ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כו

<< · ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון) · חלק א · פרק כו · >>

למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כו

מורה נבוכים פרק כו

תמלול החלק השיך לפרק כ"ו מפי הרב יהונתן בלאס:: ^[1]

כבר ידעת אימרתם של חכמים (פרק ל"ג ופרק מ"ו מזה החלק) הכוללות למיני הפירושים כולם התלויים בזה העניין, והוא אומרם: "דברה תורה כלשון בני אדם". עניין זה, כי כל מה שאפשר לבני אדם כולם, הבנתו וציורו בתחלת המחשבה, הוא אשר שם ראוי לבורא יתעלה. ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא יתעלה נמצא, כי לא ישיגו ההמון בתחילת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם.

וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו, ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, ואין עמו חסרון או העדר כלל. וכל מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר לא יתואר בו. ולזה לא יתואר באכילה ושתיה, ולא בשינה, ולא בחולי, ולא בחמס, ולא במה שידומה לזה. וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלימות יתואר בו, ואע"פ שהדבר ההוא אמנם הוא שלימות בערך אלינו, אבל בערך אליו יתעלה אלו אשר נחשבם כלם שלמויות הם תכלית החיסרון. אמנם, אילו ידמו העדר השלמות ההוא האנושי ממנו יתעלה היה זה אצלם חסרון בחוקו.

ואתה יודע, כי התנועה היא משלמות בעלי חיים והכרחית לו בהשלמתו. וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה שיותך, כן הוא צריך לתנועה לכווין אל הטוב לו והמורגל, ולברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו. ואין הפרש בין שיתואר יתעלה באכילה ובשתיה או שיתואר בתנועה. אבל לפי לשון בני אדם, כלומר הדמיון ההמוני, היו האכילה והשתייה אצלם חסרון בחיק הבורא, והתנועה אינה חסרון בחיקו, ואע"פ שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון.

וכבר התבאר במופת, כי כל מתנועע בעל גשם מתחלק בלא ספק^א שהרי בכל רגע חלק אחר עובר נקודה מסוימת. והנה יתבאר אחר זה, היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה. ולא יתואר ג"כ במנוחה, כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע.

וכל אלו השמות המורים על מיני תנועות בעלי חיים, כולם יתואר בהם יתעלה על הדרך שאמרנו, כמו שיתואר בחיים, כי התנועה מקרה דבק לבעלי חיים. ואין ספק כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלו, כלומר – ירד, ועלה, הלך, וניצב, ועמד, וסבב, וישב, ושכן, ויצא, ובא ועבר וכל מה שדומה לזה. וזה הענין ההארכה בו ייתרו. אלא מפני שהרגילוהו דעות ההמון כן, צריך לבארו לאשר לקחו עצמם בשלמות האנושי, ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות משני הנַערוּת אליהם במעט הרחבה, כמו שעשינו.

^ תמלול השעיעור:כבר ידעת אימרתם הכוללות למיני הפירושים כולם התלויים בזה העניין הכוונה לעניין של ייחוס פעולות לקדוש ברוך הוא, והוא אומרם: "דברה תורה כלשון בני אדם". יש כאן כלל, זה לא שסתם כך אנשים מדברים, אלא העניין זה, כי כל מה שאפשר לבני אדם כולם, הבנתו וציורו בתחלת המחשבה, הוא אשר שם ראוי לבורא יתעלה. ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא יתעלה נמצא, כי לא ישיגו ההמון בתחילת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם. כלומר למה אומרים, מדברים על יד השם ועיני השם, בגלל שההרגשה אצל האנשים הפשוטים, זה שמי שאין לו את זה, הוא לא קיים. משהו שאין לו גשמות, זה לא קיים. כמו שאומרים, איפה הבשר? כלומר, אם אין בשר, אז זה עניין רוחני, ולכן כשרוצים לחנך שהקדוש ברוך הוא קיים, אז אנחנו אומרים, יש לו עיניים, זה לא שיש לו, אבל עצם זה שמשתמשים בתיאורים האלה, זה נותן לאדם הפשוט, ובוודאי כל אחד כאשר הוא ילד, הוא מתחיל באיזה סוג של פשטות אז זה מלמד אותו שהקדוש ברוך הוא נמצא. אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא גשמי, אבל הוא גם לא רוחני, בגלל שגם הרוח נבראת. וזה מה שאמרו על הרמב״ם בעצמו, כאשר הוא אמר שהקדוש ברוך הוא אין לו גוף, אנשים אמרו שהרמב״ם לא מאמין בקדוש ברוך הוא, הוא אומר שכן, אבל הוא לא, אנשים משתמשים בכוח הדמיון ומציירים ציור, ולכן אומרים את שני הדברים גם יחד, מלמדים כבר את הילדים שכל התוארים האלה זה לא ממש, אין לו עיניים, אין לו ידיים, אבל משתמשים בזה כדי לחנך את האנשים שידעו שהוא קיים, וזה נותן את ההרגשה הזאת. כי לא ישיגו ההמון בתחילת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם. ראינו את זה בהתחלה של פרק א', שהאנשים חשבו שצלם אלוקים זה הדמות וכמו שהאדם בצלם אלוקים אז אלוקים בצלם האדם כך שלקדוש ברוך הוא יש תבנית, והם חשבו שאם יפרדו מזאת, האמונה יכזיבו, הכתוב, וגם ישימו האלוה נעדר, אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד, אז לכן אנחנו אומרים את זה, יחד עם האזהרה שזה לא מדויק וזה לא נכון, אבל זה כדי שירגישו שהוא קיים, נמשיך וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו, ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, זה מהעניין של דיברה תורה בלשון בני אדם, כל דבר, כל פעולה של האדם הוא לא עושה. הוא לא הולך ההוא לא חושב על דברים, כל הדברים הוא לא עושה, אבל יש דברים שאומרים, שאם אתה לא עושה אותם אז אתה חסר, אם אתה לא רואה, אתה מסכן אתה עיוור, לכן אומרים, הקדוש ברוך הוא רואה, אם אתה לא שומע, אז אתה חרש, אומרים, שהקדוש ברוך הוא שומע, אבל לא נגיד על הקדוש ברוך הוא, שהוא ישן, נראה את זה בהמשך, לא נגיד עליו שהוא אוכל, בגלל שבדרך כלל אוכלים בגלל שרעבים, כל דבר שנראה חיסרון, אנחנו לא מייחסים לו. כל דבר שנראה כדבר חיובי, שאם אין לאדם את זה, אז הוא חסר, אנחנו מייחסים לו. אף על פי שגם את זה וגם את זה אין לו. נקרא את זה עוד פעם, וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו, ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, ואין עמו חסרון או העדר כלל. וכל מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר לא יתואר בו. ולזה לא יתואר באכילה ושתיה, ולא בשינה על זה נדבר בהמשך, ולא בחולי, ולא בחמס, ולא במה שידומה לזה. בגלל שלו דברים של חיסרון וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלימות יתואר בו, ואע"פ שהדבר ההוא אמנם הוא שלימות בערך אלינו, אבל בערך אליו יתעלה אלו אשר נחשבם כלם שלמויות הם תכלית החיסרון. אמנם, אילו ידמו העדר השלמות ההוא האנושי ממנו יתעלה היה זה אצלם חסרון בחוקו. בנושא תפילה אנחנו נראה שהוא ידבר על זה בהמשך כל התוארים שאנחנו מתארים אותו גנאי הוא לו. מה אתה יכול להגיד? שהוא גיבור. מה זה גיבור? מה זה חכם? כל הדברים האלה הם תכונות אנושיות שאנחנו מייחסים לו וזה גנאי. אבל צריכים לייחס לו משהו אז הוא יגיד בהמשך שלא נחשוב שכיוון שאנחנו צריכים לייחס לו משהו אז השערים פתוחים שנגיד מה שבא לנו אלא שלדעתו הצדיקים המדקדקים ביותר משתמשים רק במה שאמר משה רבינו שזה האל הגדול הגיבור והנורא. זהו. וגם הדברים שכתבו הנביאים ואנשי כנסת הגדולה תקנו אותם בתפילה אותם אומרים אבל גם משהו שתיקנו בתפילה במקום אחר אסור לנו להוסיף אותם כזנב לאל הגדול הגיבור והנורא כלומר שנגיד משה רבינו הפסיק אבל אנחנו מהדרים יותר ממנו .הכוונה היא שאנחנו יודעים שכל התוארים הם לא מדויקים, אין לו תוארים אמיתיים עצמיים, ואנחנו מתקרבים אליו דרך ההתגלות שלו בדרך שהוא מראה לנו. אבל יש דברים שפשוט שאתה יכול להגיד כמה שאתה רוצה וזה כאשר אתה מדבר על פעלים. זה עניין הלכתי. הוא הוציא אותנו ממצרים. הוא, בסייעתא דשמיא הוא עזר לי לסיים את המסכת הזאת. אני לא אומר שהוא ככה, אני אומר שהוא עשה פעולה כזאת וזה נכון, זה מאה אחוז נכון. הוא הוציאנו ממצרים. בזה אתה לא אומר, הוא המוציא אותנו. לכן זה יותר קל להגיד גאל לישראל מאשר להגיד גואל לישראל. בגלל שכמו שלהבדיל אומרים, הוא אפה עוגה, הוא אופה עוגות כלומר זו התכונה שלו, של אופה. הוא אפה עוגה, זה פעולה שהוא עשה אבל זה לא מעיד עליו. הדגש פה הוא שאנחנו וגם הנביאים וגם חז"ל בדרך כלל מייחסים לו ומתארים אותו בדברים שהם בהרגשה הפשוטה חיוביים ושמי שאין לו את זה הוא חסר ותוך כדי זה גם אומרים אנחנו יודעים שזה לא אמת, זה סוג של מתח שמותח לשני הכיוונים. אנחנו עושים כך, אנחנו יודעים שזה לא מדויק, וזה יוצר את האיזון הרמב"ם מדבר על תוארים שוללים אבל בדרך כלל אנשים לא מבינים מה זה התוארים השוללים. כלומר, זה לא, שכותבים הקדוש ברוך הוא הוא לא, ומתחים קו מלא את חסר, והכל נכון. זה לא כך. הוא לא פיל הוא לא קרנף הוא לא אני אבל זה לא ככה. הכוונה היא לתואר שולל שמעבר. נראה את זה בפרק נ"ח. כלומר, האם הקדוש ברוך הוא נמצא? הוא ודאי נמצא. הוא נמצא? הוא נמצא כמו סטנדר? לא לא נמצא כמו שטנדר. סטנדר זה גופני. הוא לו חומר. אולי הוא כמו, אולי יש לו חומר אבל כמו הגלגלים חומר טהור. לא, בכלל אין לו חומר. מעבר לזה. אה, אולי הוא כמו מלאך. מלאך אין לו חומר. אולי הוא כמו מלאך. לא, הוא לא כמו מלאך. בגלל שמלאך הוא מציאותו מותנית. כלומר הוא לא חי בכוח עצמו, הוא חי בגלל שהקדוש ברוך הוא ברא אותו. אה, אז הוא דומה לסיבה הראשונה של אריסטו, שהוא נמצא שם בעצמו, הוא הסיבה, אף אחד לא ברא אותו. לא הוא מעבר לזה. בגלל שהוא מופיע גם ברצון, גם ביכולת, גם בחוכמה. והסיבה הראשונה הנבך של אריסטו לא יודע שום דבר. הוא רק מתבונן בעצמו כחיים. אז הוא מה הוא? הוא מעבר לכל הגדרה, זה עניין של סולם שעולה, זאת הכוונה. אתה אומר, אולי הרצון האלוקי זה הקדוש ברוך הוא. לא, הוא מעבר לזה. אולי נגיד שהוא על שכלי. לא, הוא מעבר לעל שכלי. בגלל שהעל שכלי הוא גם כן מושג שכלי. אז כל מה שתגיד עליו הוא מעבר, עד שאתה אומר הום.. זה לך דומיה תהילה. זה על ידי השלילה, כאשר אתה אומר, הרצון שלו זה לא הוא. החוכמה שלו זה לא הוא. ככה הוא מתגלה אבל זה לא הוא, וככה עולים. זה עניין התארים השוללים. שהוא לא פיל והוא לא קרנף זה נכון. זה מה שצריכים להגיד לילד שאומר את זה, שזה לא נכון. זה בסדר. זה גם נכון כי לפעמים מוצאים אנשים שהם מה שקוראים בלשון הגויים הפנתאיסטיים. שבאים ואומרים שהקדוש ברוך הוא הכל. אין משהו שהוא לא הקדוש ברוך הוא. אם אתה הולך מפה לשם, אתה דורך על הרצפה, אתה דורך על הקדוש ברוך הוא. זה הכל הקדוש ברוך הוא. אנחנו אומרים מלא כל הארץ כבודו. אבל כבודו זה לא הוא. יש כאלה שאומרים ששפינוזה והרמב״ם הם מאוד קרובים, הם הפוכים בדיוק. שפינוזה אומר שכל הטבע זה הקדוש ברוך הוא, והרמב״ם אומר כל מה שתגיד עליו מתוך הטבע זה לא הקדוש ברוך הוא. בעניין התארים. אני רוצה רק להתעכב על מה שהרמב"ם אמר שלא מתארים את הקדוש ברוך הוא בשינה. והרי אנחנו יודעים שבתהילים פרק מ"ד כתוב עורה למה תישן הגמרא במסכת סוטה על המשנה שאומרת שיוחנן כהן גדול ביטל את המעוררין הגמרא מספרת. שהמעורים היו צועקים עורה למה תישן ואם הוא ביטל את זה בגלל מה שהרמב״ם כותב שזה עניין של שינה ואסור לייחס את זה לקדוש ברוך הוא. אז איך זה שדוד המלך כתב את זה. בתהילים פרק מ"ד עורה למה תישן, אז כאן נכנסים למחלוקת בין רס"ג לבין הרמב״ם לגבי איך רואים את ספר תהילים. בפירוש משניות, מאי מעוררים אמר רחבה בכל יום ויום היו עומדים לוים על דוכן ואומרים, עורה למה תישן ה' אמר להן וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה תישן ה'. אז למה הוא השתיק אותם? בגלל שהם לא הבינו את זה, הם חשבו שהוא באמת ישן והם צריכים לצעוק ולעורר אותו, אז לכן הוא הפסיק את זה. וכך הרמב״ם מסביר בפירוש המשניות, מפני שהיו אומרים אותו כאילו תובעים מה' יתעלה שבחו וצועקים אליו, וזה לא יאות כלפי הבורא ישתבח". זה לא הפסוק בעיתי, זה איך שהם היו אומרים את הפסוק. השאלה היא, איך דוד המלך אמר את זה? זה תלוי בשאלה, איך דוד המלך כתב את ספר תהילים. אני אקריא לכם את מה שרב סעדיה גאון אומר בהקדמה הראשונה שלו לספר תהילים, הוא כותב ככה, ראיתי אחדים מאומתנו, מדמים שספר תהילים זה דוד הנביא אמרו בפני עצמו. ונראה לי, כי הסיבה שגרמה להם דמיון זה, היא מה שהם מוצאים בו הרבה מן התפילות, דבר זה גרם להם והביאם לסטות מליחסו אל השם. לא השם הוא זה שניבא אותו, אלא שדוד בעצמו כותב את ההרגשות שלו. כיוון שהוא בלשון בני אדם, ובפרט גרם להם כך מה שהם משתמשים בו בתפילותיהם. הרבה מהתפילות זה מזמורים של דוד המלך. ולכן ראיתי לגלות כל ענייני ספר זה, ואומר, שהוא כולו דיבור אלוקי, מה שמדבר השם לעבדו, ואין לטעות במה שיש לו מן התפילות, אף על פי שרבים הם. כי עניין אמרו, שמעה תפילתי, כאשר דוד אומר. שמעה תפילתי, אשמע תפילת עבדי. דוד שמע מהקדוש ברוך הוא, אשמע תפילת עבדי, והוא כתב, שמע תפילתי. זה מה שרבים אומרים. שמריני אל כי חסיתי בך, אשמור עבדי, כי חסה בי. וכל הדומה לזה כפי שאבאר. הוא חוזר על זה, בהקדמה השנייה. הוצרכנו להקדים דברים אלו, כדי שלא יעלה קורא ספר זה על ליבו, לפלג את ענייניו, ויעשה את הדברים האמורים בלשון העבד, שהם דברי העבד בלעדי רבו. שלא נגיד שזה רק דברים של דוד המלך, ולא מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו. ויחשוב, כי חונני, והצילני, וחוסלי, ודומיהם, אינה ממה שהראה השם בחזון לנביא. ושהם