ביאור:מבנה נחמיה ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
נחמיה ד1: "ויהי, כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמונים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחומות ירושלים - כי החלו הפרוצים להיסתם; וייחר להם מאוד. ויקשרו כולם יחדיו, לבוא להילחם בירושלים ולעשות לו תועה."
נחמיה בא לארץ כדי לבנות את חומות ירושלים, אבל למרבה הצער הוא נתקל באויבים שקינאו בהצלחתו ורצו להילחם בו, ולכן נאלץ לשנות מעט את התוכניות ולסדר סידורי אבטחה והגנה. הפרק הזה מתאר את סדרי ההגנה השונים שקבע נחמיה. כפי שנראה בהמשך, הסדרים השתנו במשך הזמן לפי המצב.
שמירה אזורית
[עריכה]הסדר הראשון היה: "ונתפלל אל א-לוהינו;" ובמקביל "ונעמיד משמר עליהם" [על החומות] "יומם ולילה, מפניהם" [מפני האויבים] "." כלומר: חלק מהבונים עמדו על החומות ושמרו יומם ולילה.
אבל הסדר הזה לא החזיק מעמד הרבה זמן: "ויאמר יהודה: 'כשל כוח הסבל" - הסבלים, שצריכים לפנות את העפר מסביבות החומה ולהביא חומרי בנייה, התעייפו בגלל השמירות ואינם יכולים לעבוד מהר כמו קודם, "והעפר הרבה" - יש הרבה ערימות של עפר ליד החומה (ע' נחמיה ג לד: "היחייו את האבנים מערימות העפר...?"), "ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה" כי ערימות העפר מפריעות. בנוסף לכך, השומרים שעומדים על החומות רואים רק באזור החומה, אבל הסבלים (שהולכים וחוזרים) לא מוגנים מספיק: "ויאמרו צרינו: 'לא יידעו ולא יראו, עד אשר נבוא אל תוכם" [אל תוך הסבלים] ", והרגנום; והשבתנו את המלאכה" .
מהגנה להרתעה
[עריכה]הפתרון הגיע מכיוון לא צפוי: "ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם" - כשבאו אלינו יהודים שמתגוררים בין הגויים, הם הזהירו אותנו "ויאמרו לנו עשר פעמים, מכל המקומות, אשר תשובו עלינו'" : כלומר היהודים מכל המקומות אמרו לנו פעמים רבות "תשובו עלינו" ! - שובו לגור אתנו, בין הגויים, כי בירושלים מסוכן מדיי!
מכיוון שהיהודים מכל המקומות אמרו אותו הדבר פעמים רבות - הסקתי שהאויבים זוממים הפעם מזימה מיוחדת (למרות שהיהודים לא אמרו זאת בפירוש), והחלטתי להפסיק את הבנייה באופן זמני ולגייס את כולם למלחמה:
קודם כל - "ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה -- בצחיחים;" העמדתי שומרים לא רק על החומות אלא גם מתחתיה, מאחורי החומה (מבחוץ), בין הסלעים (= צחיחים), כדי שימנעו מהאויבים להתקרב לחומה:
בנוסף לכך - "ואעמיד את העם למשפחות, עם חרבותיהם רומחיהם ו קשתותיהם" : נתתי לכל אחד כלי-התקפה והעמדתי אותם במקום בולט, כדי שהאויבים יראו ויפחדו להילחם בנו; לא נתתי להם כלי-הגנה (מגינים ושריונים), כדי שיוכלו לשאת יותר כלי-התקפה וההרתעה תהיה גדולה יותר.
"וארא" - ראיתי את האויבים מתקרבים, "ואקום, ואומר אל החורים ואל הסגנים ואל יתר העם: 'אל תיראו מפניהם! את ד' הגדול והנורא זכורו, והילחמו על אחיכם בניכם ובנותיכם נשיכם ובתיכם'" - הילחמו על המשפחות שלכם שעומדות לידכם. כשהאויבים ראו אותנו, הם הבינו שלא יצליחו לנצח אותנו וחזרו על עקבותיהם: "ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו" ", ויפר האלוהים את עצתם; ונשב כולנו אל החומה, איש אל מלאכתו."
