בשבת, ושלישי בשבת, וברביעי - כונסה.
ומִסַכָּנָה ואילך? נהגו העם לכנוס בשלישי - ולא מיחו בידם חכמים.
ובשני - לא יכנוס. ואם מחמת האונס - מותר.
ומפרישין את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה. מפני שהוא עושה חבורה.
מאי סכנה? אילימא דאמרי בתולה הנשאת ליום הרביעי תיהרג? נהגו?! לגמרי ניעקריה!!?
אמר רבה: דאמרי בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה.
האי סכנה?! אונס הוא!?
משום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה.
ולידרוש להו דאונס שרי?
איכא פרוצות ואיכא נמי כהנות.
וליעקריה?
גזירה עבידא דבטלא
ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן.
אי הכי בשלישי - נמי אתי ובעיל?
מספיקא לא עקר נפשיה.
נישואים ביום שני
[עריכה]ובשני לא יכנוס. ואם מחמת האונס? מותר.
מאי "אונס"?
אילימא הא דאמרן? התם קרי ליה סכנה, והכא קא קרי ליה אונס?
ותו: התם נהגו, הכא מותר?
אמר רבא: דאמרי שר צבא בא לעיר.
ה"ד? אי דאתי וחליף - ליעכב?
לא. צריכא: דאתי וקבע.
בג' מיהא לכנוס? אספרווא דידיה בג' קאתו.
ואיבעית אימא:
מאי "מחמת האונס"?
כדתני':
הרי שהיה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג,
ומת אביו של חתן או אמה של כלה
מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.