ביאור:כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"כל הרוצה ליהנות - יהנה כאלישע, וכל שאינו רוצה ליהנות - אל יהנה כשמואל הרמתי" (ברכות י ב)

מלכים ב ה יד-יז: "וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר: (15) וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ: כלומר נעמן התרשם מאוד מנס שקרה לו. מסכנתו הייתה שאלוקי ישראל הוא היחיד וכל השאר אחיזת עניים. מלא הכרת טובה הוא מציע שכר לנביא של אלוקי אמת אשר גילה זה עתה. (16) וַיֹּאמֶר חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן: (17) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיקֹוָק:"

"...ולא יתן נא..." כמו "וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וָלֹא יֵלֶךְ נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי..." (שמואל ב יג כו), כלומר אם לא ילך המלך ועבדיו לפקוד את שמחתי אז ילך לפחות אמנון. ולעניינו - אם לא רוצה הנביא לקבל ממני שכר אז יתן לי לפחות אפשרות לעבוד את ה' ואותו בלבד. וכי למה? הלא לכך היה יכול להגיע נעמן הישר בעקבות הרושם שקיבל מנס אשר קרה לו? למה זה סירובו של הנביא לקבל שכר הוביל את נעמן להחלטה שמעתה הוא בעצמו עובד את אלוקים ולא אלוהים אחר?

רצון לגמול על הטובה הוא רצון טבעי לבן אדם. בהציעו שכר לנביא ה' סבר נעמן שגומל הוא לה' על טובתו. כאשר עבד ה' סירב לקבל, לא נותר לו אלא לגמול ישירות.

מחשבה זו - שניתן, כביכול, להמיר חובה כלפי ה' בתשלום לעבדיו, נפוצה מאוד:

שולחן ערוך יורה דעה רמו א: "ומי שא"א לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים. הגה: ותחשב לו כאילו לומד בעצמו (טור). ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו. (תא"ו נתיב ב' מש"ס דסוטה)".

והאמת היא, שהאנשים פשוטי מחשבה, הרחוקים מאמונה עיונית, היו מעדיפים להמיר עבודת ה' בתשלום למי שנחשב אצלם לעבד ה': מלכים ב ה כא-כג: "וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם: (22) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים: (23) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו:"

וגם ההפך הוא נכון: מלכים ב ד יד: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת:" הנביא, בקבלו טובה, מרגיש את עצמו מחויב לגמול, הוא לא מקבל את הטובה כאילו ראוי הוא לכך. אך גמול שהוא מציע לכתחילה הוא גמול שביכולתו לתת כאחד האדם - "היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא?", לא כנביא.

הרוצה יהנה כאלישע אך לא כגחזי.

לדעות נוספות בנושא ראו אלישע שונא מתנות?

מידת הפרישות

מקורות

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-04-17.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/lhnot