שמירה אישית
[עריכה]הפגנת הכוח הזאת הרתיעה את האויבים, ובעקבות כך האיום פחת, וכבר לא היה צורך להעמיד את הבונים על החומות שישמרו יומם ולילה. אבל עדיין היה צורך בשמירה. וכדי להקל על הבונים - גייסתי חצי מהנערים שלי לצורך השמירה, כך שהבונים לא היו צריכים לשמור בכלל: "ויהי מן היום ההוא, חצי נעריי עושים במלאכה, וחציים מחזיקים והרמחים המגינים והקשתות והשריונים ." הנערים (כנראה) חלשים ופגיעים יותר מהבונים, ולכן נתתי להם אמצעי הגנה כבדים (מגינים ושריונים), וכלי-נשק שניתן להשתמש בהם מרחוק (קשתות ורמחים, לא חרבות).
אבל כדי שהבונים בחומה יהיו מוגנים יותר - העמדתי את "השרים" - שרי החיל שנתן לי מלך פרס (נחמיה ב ט) "אחרי כל בית יהודה הבונים בחומה" [הנערים כנראה עמדו על החומות, והשרים עמדו מאחרי גבם של הבונים ושמרו עליהם אישית].
בנוסף לכך, ציידתי את כל הפועלים בנשק אישי להגנה עצמית: "והנושאים בסבל עומשים; באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח" . הסבלים, שהתרחקו מהחומה והיו בסכנה גדולה יותר, היו צריכים כל-הזמן להחזיק שלח (רומח) ביד אחת ("נשק טעון"), ומכיוון שאי אפשר לקחת כמות גדולה של מטען ביד אחת - הם היו צריכים להעמיס זה על זה (ע' מלבי"ם). "והבונים -- איש חרבו אסורים על מותניו, ובונים" ; הבונים היו במקום בטוח יותר (כי הם עמדו ליד החומה, והשרים עמדו מאחוריהם) ולכן החרב היתה קשורה על מתניהם ("נשק פרוק ונצור").
ובנוסף לכך, סידרתי אמצעי אזעקה לשעת חרום: "והתוקע בשופר אצלי. ואומר אל החורים ואל הסגנים ואל יתר העם: 'המלאכה הרבה ורחבה; ואנחנו נפרדים על החומה, רחוקים איש מאחיו. במקום אשר תשמעו את קול השופר - שמה תיקבצו אלינו; אלוהינו יילחם לנו.'" .
שמירת לילה
[עריכה]"ואנחנו עושים במלאכה; וחציים" (הסבלים) "מחזיקים" (ביד אחת) "ברמחים, מעלות השחר עד צאת הכוכבים." בוני החומה והסבלים עבדו מאד קשה - מעלות השחר עד צאת הכוכבים. וכדי שהם יוכלו לישון בשקט בלילה, היה צריך להביא שומרי-לילה מבחוץ: "גם בעת ההיא אמרתי לעם" שלא השתתפו בבניין החומה: "איש ונערו ילינו בתוך ירושלים; והיו לנו הלילה משמר, והיום מלאכה" חלקם ישמרו בלילה, וחלקם יעזרו לנו במלאכה ביום.
אבל לי ולנעריי היתה הכי הרבה עבודה - אנחנו גם עבדנו וגם שמרנו, ולא היה לנו זמן לפשוט את בגדינו ולנוח: "ואין אני ואחיי ונעריי ואנשי המשמר אשר אחריי - אין אנחנו פושטים בגדינו; איש, שלחו המים:" כל איש מאיתנו החזיק באופן קבוע את הציוד הצבאי שלו: נשק (שלח) ומים (ע' 'דעת-מקרא').
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/ewn/nx-04