ביאור:מדוע בתולה שאינה צועקת בעיר אינה נחשבת לאנוסה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

דברים כב כג-כד: "כי יהיה נערה בתולה, מאורשה לאיש; ומצאה איש בעיר, ושכב עימה. והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים ומתו - את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר , ואת האיש על דבר אשר עינה את אשת ריעהו; וביערת הרע מקרבך".

יש אנשים, שכאשר הם קוראים את הפרשה הזאת, הם רואים לנגד עיניהם אונס אכזרי של בתולה תמימה, ושופטים אכזריים לא-פחות, שאומרים לאנוסה "לא צעקת - את אשמה - דינך מוות!", והם תמהים על כך שהתורה מאשימה את הקרבן.

אנשים כאלה לוקים, לדעתי, בתפיסה שוביניסטית, שלפיה כל הנשים הן חלשות וחסרות-אונים, שיכולות רק להינזק ולא להזיק, רק להיגרר למצבים ולא ליזום אותם. על-פי התורה (ועל-פי המציאות), לא תמיד האישה היא הקרבן - לפעמים האישה היא שותפה לחטא. בפרשה שקראנו עכשיו, בכלל לא מתואר אונס אכזרי, אלא מעשה ניאוף שנעשה בהסכמת הנערה. לא נאמר שהאיש החזיק בנערה או תפש בה, אלא רק ש"עינה" אותה, ולמושג העינוי יכולות להיות משמעויות שונות :

1. גרימת כאב - מתאים למעשה שבו הנערה מאבדת את בתוליה, גם אם זה נעשה בהסכמתה [ניסן אררט];

2. השפלה ועוני - מתאים למעשה שבו כבודה של הנערה נפגע, וגם אם בסופו של דבר לא יוציאו אותה להורג - היא כבר לא תוכל להינשא לארוסה [ספורנו];

3. בנוסף לכך, גם אם משמעות המושג "עינה" כאן היא "אנס", לא כתוב כאן שהנערה נאנסה, אלא שהאיש אנס, כלומר, הוא התכוון בכל מקרה לשכב עמה, בין אם היא תסכים ובין אם לא; אך היא הסכימה, כפי שמעשיה מוכיחים [ רמב"ן : " "נדון האשה כמתרצה, בעבור שהיתה יכולה להושע ממנו, ונחשב האיש כמענה אותה, כי לא פתה ולא דבר על לבה להשמע אליו" "].

מצאנו דין דומה גם בדיני שומרים - ע' רמב"ם, הלכות שאלה ופקדון ה ד: " "המפקיד אצל חברו כלים או פירות, ובאו גנבים וגנבום בפניו, ואילו היה צווח, היו באין בני אדם ומצילין אותן--הואיל ולא צווח--הרי זה פושע, וחייב לשלם" " - אם השומר אינו צועק לעזרה, הוא נחשב שותף לפשע.

רק בפרשה הבאה (כב25-27) מתואר אונס - האיש מחזיק בנערה ושוכב עמה בכוח: "ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה, והחזיק בה האיש , ושכב עימה: ומת, האיש אשר שכב עימה--לבדו. ולנערה לא תעשה דבר, אין לנערה חטא מוות: כי כאשר יקום איש על ריעהו, ורצחו נפש--כן, הדבר הזה. כי בשדה מצאה; צעקה הנערה המאורשה, ואין מושיע לה". הביטוי "והחזיק בה", שנזכר בפרשה זו ולא בפרשה הקודמת, מוכיח שרק מכאן והלאה מדובר על אונס ממש.

על-פי התורה, שני מקרים אפשריים - ניאוף מרצון, ואונס. אך הנערה, כמובן, לא תודה שנאפה מרצון, אלא תטען שהיתה אנוסה, ולכן יש לקבוע קריטריון שיאפשר להבחין בין המקרים.

הקריטריון שהתורה קובעת הוא הצעקה, וכדי להבין את הקריטריון הזה, יש לשים לב שכל הפרשה מדברת על נערה "בתולה" . מכיוון שהנערה בתולה, המעשה גורם לה לכאבים עזים, והתגובה הטבעית שלה היא לצעוק. כדי שלא לצעוק, היא צריכה להתאמץ. אם היא לא צועקת, סימן שהיא מתאמצת להסתיר את המעשה, כלומר היא משתפת פעולה עם הנואף.

דבר דומה כתב ר' יעקב בעל הטורים: אישה לא בתולה יכולה לטעון שהיא לא צעקה כי פחדה מהאנס; אך אם היא בתולה, האנס בכל מקרה מצפה שהיא תצעק מכאב, ולכן אין היא יכולה לטעון שפחדה, אלא, אם היא לא צעקה, זוהי הוכחה שהיא שיתפה פעולה.

הקריטריון הזה בתוקף רק אם אכן ברור שהנערה לא צעקה - אם המעשה היה בעיר, במקום שאם הנערה היתה צועקת היו שומעים אותה. אך אם המעשה היה בשדה, אי-אפשר לדעת אם הנערה צעקה או לא: ייתכן שהיא צעקה ואף אחד לא שמע ("כי בשדה מצאה; צעקה הנערה המאורשה, ואין מושיע לה"), ולכן, מספק, מניחים שהנערה נאנסה ולא מענישים אותה, כפי שכתב רמב"ן : " "ואם יראו אותה בשדה שיחזיק בה וישכבנה, הרי זו בחזקת אנוסה ופטורה. וטעם 'צעקה' - יתכן שצעקה. או טעמו - אם צעקה אין מושיע לה, כי אפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה. והכלל: אם יש לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה, חייבת; אין לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה, פטורה; שלא דבר הכתוב אלא בהווה:" ".

קריטריון הצעקה הוא, כמובן, רק דוגמה, כפי שכתב רמב"ן בהמשך דבריו: " "אם ראינו נערה שהחזיק בה האיש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק - למה תסקל? אלא גם הצעקה בהווה, לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה" ".

המסר העיקרי שהתורה מלמדת בפרשה זו הוא, שבכל מעשה של ניאוף יש שתי אפשרויות - ניאוף באונס או ניאוף מרצון. לא תמיד האישה היא הקרבן, ולא תמיד האישה משתפת פעולה; שני המצבים אפשריים, ויש להבחין ביניהם לפי העובדות בשטח.

ע"ע: האם תמר אהבה את אמנון?

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-03-26.

תגובות

מאת: שרית דבורקין

פעם תעמוד מול אדם הגדול ממך בעשרים קילו וחצי מטר, הנועץ בך בעיניים מטורפות מאיים עליך שיהרוג אותך אם רק תפתח את הפה וידו סוגרת סביב גרונך, ותצעק- אז אתה יכול להגיד לנו מה לעשות. בינתיים הנח לי להכנע בשלום אם כך נראה לי מתאים במצב, לא מספיק לך שאני נאנסת, אני צריכה גם לספוג מכות?

מאת: אראל

איך, לפי דעתך, יכול בית המשפט לדעת אם זה היה אונס או שזה נעשה בהסכמה? הרי האיש תמיד יטען שזה היה בהסכמה, והאישה תמיד תטען שזה היה באונס - אז איך אפשר לקבוע מי צודק?

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-22-2324