ביאור:טו בשבט - אדם וטבע ארץ ותורה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בס"ד ט"ו שבט התשס"ו

' מבוא : '

יום ט " ו בשבט איננו חג הקבוע בתורה ומקורו הראשון הוא במחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה , ההלכה נפסקה ע " פ סברתם של בית הלל שקבעה כי יום ט " ו בשבט הוא " ראש השנה לאילן " ' ( ר " ה , פ " א , משנה א ) , ' משום " ' שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה " ' ( רש " י , ר " ה , יד .) , ' דהיינו , ' יום ט " ' ו בשבט נקבע כיום תחילתה של השנה החקלאית הטבעית של האילן . ' המשמעות ההלכתית של ט " ו בשבט היא לענין מעשר פירות : אין מעשרים פירות אילן שחנטו (שהראו פרי קטן) לפני ט " ו בשבט על פירות אילן שחנטו לאחר מכן , כמו כן גם המעבר ממעשר שני למעשר עני חל ביום ט " ו בשבט , דהיינו , פירות האילן שחנטו עד ט " ו בשבט נחשבים לפירות השנה שלפניה . ' לפיכך ע " ' פ המשנה ט " ' ו בשבט אינו " ' חג " ' אלא תאריך הקובע את מועד יישום הדינים והלכות הקשורים בפרי העץ . ' הפיכת יום ט " ' ו בשבט ליום חג נקבע להלכה ע " ' י מרן ה " ' בית יוסף " ' ומקובלי צפת ( לפני כחמש מאות שנה ) אשר הם הנהיגו בו " ' סדר " ' ט " ' ו בשבט , ' ומנהגיו נכתבו לראשונה בספר " ' חמדת ימים " ' ( שפורסם בשנת ה ' תצ " א ) . ' בדורות האחרונים קבל יום ט " ' ו בשבט גם צביון של חג לאומי - ' ישראלי בשל היותו מיצג את הפרחת השממה בנטיעות התקומה המתחדשת , ' אהבת הצומח והארץ . ' בהבט הרוחני חגיגת יום ט " ' ו בשבט מסמלת גם את תחילת התעוררות כוחות הצמיחה של אדמת ארץ ישראל , ' והערכותם להוציא את פירותיה הקדושים לצורך קדושתו של עם ישראל , ' באמצעות קיום המצוות התלויות בפירות הארץ אשר הן הביטוי המוחשי לקשר המעשי והרוחני שבין עם ישראל לארץ ישראל . ' וכן מצאנו שהתורה משבחת את ארץ ישראל בזכות פירותיה , ' שנאמר : " ' כי ה ' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר . ארץ חטה ושערה וגפן ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש " ' ( דברים , ח ', ז '- ח ') . בהבט הקבלה ניצני העץ המתגלים בט " ו בשבט , הם מגלים גם כי העץ התמלא בכוחות חיים חדשים , בדומה לתהליך ההסטורי העובר על עם ישראל בטרם בואה של הגאולה השלמה . בהבט הרוחני - ' האישי יום ט " ו בשבט מרכז את תשומת הלב אל עבר עולם הצומח , ' אשר הוא אחד ממקורות תזונתם הגשמית של היצורים החיים על פני האדמה , ' כולל האדם נזר הבריאה , ' דהיינו , ' בעוה " ' ז האדם " ' עץ השדה " ' ניזון למחיתו מבשר " ' החי ", ' מלחם ומפרי העץ " ' הצומח " " ' שהוא חיים לבן אדם " ' ( א " ע , דברים , כ ' י " ט ) ' ומן המים " ' הדומם ". ' אך בנוסף למזון הלקוח מן הסוגים הנמוכים של הבריאה , ' האדם נזר הבריאה זקוק גם למזון רוחני לצורך קיומו כ " ' מותר האדם מן הבהמה " ' ( קהלת , ג ', י " ט ) , ' שנאמר : " ' כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה ' ' יחיה האדם " ' ( דברים , ח ', ג ') . ' נמצאנו למדים כי חגיגת יום ט " ' ו בשבט נקבעה ע " ' י האדם לדורותיו , ' ע " ' פ התפתחותו של הטבע בארץ ישראל אשר קדושתה נובעת מתורת ישראל , ' דהיינו , ' מורכבותו והשתלשלות חגיגתו של יום ט " ו בשבט , מלמדים כי ט " ו בשבט משלב בתוכו את האדם והטבע יחד עם הארץ והתורה , כפי שמבואר להלן בהרחבה :

האדם כעץ השדה

- '

' ר

" ' ה לאילן הוא גם ר

" ' ה לאדם שתכונותיו נמשלו לתכונות צמיחת העץ

. '

עץ השדה כאדם – ממקורות חז " ל למדים כי עולם הצומח מורכב גם מתכונות אנושיות .

