ביאור:ירושלמי נדרים ב א - מעומד
מראה
משנה
[עריכה]- אלו נדרים מותרין: "חולין שאוכל לך", "כבשר חזיר", "כעבודה זרה", "כעורות לבובין", "כנבילות", "כטריפות", "כשקצים", "כרמשים", "כחלת אהרן" ו"כתרומתו", מותר.
- האומר לאשתו: "הרי את עלי כאימא", פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל את ראשו לכך.
- "קונם שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך", האומר לאשתו: "קונם שאיני משמשך", הרי זה ב"לא יחל דברו". "שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך", אסור.
גמרא
[עריכה]- "לי"י", אין אדם אוסר עליו דבר אלא שהוא לי"י. תני, דבית רב פליג: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים, ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר, "לא יחל דברו" (במדבר ל ג), שלא יעשה דבריו חולין. הוון בעיי מימר כגון הקרבן בשבועה, הא בשאר כל הדברים לא; אתא מימר לך, אפילו בשאר כל הדברים.
- "לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני, אפילו על אחרים. הוון בעי מימר, מאן דמר "על נפשו", לא על אחרים, שלא לוסר נכסיו על אחרים; ומאן דמר "אפילו על אחרים", לוסר נכסיו על אחרים; הא ניכסי אחרים עליו לא.
- האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא", ביאתך עלי כביאת אימא. "כבשר אימא", לא אמר כלום. אמר: "הככר הזה עלי כביאת אימא", מהו? נישמעינה מן הדא, האומר לאשתו: "קונם איני משמשיך". רב אמר אסור, ושמואל אמר מותר. מה מקיים שמואל ב"לא יחל דברו" (שם) ? כאילו בל יחל דברו. רב כדעתיה, תניי דבית רב פליג: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים, ובני אדם נוהגין בהן באיסור, כדי שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר: "לא יחל דברו" (שם) , שלא יעשו דבריו חולין.
- שבועה שלא אישן שלושה ימים, מלקין אותו וישן מיד. שבועה שלא אוכל שלושה ימים, ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו.