ביאור:לג בעומר - יום הניצחון על עמלק

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א)...הייתה זו מלחמת "אֱמוּנָה"...כמתועד..."וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ"...

ב)..."עֲמָלֵק"...סגד לאמונת ההבל המצרית...ב"תחיית המתים"...לפי-כך..."עֲמָלֵק"...ראה לעצמו חובה...

לנקום את "חרפת" פרעה ומצרים...

ג)..."עֲמָלֵק"...בא לרפידים...כי שם "אֶרֶץ אֱדוֹם"...

כמתועד..."וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ"...(במדבר כ' 16)

"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם"

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ"

"בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק"

"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי"

"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק"

"וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה"

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל"

"וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק"

"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים"

"וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ"

"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד"

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ"

"וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ לְפִי-חָרֶב"...

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה"

"כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר"

"וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ"

"כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"

"וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ"

"וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי"

"וַיֹּאמֶר"

"כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ"

"מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר דֹּר"...

(שמות יז' 16-8)

בני ישראל יצאו ממצרים חמושים..."על נשקם"..."וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ לְפִי-חָרֶב"...

"עֲמָלֵק"...לא נטש את סגידתו לאמונת ההבל ב"תחיית המתים"...

עד ימינו אלה..."עֲמָלֵק" מתחבא כמשפחות בין העמים...(גם בין יהודים בישראל)...

בזמן הזה..."עֲמָלֵק" שולט בטרור האיסלמי...בהסתמך על אמונת האיסלם...ב"תחיית המתים"...

לפי-כך...זו העת למלחמה האחרונה "בַּעֲמָלֵק"...כמתועד:

"כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"...

"מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר דֹּר"...

מקורות

על-פי מאמר של רמי ניר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-30.

תגובות

מאת: אראל

(שמות טז - יט)

בפרקים אלה קורים מאורעות רבים, והם מתרחשים בתקופה מאד קצרה

• בין 15/2 (שמות טז א: "ויסעו מאילים, ויבואו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין... בחמישה עשר יום לחודש השני לצאתם מארץ מצרים")
• לבין 1/3 (שמות יט א: " "בחודש השלישי" "לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני" "; בלשון המקרא, חודש = היום שבו הירח מתחדש , כלומר, היום הראשון בתקופה שאנחנו קוראים לה "חודש").

הצפיפות הרבה של מאורעות בתקופה הזאת מאפשרת לנו לחשב בדיוק באיזה תאריך קרה כל ארוע: אין הרבה ברירה כי כל האירועים צריכים להיכנס בזמן הקצר הזה.

ב 15/2 הגיעו בנ"י למדבר סין. הם התלוננו שהם רעבים. ה' הבטיח להם: "בין הערביים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם". ואכן, בבוקר יום המחרת (16/2) קבלו בנ"י מן. באותו זמן ציווה ה' את משה "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו..." הכוונה כאן היא, כמובן, ליום השישי בשבוע. אבל בנ"י עדיין לא קיבלו את מצוות השבת, אז איך הם אמורים לדעת מתי יום שישי?

ייתכן שגם במצרים היה נהוג למנות את הימים בשבועות, אולם לי נראה, שהביטוי "ביום השישי" כאן משמעו "ביום השישי לירידת המן". לפי זה המן התחיל לרדת ביום ראשון בשבוע (שהיה 16/2), וירד עד יום שישי בשבוע (שהיה 21/2), ואז שבת בשבת (שהיתה ב22/2). כך פירשו חז"ל בתלמוד, שבת פז:. (לפי דעה אחרת, בהמשך הסוגיה, המן התחיל לרדת ביום שני בשבוע).

כל אותו הזמן הם היו עדיין במדבר סין. מתי הם נסעו משם? זה לא כתוב בפירוש. על-פי הכתובים ייתכן שהם נסעו ביום ראשון (23/2) וייתכן שהם נסעו מאוחר יותר. אבל לדעתי חייבים להניח שהם נסעו ב 23.2, כי אחרת כל המאורעות שכתובים בהמשך "לא ייכנסו" בזמן שנשאר.