ט

" ' ו בשבט וניצני הגאולה – התפתחות העץ דומה לתהליך ההסטורי העובר על עם ישראל בטרם בואה של הגאולה השלמה .

'

חשיבות הנטיעה – לנטיעה בארץ ישראל נודעת חשיבות גשמית ורוחניות גם יחד

. '

קדושת פירות הארץ

- '

' ביטוי מוחשי לקשר המעשי והרוחני שבין עם ישראל לארץ ישראל

. '

מטרת תפלתו של משה – כניסה לארץ ישראל בכדי להוסיף להתעלות בקדושה .

סיפור עממי לט " ו בשבט – סגולות מיוחדות לפירות מארץ ישראל .

' האדם כעץ השדה ' :

יום ט " ו שבט נקבע בתקופת המשנה ליום ראש השנה לאילנות , לראש שנה זה יש משמעות הלכתית לענייני מעשר , ערלה ונטע רבעי , כמובא במשנה : " ארבעה ראשי שנים הם : ' באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים , ' באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה , ' רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים : ' באחד בתשרי , ' באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות , ' לנטיעה ' ולירקות , ' באחד בשבט ראש השנה לאילן ' כדברי בית שמאי , ' בית הלל אומרים : ' בחמשה עשר בו " ' ( ר " ה , פ " א , משנה א ) . ' כלומר , ' חכמי המשנה קבעו שני סוגים של ראשי שנה לאילן : ' יום הולדת העץ לצורך מנין שנותיו נקבע ליום ר " ' ה בא ' ' תשרי , ' ויום ההולדת לפירות העץ לצורך מעשרות האילן נקבע ליום ט " ' ו בשבט , ' וכן פסק הרמב " ' ם ( תרומות , פ " ה , י " א ) : " ' ט " ' ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן ' ". ' כלומר , ' עיקרו של יום ט " ' ו בשבט הוא קביעת יום ההולדת לפירות האילן . ' במהלך הדורות קבעו מקובלי צפת ( לפני כחמש מאות שנה ) ' את יום ט " ' ו בשבט ליום חג , ' ואף נקבעה הלכה לעם ישראל ליחד את היום הזה בכך שאין אומרים בו " ' תחנון " ' ( שו " ע , או " ח , קלא , ו ) , ' ואין גוזרים " ' תענית בט " ' ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות " ' ( שו " ע , או " ח , תקעב , ג ) , ' וגם נהגו לערוך " ' סדר ט " ' ו בשבט " ' ולאכול מפרות שבעת המינים ביום זה . ' כלומר , ' חגו של פרי האילן בט " ' ו בשבט נקבע כיום טוב לאדם , ' ע " ' פ הרמז מן המשנה אשר השוותה את יום ט " ' ו בשבט ליום טוב של ראש השנה לשנים , ' וכן משום שהאילן נקשר לאדם , ' כאמור בפשט התורה : " ' כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה " ' ( דברים , כ ', י " ט ) . '

