ביאור:מבנה נחום א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מטרת המאמר הזה היא לנתח את המבנה של ספר נחום בדרך לא שגרתית.
המפתח
[עריכה]המפתח לפענוח המבנה, לפי דעתי, הוא בפסוקים א11 - ב2: " "ממךְ יצא חושב על ה' רעה, יועץ בליעל. {ס} כה אמר ה': אם שלמים וכן רבים, וכן נגוזו, ועבר; ועיניתיךְ -- לא אענךְ עוד. ועתה אשבור מוטהו מעלייךְ, ומוסרותייךְ אנתק. וציווה עליךָ ה', לא ייזרע משמךָ עוד; מבית אלוהיךָ אכרית פסל ומסכה, אשים קברךָ -- כי קלותָ. {פ} הנה על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום: 'חגי יהודה חגייךְ, שלמי נדרייךְ, כי לא יוסיף עוד לעבור בךְ בליעל, כולו נכרת. עלה מפיץ על פנייךְ, נצור מצורה; צפה דרך חזק מותניים, אמץ כוח מאוד." "
המיוחד בפסוקים האלה הוא, שבכולם יש פנייה בגוף שני (הפסוקים לפניהם ואחריהם כתובים בדרך-כלל בגוף שלישי).
למי מכוונת הפנייה הזאת?
הפירוש המקובל הוא, שהפסוקים ה'טובים' מכוונים ליהודה, והפסוקים ה'רעים' מכוונים לנינוה. אבל זה לא נראה לי, כי בפסוקים אין שום סימן שמראה שהנביא פונה לקבוצות כל-כך שונות זו מזו. ועוד: השם 'נינוה' בכלל לא נזכר לפני כן (הוא נזכר רק בכותרת הכללית לספר - "משא נינוה", ובהמשך הספר - באמצע פרק ב).
לכן נראה לי, שכל הפניות כאן מכוונות ליהודה (ששמה נזכר בפירוש בקטע).
לפי זה, "יועץ בליעל" שנזכר בתחילת הקטע יכול להיות מנשה - המלך בן-הבליעל מיהודה.
ואכן, ע"פ חז"ל נחום חי ופעל בימי מנשה. שמו של מנשה לא נזכר בראש הספר בגלל רשעותו (ייתכן גם שהנביא חשש לדבר על מנשה באופן ישיר, כי מנשה שפך את דמיהם של הנביאים שדיברו נגדו, כמו שכתוב במל"ב כא16: "וגם דם נקי שפך מנשה, הרבה מאד, עד אשר מילא את ירושלים פה לפה...")
לפי זה, אפשר לפרש שכל הנבואה הראשונה בספר נחום מכוונת נגד מנשה מלך יהודה!
הנבואה נאמרה בסתר, לקבוצה של נביאים שהצליחו להסתתר מפני המרצחים שפעלו בשירות מנשה. מטרת הנבואה היתה לחזק את רוחם לקראת העתיד.
ועכשיו נפרט את מבנה הספר לפי הסדר.
מידת הדין ומידת הרחמים על יהודה (א - ב)
[עריכה]הטבלה הבאה מסכמת בקצרה את המבנה של הקטע הראשון.
|
מידת הדין |
מידת הרחמים |
|
(א02) "אל קנוא ונוקם ה', נוקם ה' ובעל חמה; נוקם ה' לצריו, ונוטר הוא לאויביו" . |
(א03) "ה' ארך אפיים וגדול כוח, ונקה לא ינקה" ; |
|
"ה' בסופה ובשערה דרכו, וענן אבק רגליו. (א04) גוער בים ויבשהו, וכל הנהרות החריב; אומלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אומלל. (א05) הרים רעשו ממנו, והגבעות התמוגגו; ותישא הארץ מפניו, ותבל וכל יושבי בה. (א06) לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו ניתכה כאש, והצורים ניתצו ממנו" . |
(א07) "טוב ה' למעוז ביום צרה ; ויודע חוסי בו. (א08) ובשטף עובר, כלה יעשה מקומה; ואויביו ירדף חושך. (א09) מה תחשבון אל ה'?! כלה הוא עושה! לא תקום פעמיים צרה ! (א10) כי עד סירים סבוכים, וכסובאם סבואים; אוכלו כקש יבש מלא" . |
בתחילת הנבואה (א02, א03) מפרט הנביא את מידות הדין והרחמים של ה' - מידות שנזכרו כמה פעמים בתורה בהקשר של התנגדות לעבודה זרה (שמות כ ד לד14, דברים ד כד ה8 ו15), ובהקשר של חטאי עם ישראל במדבר (שמות לד ו, במדבר יד יז).
גם כאן ההקשר הוא - ההתנגדות לעבודה הזרה של יהודה בימי המלך מנשה. נחום חוזה שבעתיד הקרוב ינקום ה' ביהודה במידת הדין, אבל לא יכרית (ינקה) את יהודה לגמרי - אלא יאריך את אפו ובסופו של דבר ירחם עליה.