רק דברי העבד. אלא צריך שנדע, שכל אלה מעת השם. יש להסב מה שיש בספר זה, מדברי הנביא, חונני, אל דבר השם, אחון את עבדי. וכן, כל שאר ענייני ספר זה, הכל דבר השם, ואין בו כלום שהוא מדברי אנוש. ככה אומר רס"ג. הרמב״ם חולק על זה, בפרק מ"ב בחלק ב הוא מדבר על אופייה של רוח הקודש של דוד, והוא אומר המדרגה השניה היא - שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחר התחדש וישימהו לדבר וכ"ו ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהילים, כלומר, יש סוג שאדם אומר משהו או כותב משהו והוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא דוחף את ידו או שיש לוסיעתא דשמיא גדולה בדיבור שהוא אומר. זה רוח הקודש נותן לו לדבר, אז כאשר דוד המלך מדבר ואומר עורה למה תישן? זה בגלל שהוא רואה איך שעם ישראל ירגיש בזנן כמו בזמן של יוחנן כהן גדול, שהם רואים שעם ישראל בצרה והגויים נמצאים על הגובה, אז זה ההרגשה של עם ישראל, אז דוד ברוח הקודש מבטא כבר בזמנו את ההרגשה של עם ישראל שתהיה אחר כך, אז לכן, הוא יכול להגיד, עורה למה תישן?, לפי רס"ג צריך להגיד שהקדוש ברוך הוא אמר לו אני נראה כישן זה יותר בעייתי, זה יהיה רלוונטי כאשר נדבר על השיטה של הרמב״ם בתפילות וההוספות של פיוטים ודברים כאלה בתפילות, האם מותר להגיד, לומר תהילים כתפילה כאשר זה לא נכנס לתוך התפילה על ידי אנשי כנסת הגדולה. התשובה היא שמותר כמובן וכולם עושים את זה זה בגלל שדוד המלך מבטא את הדעות ואת הרגשות של עם ישראל במשך הדורות בכל מיני מצבים גם כאשר אנחנו בצרה וגם כאשר לא נהיה בצרה. אני רק אזכיר עכשיו שהוא חוזר כמעט על אותו דבר, מה שהוא אומר כאן על דברה תורה כלשון בני אדם בפרק מ"ז. ואז נצטרך לשאול, למה הוא לא מביא את הכל ביחד בפרק כ"ו? ולמה צריך לעשות שני פרקים בעניין הזה. טוב, נמשיך ואתה יודע, כי התנועה היא משלמות בעלי חיים והכרחית לו בהשלמתו. וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה שיותך כלומר, יש פעילות של האדם, שהוא שורף קלוריות, נגיד, בלשון שלנו, אז הוא צריך להכניס עוד, כדי להשלים את מה שכבר אינו, כן הוא צריך לתנועה לכווין אל הטוב לו והמורגל, ולברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו. ואין הפרש בין שיתואר יתעלה באכילה ובשתיה או שיתואר בתנועה. למה אדם הולך בדרך כלל? בגלל שהוא צריך משהו ששם אבל לפי לשון בני אדם, כלומר הדמיון ההמוני, היו האכילה והשתייה אצלם חסרון בחיק הבורא, והתנועה אינה חסרון בחיקו, כלומר, הוא, פעיל, הוא יכול לפעול בכל קצות העולם, בעת ובעונה אחת אחת זה נחשב לדבר חיובי ואע"פ שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון. כלומר, אם אתה בוחן את זה באופן הגיוני, אין הבדל בין אחד לשני, אבל זה לא הולך לפי ההגיון. לכן, דיברה תורה בלשון בני אדם, זו הכוונה, שמה שהוא מקובל כיתרון אצל האדם, אנחנו מייחסים את זה לבורא. ומה שנחשב לחיסרון, אנחנו נמנעים מליחס לבורא. וכבר התבאר במופת, כי כל מתנועע בעל גשם מתחלק בלא ספק כלומר כאשר גשם עוברממקום למקום וחוצה קו מסוים, הוא לא עובר כולו ברגע אחד. הוא מתחלק, חלק עבר וחלק עוד לא עבר. והנה יתבאר אחר זה, היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה. ולא יתואר ג"כ במנוחה, כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע. וכל אלו השמות המורים על מיני תנועות בעלי חיים, כולם יתואר בהם יתעלה על הדרך שאמרנו, כמו שיתואר בחיים, כי התנועה מקרה דבק לבעלי חיים. ואין ספק כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלו, כל מה שהוא אמר בפרקים הקודמים כלומר – ירד, ועלה, הלך, וניצב, ועמד, וסבב, וישב, ושכן, ויצא, ובא ועבר וכל מה שדומה לזה. וזה הענין ההארכה בו ייתרו הכוונה שזה זה מיותר. אלא מפני שהרגילוהו דעות ההמון כן, צריך לבארו לאשר לקחו עצמם בשלמות האנושי, צריך ללמוד מורה נבוכים כיוון שההמון חושב שבאמת הוא הולך, ובאמת הוא בא, ובאמת הוא מגיע, לכן צריכים להגיד את זה ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות משני הנַערוּת שככה ילד בתחילת דרכו חושב אליהם במעט הרחבה, כמו שעשינו. התורה נכתבה גם להמון, לכן לא יכול להיות שכדי להבין את התורה, אתה צריך ללמוד מורה נבכים. כלומרגם ילד בן שלוש עשרה יכול לקיים את כל המצוות שנצטוה. ואחר כך הוא יכול להעשיר את מה שהוא עושה, הוא לא צריך לחכות עד שהוא יהיה בעל שיבה.