וכן מצאנו בגמ ': " ' אמר ר ' ' יוחנן : ' מאי דכתיב : ' ' כי האדם עץ השדה ' ' וכי אדם עץ שדה הוא ?, ' אלא משום דכתיב : ' ' כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת ' ' ( דברים , כ ', י " ט ) ' וכתיב : ' ' אותו תשחית וכרת ' ' ( דברים , כ ', כ ') ' הא כיצד ?, ' אם תלמיד חכם הגון ' הוא ' ' ממנו תאכל ואותו לא תכרת ' ' ואם לאו ' ' אותו תשחית וכרת " ' ( תענית , ז .) . ' כלומר , ' שאלת הגמ ': " ' וכי אדם עץ שדה הוא "?, ' מבטאת את המחשבה שישנו דמיון בין צמיחתו של האדם לעץ הצומח ונותן פירות , ' ותשובת הגמ ' ' מלמדת כי השוואת האדם " ' המדבר " ' לעץ השדה " ' הצומח " ' משמשת כמשל בלבד , ' משום שכל הברואים נוצרו מן האדמה , ' שנאמר : " ' הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר " ' ( קהלת , ג ', כ ') . ' אך מעלתו המיוחדת של הצומח לעומת " ' החי " ' ו " ' המדבר " ' היא בכך שמקור חיותו אינו נסתר , ' דהיינו , ' רק הצומח ממחיש את הקשר שלו אל האדמה אשר אליה הוא מחובר תמיד , ' וממנה הוא יונק את חיותו , ' לפיכך כאשר מנתקים את הצומח מן האדמה הוא גווע ונובל . ' לעומת זאת בעלי החיים והאדם אינם קשורים לצורך חיותם באמם - ' יולדתם אשר היא שורשם ומקורם , ' אלא הם ניידים ומוצאים את חיותם בכל מקום . ' לפיכך משמעות הפסוק " ' כי האדם עץ השדה " ' ( דברים , כ ', י " ט ) ' מלמדת : ' כי כשם שחיות האילן היא חיבורו אל הקרקע , ' כך גם חיות האדם נובעת מחיבורו אל הקרקע , ' שנאמר : " ' כי עפר אתה ואל עפר תשוב " ' ( בראשית , ג ', י " ט ) . ' כלומר , ' חיותו הרוחנית של האדם היא בהתגברותו על יצרו הרע ע " ' י זכירת יום המיתה , ' כמובא בגמ ': " ' אמר ר " ' ש בן לקיש : ' לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר : ' ' רגזו ואל תחטאו '... ' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה , ' שנאמר ' ' ודומו סלה " ' ( ברכות , ה .) , ' דהיינו , ' האדם צריך להרגיש את עצמו כצמח עונתי הגווע בתום העונה . ' לפיכך ר " ' ה לאילן הוא גם ר " ' ה לאדם כנובע מן הקריאה הפשוטה של הפסוק : " ' כי האדם עץ השדה " ' ( דברים , כ ', י " ט ) . '

בנוסף לכך הגמ ' ' למדה מן הפסוק : " ' כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת " ' ( דברים , כ ', י " ט ) ' ) , ' את ההשואה בין האילנות הנותנים פרי מידי שנה בשנה ל " ' תלמיד חכם הגון ' " ' ( תענית , ז .) , ' דהיינו , ' כשם שהאילנות מתקיימים לאורך זמן ושורדים בכל עונות השנה , ' והם אף מספקים פירות מבלי שהקשר האיתן שלהם עם אדמה יפגם , ' כך הם גם מבחניו של התלמיד חכם המורכבים לא רק מהיותו חכם , ' אלא מבחנו הוא גם בהיותו הגון ובעל מידות מתוקנות בכדי ש " ' ממנו תאכל ", ' וכן הרש " ' י פירש : " ' היש בה עץ ', ' אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו " ' ( במדבר , י " ג , כ ') . ' כלומר , ' פירותיו של תלמיד חכם הגון מספקים פירות למידה ורוחניות לכלל ישראל , ' וכן אמר דוד המלך בפתיחת ספר תהלים : " ' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ... ' והיה כעץ שתול על פלגי מים " ' ( תהלים , א '- א ', ג ') . ' לפיכך כל אדם נמשל לעץ , ' משום שכשם שהעץ גדל על מים כך האדם צריך לגדול על מים , ' ו " ' אין מים אלא תורה , ' שנאמר : ' ' הוי כל צמא לכו למים " ' ( ב " ב , פב .) , ' וכפי שהעץ צומח תמיד לכוון מעלה כך האדם צריך לצמוח לכוון הרוחני העליון . '

וכן מצאנו שהגמ ' ' מדמה את סוגי בני ישראל לחלקיו של עץ הגפן , ' כמפורט בגמ ' ' ( חולין , צב .) : " ' אמר רבי שמעון בן לקיש : ' אומה זו ( ישראל ) ' כגפן נמשלה : ' זמורות שבה אלו בעלי בתים ( רש " י : הזמורה הזו מוציאה לולבין ועלים ופרי והוא עיקר הגפן , כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם ) , ' אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים , ' עלין שבה אלו עמי הארץ ( רש " י : עלים שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות , כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים ) , ' קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל , ' והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא ( וכולם בגפן אחת , מה הטעם ? בכדי שיבקשו האשכולות רחמים על עמי הארץ ) ' דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא " ' ( שאלמלא העלים אין האשכולות מתקיימים ) . ' וכן " ' ת " ' ר : ' לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת " ' ח וישיא בתו לת " ' ח , ' משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל , ' ולא ישא בת עם הארץ , ' משל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור ואינו מתקבל " ' ( פסחים , מט .) . '

לפיכך יום ט " ' ו בשבט מכונה במשנה בשם : ' " ראש השנה לאילן " ' ( ר " ה , פ " א , משנה א ) ' בלשון יחיד , ' ע " ' מ ללמדנו ש האדם צריך להקנות לעצמו את תכונות האילן אשר הוא מוציא פירות ערבים ומתוקים לבריות , למרות קשיי מזג האויר וההתנכלויות החיצוניות , משום שמקור חיותו נובע משורשי עצמו המושרשים עמוק בתוך האדמה , ואין הוא יונק משורשי אילן אחר . כך גם האדם צריך לעשות צדקה וחסד עם הבריות בצניעות וענוה כשורשי העץ , ועליו לחוש בתוככי נפשו כי הוא כעולם העומד בפני עצמו , והוא יונק את חיותו מה ' יתברך דרך שורשי נשמתו הנטועה מתחת כסא הכבוד . על כן אין לאדם כל צורך או תכלית לקנא בהשגיו או בכשלונותיו של אדם אחר , משום שה ' יתברך משגיח על כל אדם בפני עצמו , שנאמר : " ' ברוך הגבר אשר יבטח בה ' ' והיה ה ' ' מבטחו . ' והיה כעץ ' שתול ' על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי ... ' אני ה ' ' חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו " ' ( ירמיה , י " ז , ז '- י ') . '

' עץ השדה כאדם ' :

יום ט " ו בשבט " ראש השנה לאילן " ' ( ר " ה , פ " א , משנה א ) ' מרכז את תשומת הלב אל עבר עולם הצומח הנדמה לעיני אדם כ " דומם ", אך ממקורות חז " ל למדים כי עולם הצומח מורכב גם מתכונות אנושיות , כגון : תכונות דיבור , תאוה ואף ביטוי לכאב , כמובא בפשט הגמ ': " אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות ... ' שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים ' " ' ( סוכה , כח .) , ' וכן מובא במדרש ( מד " ר , במדבר , פרשה ג ) : " ' א " ' ר תנחומא : ' מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ( שם מקום ) ' ולא היתה עושה פירות , ' והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות , ' אמר להם : ' דקלי תמרה היא רואה מיריחו והיא מתאוה ' לה בלבה , ' והביאו ממנה והרכיבו אותה מיד עשתה פירות ". ' וכן מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק לד) : " בשעה שכורתים את עץ האילן קולו ' הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע ". וכן הרש " ' י פירש : " ' כי האדם עץ השדה ' ' הרי כי משמש בלשון דילמא : ' שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא ' כאנשי העיר , ' למה תשחיתנו "?, ' וה " ' אבן עזרא " ' כתב : " ' זה פירושו : ' ' כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה ', ' והטעם כי חיי בן אדם הוא עץ השדה ... ' הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים ' לבן אדם , ' רק מותר שתאכל ממנו ואסור לך להשחיתו כדי שתבא העיר מפניך במצור " ' ( א " ע , דברים , כ ' י " ט ) . '

וכן מצאנו בפשט משל יותם שאף העצים כבני האדם עלולים לטעות בבחירתם , שנאמר : " הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית מלכה עלינו . ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים ?. ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו . ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים ?. ויאמרו העצים לגפן לכי את מלכי עלינו . ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים ?. ויאמרו כל העצים אל האטד לך אתה מלך עלינו . ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון " ( ' שופטים , ' ט , ' ח '- ' ט " ' ו ) ' .