בהמשך הקטע מפרט הנביא את מידת הדין (נגד יהודה) ואת מידת הרחמים (בעד יהודה):
- מידת הדין : "ה' בסופה ובשערה דרכו, וענן אבק רגליו. גוער בים ויבשהו, וכל הנהרות החריב; אומלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אומלל. הרים רעשו ממנו, והגבעות התמוגגו; ותישא הארץ מפניו, ותבל וכל יושבי בה. לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו ניתכה כאש, והצורים ניתצו ממנו" . התיאור הוא כללי, אבל נראה לי שהכוונה היא בפרט לתאר את החורבן שתביא אשור על יהודה בימי מנשה (במיכה א יש נבואה דומה מאד, וגם שם זוהי נבואת פורענות על יהודה).
- מידת הרחמים : "טוב ה' למעוז ביום צרה; ויודע חוסי בו." כלומר: ביום שתבוא צרה גדולה על יהודה - ה' יהיה טוב ומטיב לאנשים החוסים בו. המשפט מכוון לבני הנביאים, חבריו ותלמידיו של נחום, ומטרתו היא לחזק את רוחם - שלא ידאגו מהפורענות שעומדת לבוא.
- בהמשך אומר הנביא: "ובשטף עובר, כלה יעשה מקומה ; ואויביו ירדף חושך" . למי מכוון הכינוי במילה "מקומה" ? - נראה לי שהכוונה היא ל "צרה" שנזכרה בפסוק הקודם, כלומר - לאויבת שתבוא על יהודה (אשור או נינוה). והפסוק הזה ממשיך את פירוט מידת הרחמים (רחמים על יהודה), ואומר שבסופו של דבר ה' ישטוף וירדוף את האויבת של יהודה ויכלה את מקומה.
-
- בהמשך אומר הנביא: "מה תחשבון אל ה'?! כלה הוא עושה! לא תקום פעמיים צרה !" הנביא, כנראה, שם לב שתלמידיו מתקשים להאמין, ושוקעים במחשבות. קל להם להאמין שאשור תכה את יהודה (הם עוד זכרו, כנראה, את המצור שהטילה אשור על ירושלים בימי חזקיהו מלך יהודה), אבל קשה להם להאמין שאשור תכלה. הרי אפילו כשה' כבר גזר על נינוה שתיהפך (בספר יונה) - הוא נתן להם לחזור בתשובה וביטל את הגזירה! לכן חוזר הנביא על דבריו ומבטיח להם שאכן ה' יעשה כלה בנינוה, והיא לא תקום פעמיים - הגזירה נגדה לא תתבטל פעם שנייה. "כי עד סירים סבוכים, וכסובאם סבואים; אוכלו כקש יבש מלא" : כי נינוה תישרף בבת אחת, כמו סבך של קוצים ששפכו עליהם יין (עם הרבה אלכוהול).
בהמשך פונה הנביא אל יהודה עצמה, ומפרט כמה דרישות ותנאים שצריכים להתקיים כדי שה' אכן ירחם עליה:
- "ממך יצא חושב על ה' רעה -- יועץ בלייעל" : ייתכן שהמשפט נאמר כתוכחה ( "ממך" , יהודה, "יצאו" בני-אדם אשר "חושבים על ה' רעה" - למשל מנשה מלך יהודה), וייתכן שהוא נאמר כדרישה (את, יהודה, צריכה להוציא מתוכך את כל האנשים אשר "חושבים על ה' רעה" !).
- "כה אמר ה': 'אם שלמים וכן רבים, וכן נגוזו ועבר; ועיניתיך -- לא אענך עוד'" : אם יהיו אנשים "שלמים" (שלמים בעבודת ה'), "וכן" (כך, כמו הצדיקים) יהיו "רבים" , "וכן" (כך, כמו הרשעים) יגוזו ויעברו מן העולם, אז - לא אענה עוד אותך, יהודה, כמו ש "עיניתיך" בעבר. "ועתה אשבור מוטהו" [של אשור] "מעלייך; ומוסרותייך אנתק" .
- "וציווה עליך ה', לא ייזרע משמך עוד; מבית אלוהיך אכרית פסל ומסכה, אשים קברך -- כי קלותה" : ייתכן שכאן פונה הנביא אל מנשה מלך יהודה, ואומר לו שה' ציווה שלא יהיו עוד אנשים ביהודה שיקראו לבניהם (לזרעם) על שמו, כדי ששמו של הרשע יימחה מיהודה. בנוסף לכך, ה' ציווה להכרית את הפסלים והמסכות ששם מנשה בבית ה', ולזרוק אותם אל קברו כדי לבזות אותו.
ובהמשך הוא מתאר את התקופה הטובה שתבוא ליהודה אם יתקיימו הדרישות האלה:
- "הנה על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום: 'חוגי יהודה חגייך, שלמי נדרייך, כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל, כולו נכרת!'" :
- גם אם "עלה" "מפיץ" [אויב עם כלי מפץ והרס] "על פנייך," עכשיו הוא "נצור מצורה" [נצור בערי המבצר שלו].
- "צפה דרך, חזק מותניים, אמץ כוח מאד" : צפו והתבוננו לאורך הדרך המובילה לאשור, וראו את המצור על אשור - וזה יחזק את מותניכם ויגדיל את כוחכם!
- "כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל:" [כי ה' השיב אתכם ממעמד של 'יעקב' - המשועבד לגויים, למעמד של 'ישראל' - השר ומושל על אלהים ואנשים: ע' בראשית לב כט], "כי בקקום בוקקים, וזמוריהם שיחתו" [כי אויבי האשורים רוקנו אותם והשחיתו אותם].
תקציר הפרקים הבאים
[עריכה]בהמשך (פרק ב) מתאר הנביא מה יראו אנשים שיצפו לאורך הדרך המובילה לאשור - איך נראה הקרב על נינוה:
"מגן גיבוריהו מאודם, אנשי חיל מתולעים, באש פלדות הרכב ביום הכינו; והברושים הורעלו. בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחובות: מראיהן כלפידים -- כברקים ירוצצו. יזכור אדיריו, ייכשלו בהליכתם; ימהרו חומתה, והוכן הסוכך. שערי הנהרות נפתחו; וההיכל נמוג. והוצב גולתה הועלתה; ואמהותיה מנהגות כקול יונים, מתופפות על לבביהן. ונינווה כבריכת מים, מימי היא; והמה נסים: עמדו! עמודו! ואין מפנה. בוזו כסף, בוזו זהב; ואין קצה לתכונה -- כבוד מכל כלי חמדה. בוקה ומבוקה ומבולקה; ולב נמס ופיק ברכיים, וחלחלה בכל מותניים [בניגוד ל'חזק מותניים' שנאמר ליהודה], ופני כולם קיבצו פארור. איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפירים -- אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד. אריה טורף בדי גורותיו, ומחנק ללבאותיו; וימלא טרף חוריו, ומעונותיו טריפה. הנני אלייך, נאום ה' צ', והבערתי בעשן רכבה, וכפירייך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא יישמע עוד קול מלאככה."
""
ובנבואה הבאה (פרק ג) פונה הנביא ישירות אל נינוה, ומתאר בפניה את פשעיה שבגללם היא תחרב:
"הוי, עיר דמים! כולה, כחש פרק מלאה -- לא ימיש טרף! קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דוהר, ומרכבה מרקדה. פרש מעלה, ולהב חרב וברק חנית, ורוב חלל, וכובד פגר; ואין קצה לגווייה, וכשלו בגווייתם. מרוב זנוני זונה, טובת חן בעלת כשפים; המוכרת גויים בזנוניה, ומשפחות בכשפיה. הנני אלייך, נאום ה' צ', וגיליתי שולייך על פנייך; והראיתי גויים מערך, וממלכות קלונך. והשלכתי עלייך שיקוצים, וניבלתיך; ושמתיך כרואי. והיה כל רואייך יידוד ממך, ואמר 'שודדה נינווה, מי ינוד לה?' מאיין אבקש מנחמים לך? התיטבי מנוא אמון, היושבה ביאורים, מים סביב לה אשר חיל ים, מים חומתה?! כוש עוצמה ומצריים, ואין קצה; פוט ולובים היו בעזרתך. גם היא, לגולה הלכה בשבי -- גם עולליה ירוטשו בראש כל חוצות; ועל נכבדיה ידו גורל, וכל גדוליה רותקו בזיקים. גם את תשכרי, תהי נעלמה; גם את תבקשי מעוז מאויב. כל מבצרייך -- תאנים עם ביכורים; אם יינועו, ונפלו על פי אוכל. הנה עמך נשים בקרבך, לאויבייך פתוח נפתחו שערי ארצך; אכלה אש בריחייך. מי מצור שאבי לך, חזקי מבצרייך; בואי בטיט ורמסי בחומר, החזיקי מלבן. שם תאכלך אש, תכריתך חרב, תאכלך כילק; התכבד כילק, התכבדי כארבה. הרבית רוכלייך מכוכבי השמיים; ילק פשט ויעוף. מנזרייך כארבה, וטפסרייך כגוב גובאי; החונים בגדרות ביום קרה -- שמש זרחה ונודד, ולא נודע מקומו אים. נמו רועיך מלך אשור, ישכנו אדיריך; נפושו עמך על ההרים, ואין מקבץ. אין כהה לשברך, נחלה מכתך; כל שומעי שמעך תקעו כף עליך -- כי על מי לא עברה רעתך תמיד."
""
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/nxum