ביאור:מ"ג במדבר לה לב
וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן:
[עריכה]ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו. למי שנס אל עיר מקלטו שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון ליתן כופר לשוב לשבת בארץ בטרם ימות הכהן: (...) ואם תאמר לנוס לברוח ותפרשהו לא תקחו כופר למי שיש לו לברוח לפטרו מן הגלות לא ידעתי היאך יאמר לשוב לשבת בארץ הרי עדיין לא נס ומהיכן ישוב:
(...) ואחר כן אמר, ולא תקחו כופר שינוס וישוב לארץ, עד מות הכהן, ויחזור אל מחוייבי הגלות אשר הזכיר שבהם עיקר הפרשה. כאלו אמר, וכן לא תקחו כופר מן רוצח שינוס וישוב לשבת בארץ קודם שימות הכהן: ולא היה הצורך לומר שלא ניקח כופר שלא ינוס שם כלל, כי כל הורג נפש בשגגה מתחלה יפחד מגואל הדם שלא ימיתהו בחום לבבו, או שיחשוד אותו במזיד, ולא ידבר בכופר שלא ינוס שם. אבל אחרי נוסו, ידבר בכופר שישוב אל ארצו ולא יתעכב שם כל ימי הכהן. ואחרי שיברח ויעמוד לפני העדה למשפט ופטרו אותו לא יפחד, ואז ירצה לשוב אל ביתו קודם הזמן, ועל כן הזהירנו הכתוב מזה. או יחסר וא"ו מן לשוב, ויהיה טעמו "או לשוב", והראשון נכון בעיני:
לנוס. כמו לנס (בשו"א ובקמ"ץ) כמו (מיכה ב) שובי מלחמה. ששבו מן המלחמה. וכן (צפניה ג) נוגי ממועד. וכן (יהושע ה) כי מולים היו. כאשר תאמר שוב על מי ששב כבר ומול על שמל כבר כן תאמר לנוס על מי שנס כבר וקורהו נוס כלומר מוברח ואם תאמר לנוס לברוח ותפרשהו לא תקחו כופר למי שיש לו לברוח לפטרו מן הגלות לא ידעתי היאך יאמר לשוב לשבת בארץ הרי עדיין לא נס ומהיכן ישוב: