ביאור:ייסורים וחטאים בספר איכה ובספר איוב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"מי זה אמר ותהי אדני לא צוה. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו" (איכה, ג', 37-39).

השקפה דומה לזו שבכאן אנו מוצאים באיוב, כאשר הוא אומר שיש לברך על הרעות כשם שעל הטובות, וזה אף יותר משבכאן, כי כאן לא מציינים כי יש לברך עליהם, אלא רק שמקורם מה'. אבל איוב, בניגוד לכאן, כן מתאונן וכופר בהיותו חוטא, על אף הכתוב שאומר - "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ולא זו בלבד, אלא ששלושת רעיו, שמחזיקים בדעה של הכתוב כאן, מוכחים בסוף כי לא דיברו נכונה כאיוב. או שמא נאמר, כדי ליישב את הכתובים, ששלושת הרעים לא הוכחו על תוכן דבריהם, אלא על שהם לא מצאו נחמה לאיוב, נחמה ולא תשובה. ואולי היו צריכים לעודד אותו לקבל יסורים באהבה גם אם אין זה מגיע לו. זה לא פשט הכתובים, אבל כך נובע מהשוואה לכתובים כאן. או שנאלץ לומר, כי הכתובים אכן סותרים זה את זה. ועוד יש לציין ביחס לכתובים אלה, כי עם פריצת עידן ההשכלה אחד הדברים שהתייחסו אליהם היה מציאות הרע בעולם והאם וכיצד זה מדרכי האל. כך, למשל, בכתבי ולטר, אם זכורני נכון. ומחשבה זו עזרה להם לבסס את ההשקפה החילונית שפשתה באירופה. שהרי שתי האפשרויות נראה שלא טובות - אם מעשה אלוהים הן הרעות - זוהי מידת אכזריות, ואם לא - כי אז יש שתי רשויות נפרדות. והתשובה שמוצא התנ"ך לזאת היא ככתוב כאן וכנאמר - מפני חטאינו גלינו מארצנו.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-02.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3203_0