[1] תמלול השעיעור:כבר ידעת אימרתם הכוללות למיני הפירושים כולם התלויים בזה העניין הכוונה לעניין של ייחוס פעולות לקדוש ברוך הוא, והוא אומרם: "דברה תורה כלשון בני אדם". יש כאן כלל, זה לא שסתם כך אנשים מדברים, אלא העניין זה, כי כל מה שאפשר לבני אדם כולם, הבנתו וציורו בתחלת המחשבה, הוא אשר שם ראוי לבורא יתעלה. ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא יתעלה נמצא, כי לא ישיגו ההמון בתחילת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם. כלומר למה אומרים, מדברים על יד השם ועיני השם, בגלל שההרגשה אצל האנשים הפשוטים, זה שמי שאין לו את זה, הוא לא קיים. משהו שאין לו גשמות, זה לא קיים. כמו שאומרים, איפה הבשר? כלומר, אם אין בשר, אז זה עניין רוחני, ולכן כשרוצים לחנך שהקדוש ברוך הוא קיים, אז אנחנו אומרים, יש לו עיניים, זה לא שיש לו, אבל עצם זה שמשתמשים בתיאורים האלה, זה נותן לאדם הפשוט, ובוודאי כל אחד כאשר הוא ילד, הוא מתחיל באיזה סוג של פשטות אז זה מלמד אותו שהקדוש ברוך הוא נמצא. אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא גשמי, אבל הוא גם לא רוחני, בגלל שגם הרוח נבראת. וזה מה שאמרו על הרמב״ם בעצמו, כאשר הוא אמר שהקדוש ברוך הוא אין לו גוף, אנשים אמרו שהרמב״ם לא מאמין בקדוש ברוך הוא, הוא אומר שכן, אבל הוא לא, אנשים משתמשים בכוח הדמיון ומציירים ציור, ולכן אומרים את שני הדברים גם יחד, מלמדים כבר את הילדים שכל התוארים האלה זה לא ממש, אין לו עיניים, אין לו ידיים, אבל משתמשים בזה כדי לחנך את האנשים שידעו שהוא קיים, וזה נותן את ההרגשה הזאת. כי לא ישיגו ההמון בתחילת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם. ראינו את זה בהתחלה של פרק א', שהאנשים חשבו שצלם אלוקים זה הדמות וכמו שהאדם בצלם אלוקים אז אלוקים בצלם האדם כך שלקדוש ברוך הוא יש תבנית, והם חשבו שאם יפרדו מזאת, האמונה יכזיבו, הכתוב, וגם ישימו האלוה נעדר, אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד, אז לכן אנחנו אומרים את זה, יחד עם האזהרה שזה לא מדויק וזה לא נכון, אבל זה כדי שירגישו שהוא קיים, נמשיך וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו, ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, זה מהעניין של דיברה תורה בלשון בני אדם, כל דבר, כל פעולה של האדם הוא לא עושה. הוא לא הולך ההוא לא חושב על דברים, כל הדברים הוא לא עושה, אבל יש דברים שאומרים, שאם אתה לא עושה אותם אז אתה חסר, אם אתה לא רואה, אתה מסכן אתה עיוור, לכן אומרים, הקדוש ברוך הוא רואה, אם אתה לא שומע, אז אתה חרש, אומרים, שהקדוש ברוך הוא שומע, אבל לא נגיד על הקדוש ברוך הוא, שהוא ישן, נראה את זה בהמשך, לא נגיד עליו שהוא אוכל, בגלל שבדרך כלל אוכלים בגלל שרעבים, כל דבר שנראה חיסרון, אנחנו לא מייחסים לו. כל דבר שנראה כדבר חיובי, שאם אין לאדם את זה, אז הוא חסר, אנחנו מייחסים לו. אף על פי שגם את זה וגם את זה אין לו. נקרא את זה עוד פעם, וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו, ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, ואין עמו חסרון או העדר כלל. וכל מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר לא יתואר בו. ולזה לא יתואר באכילה ושתיה, ולא בשינה על זה נדבר בהמשך, ולא בחולי, ולא בחמס, ולא במה שידומה לזה. בגלל שלו דברים של חיסרון וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלימות יתואר בו, ואע"פ שהדבר ההוא אמנם הוא שלימות בערך אלינו, אבל בערך אליו יתעלה אלו אשר נחשבם כלם שלמויות הם תכלית החיסרון. אמנם, אילו ידמו העדר השלמות ההוא האנושי ממנו יתעלה היה זה אצלם חסרון בחוקו. בנושא תפילה אנחנו נראה שהוא ידבר על זה בהמשך כל התוארים שאנחנו מתארים אותו גנאי הוא לו. מה אתה יכול להגיד? שהוא גיבור. מה זה גיבור? מה זה חכם? כל הדברים האלה הם תכונות אנושיות שאנחנו מייחסים לו וזה גנאי. אבל צריכים לייחס לו משהו אז הוא יגיד בהמשך שלא נחשוב שכיוון שאנחנו צריכים לייחס לו משהו אז השערים פתוחים שנגיד מה שבא לנו אלא שלדעתו הצדיקים המדקדקים ביותר משתמשים רק במה שאמר משה רבינו שזה האל הגדול הגיבור והנורא. זהו. וגם הדברים שכתבו הנביאים ואנשי כנסת הגדולה תקנו אותם בתפילה אותם אומרים אבל גם משהו שתיקנו בתפילה במקום אחר אסור לנו להוסיף אותם כזנב לאל הגדול הגיבור והנורא כלומר שנגיד משה רבינו הפסיק אבל אנחנו מהדרים יותר ממנו .הכוונה היא שאנחנו יודעים שכל התוארים הם לא מדויקים, אין לו תוארים אמיתיים עצמיים, ואנחנו מתקרבים אליו דרך ההתגלות שלו בדרך שהוא מראה לנו. אבל יש דברים שפשוט שאתה יכול להגיד כמה שאתה רוצה וזה כאשר אתה מדבר על פעלים. זה עניין הלכתי. הוא הוציא אותנו ממצרים. הוא, בסייעתא דשמיא הוא עזר לי לסיים את המסכת הזאת. אני לא אומר שהוא ככה, אני אומר שהוא עשה פעולה כזאת וזה נכון, זה מאה אחוז נכון. הוא הוציאנו ממצרים. בזה אתה לא אומר, הוא המוציא אותנו. לכן זה יותר קל להגיד גאל לישראל מאשר להגיד גואל לישראל. בגלל שכמו שלהבדיל אומרים, הוא אפה עוגה, הוא אופה עוגות כלומר זו התכונה שלו, של אופה. הוא אפה עוגה, זה פעולה שהוא עשה אבל זה לא מעיד עליו. הדגש פה הוא שאנחנו וגם הנביאים וגם חז"ל בדרך כלל מייחסים לו ומתארים אותו בדברים שהם בהרגשה הפשוטה חיוביים ושמי שאין לו את זה הוא חסר ותוך כדי זה גם אומרים אנחנו יודעים שזה לא אמת, זה סוג של מתח שמותח לשני הכיוונים. אנחנו עושים כך, אנחנו יודעים שזה לא מדויק, וזה יוצר את האיזון הרמב"ם מדבר על תוארים שוללים אבל בדרך כלל אנשים לא מבינים מה זה התוארים השוללים. כלומר, זה לא, שכותבים הקדוש ברוך הוא הוא לא, ומתחים קו מלא את חסר, והכל נכון. זה לא כך. הוא לא פיל הוא לא קרנף הוא לא אני אבל זה לא ככה. הכוונה היא לתואר שולל שמעבר. נראה את זה בפרק נ"ח. כלומר, האם הקדוש ברוך הוא נמצא? הוא ודאי נמצא. הוא נמצא? הוא נמצא כמו סטנדר? לא לא נמצא כמו שטנדר. סטנדר זה גופני. הוא לו חומר. אולי הוא כמו, אולי יש לו חומר אבל כמו הגלגלים חומר טהור. לא, בכלל אין לו חומר. מעבר לזה. אה, אולי הוא כמו מלאך. מלאך אין לו חומר. אולי הוא כמו מלאך. לא, הוא לא כמו מלאך. בגלל שמלאך הוא מציאותו מותנית. כלומר הוא לא חי בכוח עצמו, הוא חי בגלל שהקדוש ברוך הוא ברא אותו. אה, אז הוא דומה לסיבה הראשונה של אריסטו, שהוא נמצא שם בעצמו, הוא הסיבה, אף אחד לא ברא אותו. לא הוא מעבר לזה. בגלל שהוא מופיע גם ברצון, גם ביכולת, גם בחוכמה. והסיבה הראשונה הנבך של אריסטו לא יודע שום דבר. הוא רק מתבונן בעצמו כחיים. אז הוא מה הוא? הוא מעבר לכל הגדרה, זה עניין של סולם שעולה, זאת הכוונה. אתה אומר, אולי הרצון האלוקי זה הקדוש ברוך הוא. לא, הוא מעבר לזה. אולי נגיד שהוא על שכלי. לא, הוא מעבר לעל שכלי. בגלל שהעל שכלי הוא גם כן מושג שכלי. אז כל מה שתגיד עליו הוא מעבר, עד שאתה אומר הום.. זה לך דומיה תהילה. זה על ידי השלילה, כאשר אתה אומר, הרצון שלו זה לא הוא. החוכמה שלו זה לא הוא. ככה הוא מתגלה אבל זה לא הוא, וככה עולים. זה עניין התארים השוללים. שהוא לא פיל והוא לא קרנף זה נכון. זה מה שצריכים להגיד לילד שאומר את זה, שזה לא נכון. זה בסדר. זה גם נכון כי לפעמים מוצאים אנשים שהם מה שקוראים בלשון הגויים הפנתאיסטיים. שבאים ואומרים שהקדוש ברוך הוא הכל. אין משהו שהוא לא הקדוש ברוך הוא. אם