ביאור:ייהרג ואל יעבור
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
נניח שאישה נידה אומרת לאיש "בוא עליי או שאהרוג אותך" - האם מותר לו לבוא עליה או שהוא צריך למסור את נפשו?
מצד אחד נראה שהוא חייב למסור את נפשו, כי איסור ביאה על אישה נידה הוא אחד מאיסורי גילוי עריות, וגילוי עריות הוא אחד מהתחומים שעליהם אמרו חז"ל "ייהרג ואל יעבור", יחד עם עבודה זרה, ושפיכות דמים (ראו רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ה).
אך מצד שני, אם האישה היתה אומרת לו "חלל שבת או שאהרוג אותך", הוא היה חייב לחלל שבת ולא ליהרג, כי פיקוח נפש דוחה שבת; וחילול שבת הוא עבירה חמורה ביותר (העונש על חילול שבת הוא כרֵת וגם מוות בסקילה, והעונש על ביאת נידה הוא כרֵת בלבד); אם כך, מדוע הוא חייב למסור את נפשו דווקא על האיסור של ביאת נידה?
השאלה מתעצמת כאשר קוראים את הפסוק, שממנו למדו חז"ל ש"פיקוח נפש דוחה את כל המצוות" - (ויקרא יח ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם , אֲנִי ה'". הפרק שבו נמצא פסוק זה - ויקרא יח - הוא הפרק שמפרט את כל איסורי גילוי עריות. לכן, לכאורה, דין "פיקוח נפש דוחה..." צריך לחול קודם-כל על איסורי גילוי עריות. איך ייתכן, שדווקא איסורי גילוי עריות יוצאים מכלל זה?!
כדי לענות לשאלה זו, ולעוד כמה שאלות בנושאים דומים, יש לבדוק מאין למדו חז"ל, שדווקא על עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות - מתקיים הכלל של "ייהרג ואל יעבור" . מתברר, שלכל איסור יש מקור אחר, ולגבי גילוי עריות - המקור הוא פרשת האונס של נערה מאורשה, שם נאמר (דברים כב כו): "... כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה...". מפסוקים אלה ניתן ללמוד, שאונס שיש בו גילוי עריות הוא חמור כמעט כמו רצח, כי באונס כזה יש קלון ופגם גדול לנאנסת, ואלה גרועים כמעט כמו מוות. כמו שאסור לאדם לרצוח כדי להציל את עצמו, כך אסור לו לאנוס כדי להציל את עצמו. דין "ייהרג ואל יעבור" בגילוי עריות אינו נובע מחומרתם של איסורי העריות (ישנם איסורים חמורים יותר), אלא מהנזק שהם גורמים לנאנסת, שהוא חמור כמעט כמו מוות.
אך אם אדם רודף אחרי חברו ומנסה להורגו, מותר להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף; לפי זה, אם אדם אומר לחבירו "הרוג אותי או שאהרוג אותך", מותר לחבירו להרוג אותו כדי להציל את עצמו; דין "יהרג ואל יעבור" לא חל במקרה זה; דין "ייהרג ואל יעבור" לא נועד להגן על האדם שרוצה לרצוח, אלא על אנשים אחרים.
לפי אותו היגיון, אם אישה נידה אומרת לאיש "בוא עליי או שאהרוג אותך" - מותר לו לבוא עליה, שכן מטרתו של דין "ייהרג ואל יעבור" היא להגן על כבודן של נשים חפות מפשע, ולא על נשים שרוצות לרצוח.
לפי זה, אסתר לא היתה חייבת למסור את נפשה כאשר נלקחה להיות אשתו של אחשורוש, גם אם היא היתה אשתו של מרדכי (כדברי חז"ל).
מסקנה נוספת שאפשר להסיק מכאן ( ללא הסמכה לפסיקת הלכה ):אם גויים אומרים לאדם "בוא על אשתך כשהיא נידה או שנהרוג את שניכם" - "ייתכן" שהוא צריך לבוא עליה ולא למות, כי מטרת הדין היא להגן על האישה מקלון, ובמקרה זה היא בוודאי מעדיפה את הקלון מאשר את המוות (ולמי שזה לא ברור לו: גם לפי הגמרא בסנהדרין עג, נראה שמוות חמור יותר מקלון) .
על מקרים אלה נאמר "ושמרתם את חוקותי... אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".
פירושים נוספים
[עריכה]1. המאמר מסתמך על הסוגיה בתלמוד הבבלי;
2. אולם, במדרש רבה למדו אחרת - "אם יאמרו לו לאדם "עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא" לא ישמע להן, שאסור לו לאדם לעסוק בגלוי עריות... כל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר כי רבים חללים הפילה, וכתיב (משלי ה ה) רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אין מתרפאין בה." " ( שמות רבה טז ב ) - לפי מדרש זה, גילוי עריות הוא עבירה חמורה במיוחד, עבירה שמביאה מוות בטוח, ולכן היא דוחה פיקוח נפש. לפי זה, מסתבר שאסור לאדם לבוא על אישה נידה, גם אם היא מאיימת עליו שתהרוג אותו.
דיון נוסף בדין "ייהרג ואל יעבור", על פי הגמרא ומקורות נוספים, ניתן למצוא כאן .
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-30.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/ywy