טוב, אז ב 23/2 נסעו בנ"י " "ממדבר סין, למסעיהם על פי ה'; ויחנו ברפידים..."" מה פירוש הביטוי "למסעיהם"? -- בפרשת מסעי (במדבר לג יב-יד) כתוב: "ויסעו ממדבר סין ויחנו בדופקה. ויסעו מדופקה ויחנו באלוש. ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים...". כלומר: בין מדבר-סין לרפידים היו להם עוד שני מסעות – דופקה ואלוש. כמה זמן הם שהו בכל מקום? לפי במדבר ט טו-כג, הזמן הקצר ביותר שבנ"י שהו במקום אחד היה "מערב עד בוקר" {שוב, חייבים להניח שבנ"י אכן שהו זמן קצר ביותר בכל מקום, כי אחרת המאורעות שכתובים בהמשך לא ייכנסו}. לפי זה נראה, שב 23/2 בבוקר נסעו בנ"י ממדבר-סין והגיעו בערב לדפקה; ב 24/2 בבוקר נסעו מדפקה והגיעו בערב לאלוש; ב 25/2 בבוקר נסעו מאלוש והגיעו בערב לרפידים; ושם הם היו צמאים: " "...ואין מים לשתות העם"."

נראה לי הגיוני שבנ"י נעשו צמאים רק בבוקר (ב 26/2) – כשזרחה עליהם השמש והתחילה לייבש אותם. אז אמר ה' למשה:"עבור לפני העם, וקח איתך מזקני ישראל, ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם." ואז "ויעש כן משה לעיני זקני ישראל", כלומר: בצהרי אותו יום (26/2) הלכו משה וזקני-ישראל מרפידים לחורב. משה היכה בצור בחורב, והמים שיצאו ממנו הגיעו עד לבני-ישראל, שהיו במחנה ברפידים (ע"ע הנחל היורד מן ההר ).

מיד לאחר מכן מסופר ש "ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים", כלומר – עמלק נלחם עם אותם אנשים מישראל שנשארו ברפידים . כנראה שזה היה כבר לפנות ערב, ולכן אמר משה ליהושע " "ויאמר משה אל יהושוע: בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה ומטה הא-להים בידי"." למחרת (27/2) התנהל הקרב בין יהושע ואנשיו לבין עמלק, והוא נמשך "עד בוא השמש" – עד השקיעה: "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב".

אם נמשיך לקרוא את הפסוקים לפי הסדר, נראה שמיד לאחר הניצחון על עמלק (כלומר ביום 28/2) הגיע יתרו למחנה ישראל. יש מפרשים (רש"י, ראב"ע) שטוענים ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה" והפרשה הזאת שייכת לתקופה שאחרי מתן-תורה; ע"ע אין מוקדם ומאוחר בתורה . למחרת, ביום 29/2, כתוב: " "ויהי ממחרת, ויישב משה לשפוט את העם; ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב"." בערב דיבר איתו יתרו ונתן לו את עצתו: "...ושמת עליהם, שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים, ושרי עשרות...". משה קיבל את ההצעה: "וישמע משה לקול חותנו", אבל לא יישם אותה מייד, אלא רק לאחר מתן תורה – כמו שכתוב בדברים א ו-טז. מכאן אפשר להסיק שהפסוקים בפרשתנו, מ"ויעש כל אשר אמר" עד סוף הפרק, באים רק להשלים את הסיפור ולהגיד שמשה אכן יישם לבסוף את עצתו של יתרו, אבל הם לא קרו באותו יום. ואכן, ביום המחרת (1/3) הגיעו בני ישראל להר-סיני, כמו שכתוב: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה, באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני, ויחנו במדבר, וייחן שם ישראל נגד ההר"; מה שקרה אחר-כך מפורט במאמר תאריכים ליד הר סיני .

לסיום, נחזור כמה ימים אחורה – לניצחונם של בני ישראל על עמלק. בני-ישראל בוודאי חגגו את הניצחון הזה – הניצחון הראשון שלהם בקרב פנים-אל-פנים. אם כן, החגיגות היו כנראה למחרת הניצחון – כלומר ב 28.2 . למרבה ההפתעה, זה בדיוק כ"ח באייר – התאריך שבו אנחנו חוגגים את הניצחון בקרב על ירושלים במלחמת ששת-הימים!

קראו על רמז נוסף ל-יום ירושלים בתנ"ך .

]

מאת:

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/tora_amlq_rfidim_0