אתה הולך מפה לשם, אתה דורך על הרצפה, אתה דורך על הקדוש ברוך הוא. זה הכל הקדוש ברוך הוא. אנחנו אומרים מלא כל הארץ כבודו. אבל כבודו זה לא הוא. יש כאלה שאומרים ששפינוזה והרמב״ם הם מאוד קרובים, הם הפוכים בדיוק. שפינוזה אומר שכל הטבע זה הקדוש ברוך הוא, והרמב״ם אומר כל מה שתגיד עליו מתוך הטבע זה לא הקדוש ברוך הוא. בעניין התארים. אני רוצה רק להתעכב על מה שהרמב"ם אמר שלא מתארים את הקדוש ברוך הוא בשינה. והרי אנחנו יודעים שבתהילים פרק מ"ד כתוב עורה למה תישן הגמרא במסכת סוטה על המשנה שאומרת שיוחנן כהן גדול ביטל את המעוררין הגמרא מספרת. שהמעורים היו צועקים עורה למה תישן ואם הוא ביטל את זה בגלל מה שהרמב״ם כותב שזה עניין של שינה ואסור לייחס את זה לקדוש ברוך הוא. אז איך זה שדוד המלך כתב את זה. בתהילים פרק מ"ד עורה למה תישן, אז כאן נכנסים למחלוקת בין רס"ג לבין הרמב״ם לגבי איך רואים את ספר תהילים. בפירוש משניות, מאי מעוררים אמר רחבה בכל יום ויום היו עומדים לוים על דוכן ואומרים, עורה למה תישן ה' אמר להן וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה תישן ה'. אז למה הוא השתיק אותם? בגלל שהם לא הבינו את זה, הם חשבו שהוא באמת ישן והם צריכים לצעוק ולעורר אותו, אז לכן הוא הפסיק את זה. וכך הרמב״ם מסביר בפירוש המשניות, מפני שהיו אומרים אותו כאילו תובעים מה' יתעלה שבחו וצועקים אליו, וזה לא יאות כלפי הבורא ישתבח". זה לא הפסוק בעיתי, זה איך שהם היו אומרים את הפסוק. השאלה היא, איך דוד המלך אמר את זה? זה תלוי בשאלה, איך דוד המלך כתב את ספר תהילים. אני אקריא לכם את מה שרב סעדיה גאון אומר בהקדמה הראשונה שלו לספר תהילים, הוא כותב ככה, ראיתי אחדים מאומתנו, מדמים שספר תהילים זה דוד הנביא אמרו בפני עצמו. ונראה לי, כי הסיבה שגרמה להם דמיון זה, היא מה שהם מוצאים בו הרבה מן התפילות, דבר זה גרם להם והביאם לסטות מליחסו אל השם. לא השם הוא זה שניבא אותו, אלא שדוד בעצמו כותב את ההרגשות שלו. כיוון שהוא בלשון בני אדם, ובפרט גרם להם כך מה שהם משתמשים בו בתפילותיהם. הרבה מהתפילות זה מזמורים של דוד המלך. ולכן ראיתי לגלות כל ענייני ספר זה, ואומר, שהוא כולו דיבור אלוקי, מה שמדבר השם לעבדו, ואין לטעות במה שיש לו מן התפילות, אף על פי שרבים הם. כי עניין אמרו, שמעה תפילתי, כאשר דוד אומר. שמעה תפילתי, אשמע תפילת עבדי. דוד שמע מהקדוש ברוך הוא, אשמע תפילת עבדי, והוא כתב, שמע תפילתי. זה מה שרבים אומרים. שמריני אל כי חסיתי בך, אשמור עבדי, כי חסה בי. וכל הדומה לזה כפי שאבאר. הוא חוזר על זה, בהקדמה השנייה. הוצרכנו להקדים דברים אלו, כדי שלא יעלה קורא ספר זה על ליבו, לפלג את ענייניו, ויעשה את הדברים האמורים בלשון העבד, שהם דברי העבד בלעדי רבו. שלא נגיד שזה רק דברים של דוד המלך, ולא מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו. ויחשוב, כי חונני, והצילני, וחוסלי, ודומיהם, אינה ממה שהראה השם בחזון לנביא. ושהם רק דברי העבד. אלא צריך שנדע, שכל אלה מעת השם. יש להסב מה שיש בספר זה, מדברי הנביא, חונני, אל דבר השם, אחון את עבדי. וכן, כל שאר ענייני ספר זה, הכל דבר השם, ואין בו כלום שהוא מדברי אנוש. ככה אומר רס"ג. הרמב״ם חולק על זה, בפרק מ"ב בחלק ב הוא מדבר על אופייה של רוח הקודש של דוד, והוא אומר המדרגה השניה היא - שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחר התחדש וישימהו לדבר וכ"ו ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהילים, כלומר, יש סוג שאדם אומר משהו או כותב משהו והוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא דוחף את ידו או שיש לוסיעתא דשמיא גדולה בדיבור שהוא אומר. זה רוח הקודש נותן לו לדבר, אז כאשר דוד המלך מדבר ואומר עורה למה תישן? זה בגלל שהוא רואה איך שעם ישראל ירגיש בזנן כמו בזמן של יוחנן כהן גדול, שהם רואים שעם ישראל בצרה והגויים נמצאים על הגובה, אז זה ההרגשה של עם ישראל, אז דוד ברוח הקודש מבטא כבר בזמנו את ההרגשה של עם ישראל שתהיה אחר כך, אז לכן, הוא יכול להגיד, עורה למה תישן?, לפי רס"ג צריך להגיד שהקדוש ברוך הוא אמר לו אני נראה כישן זה יותר בעייתי, זה יהיה רלוונטי כאשר נדבר על השיטה של הרמב״ם בתפילות וההוספות של פיוטים ודברים כאלה בתפילות, האם מותר להגיד, לומר תהילים כתפילה כאשר זה לא נכנס לתוך התפילה על ידי אנשי כנסת הגדולה. התשובה היא שמותר כמובן וכולם עושים את זה זה בגלל שדוד המלך מבטא את הדעות ואת הרגשות של עם ישראל במשך הדורות בכל מיני מצבים גם כאשר אנחנו בצרה וגם כאשר לא נהיה בצרה. אני רק אזכיר עכשיו שהוא חוזר כמעט על אותו דבר, מה שהוא אומר כאן על דברה תורה כלשון בני אדם בפרק מ"ז. ואז נצטרך לשאול, למה הוא לא מביא את הכל ביחד בפרק כ"ו? ולמה צריך לעשות שני פרקים בעניין הזה. טוב, נמשיך ואתה יודע, כי התנועה היא משלמות בעלי חיים והכרחית לו בהשלמתו. וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה שיותך כלומר, יש פעילות של האדם, שהוא שורף קלוריות, נגיד, בלשון שלנו, אז הוא צריך להכניס עוד, כדי להשלים את מה שכבר אינו, כן הוא צריך לתנועה לכווין אל הטוב לו והמורגל, ולברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו. ואין הפרש בין שיתואר יתעלה באכילה ובשתיה או שיתואר בתנועה. למה אדם הולך בדרך כלל? בגלל שהוא צריך משהו ששם אבל לפי לשון בני אדם, כלומר הדמיון ההמוני, היו האכילה והשתייה אצלם חסרון בחיק הבורא, והתנועה אינה חסרון בחיקו, כלומר, הוא, פעיל, הוא יכול לפעול בכל קצות העולם, בעת ובעונה אחת אחת זה נחשב לדבר חיובי ואע"פ שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון. כלומר, אם אתה בוחן את זה באופן הגיוני, אין הבדל בין אחד לשני, אבל זה לא הולך לפי ההגיון. לכן, דיברה תורה בלשון בני אדם, זו הכוונה, שמה שהוא מקובל כיתרון אצל האדם, אנחנו מייחסים את זה לבורא. ומה שנחשב לחיסרון, אנחנו נמנעים מליחס לבורא. וכבר התבאר במופת, כי כל מתנועע בעל גשם מתחלק בלא ספק כלומר כאשר גשם עוברממקום למקום וחוצה קו מסוים, הוא לא עובר כולו ברגע אחד. הוא מתחלק, חלק עבר וחלק עוד לא עבר. והנה יתבאר אחר זה, היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה. ולא יתואר ג"כ במנוחה, כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע. וכל אלו השמות המורים על מיני תנועות בעלי חיים, כולם יתואר בהם יתעלה על הדרך שאמרנו, כמו שיתואר בחיים, כי התנועה מקרה דבק לבעלי חיים. ואין ספק כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלו, כל מה שהוא אמר בפרקים הקודמים כלומר – ירד, ועלה, הלך, וניצב, ועמד, וסבב, וישב, ושכן, ויצא, ובא ועבר וכל מה שדומה לזה. וזה הענין ההארכה בו ייתרו הכוונה שזה זה מיותר. אלא מפני שהרגילוהו דעות ההמון כן, צריך לבארו לאשר לקחו עצמם בשלמות האנושי, צריך ללמוד מורה נבוכים כיוון שההמון חושב שבאמת הוא הולך, ובאמת הוא בא, ובאמת הוא מגיע, לכן צריכים להגיד את זה ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות משני הנַערוּת שככה ילד בתחילת דרכו חושב אליהם במעט הרחבה, כמו שעשינו. התורה נכתבה גם להמון, לכן לא יכול להיות שכדי להבין את התורה, אתה צריך ללמוד מורה נבכים. כלומרגם ילד בן שלוש עשרה יכול לקיים את כל המצוות שנצטוה. ואחר כך הוא יכול להעשיר את מה שהוא עושה, הוא לא צריך לחכות עד שהוא יהיה בעל שיבה.

[1]