וכן מצאנו שהאילן הוא בר שיח לאדם ואף נדמה לו , כמובא במשל הגמ ': " אמר ליה ( ר ' יצחק ) משל למה הדבר דומה ?, ' לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין , ' וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו , ' אכל מפירותיו , ' ושתה ממימיו וישב בצילו , ' וכשביקש לילך אמר : ' אילן , ' אילן במה אברכך ?, ' אם אומר לך : ' שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין , ' שיהא צילך נאה הרי צילך נאה , ' שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך , ' אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך . ' אף אתה ( ר ' נחמן ) ' במה אברכך ?, ' אם בתורה הרי תורה , ' אם בעושר הרי עושר , ' אם בבנים הרי בנים , ' אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך " ' ( תענית , ה :) . '

ט " ' ו בשבט וניצני הגאולה ' :

מראות האילנות המלבלבים ומנהג אכילת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל בט " ו בשבט , ממחישים את התגשמות הסימן המובהק ביותר של הגאולה , כאמור בנבואת יחזקאל : " ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא " ' ( יחזקאל , ל " ו , ח ') , " ' ואמר רבי אבא : ' אין לך קץ מגולה מזה ( רש " י - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר ) , ' שנאמר : ' ' ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל " ' ( סנהדרין , צח .) . ' מטעם זה בתפילת שמונה עשרה תקנו חז " ' ל " ' לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים , ' דכתיב : ' ' ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא " ' ( מגילה , יז :) . ' כלומר , ' הקשר בין עם ישראל לפירות ארץ ישראל אינו רק קשר חיצוני , ' אלא הוא גם חיבור רוחני המתבטא בקיומם של המצוות התלויות בארץ מצדם של עם ישראל , ' ומתן איתותי הגאולה מצדה של אדמת הקודש של ארץ ישראל באמצעות פירותיה . ' לפיכך מנהגי יום ט " ' ו בשבט נועדו בין היתר לעצור את שגרת החיים , ' בכדי לחוש את טעמו של יום הגאולה דרך פירות העץ . ' וכן מצאנו ששלמה המלך ע " ' ה חיבר בין חניטת הפירות המבשרת את בוא האביב לבין זמן גאולתם של עם ישראל , ' שנאמר : " ' התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך " ' ( שיה " ש , ב ', י " ג ) , ' ומפורש במדרש ( מד " ר , שיה " ש , פרשה ב ) : " ' התאנה חנטה פגיה ', ' א " ' ר חייא בר אבא : ' סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים , ' ' והגפנים סמדר נתנו ריח ' ' אלו הנשארים , ' ועליהם נאמר ( ישעיה , ד ', ג ') : ' ' והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם ". '

וכן מצאנו שבמהלך שנות הגלות הארוכה , ' עם ישראל התפזר בארבע כנפות תבל המרוחקים מארץ ישראל , ' ולכן גם הקשר הגשמי בין עם ישראל לאדמתו התנתק , ' משום שהחיבור לארץ ישראל התבצע בפועל ע " ' י קיום המצוות התלויות בארץ . ' אך בדור שאחרי גירוש ספרד בדורם של האר " ' י הקדוש ומרן ה " ' בית יוסף " ' אשר התגוררו בצפת , ' חודש הקשר הגשמי בין עם ישראל לאדמתו , ' ובכך החלה התפנית בתולדותיו של עם ישראל . ' תפנית זו היא אשר גרמה למשמעות המתחדשת שניתנה ליום ט " ' ו בשבט , ' מרן פסק להלכה : ' שאין אומרים בו " ' תחנון " ' ( שו " ע , או " ח , קלא , ו ) , ' ואין גוזרים " ' תענית בט " ' ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות " ' ( שו " ע , או " ח , תקעב , ג ) , " ' וט " ' ו בשבט ר " ' ה למעשרות האילן " ' ( שו " ע , יו " ד , שלא , נז ) . ' בנוסף לכך מקובלי צפת בראשות האר " ' י ז " ' ל אשר הפיצו את תורת הנסתר והקבלה הנובעים ממעמקי התורה , ' הקנו ליום ט " ' ו בשבט מעמד של חג אשר בא לידי ביטוי בקיום " ' סדר " ' מיוחד ע " ' פ קונטרס " ' פרי עץ הדר " ' ( מתוך ספר " חמדת ימים " שפורסם בשנת ה ' תצ " א ) . עיקרו של " סדר ט " ו בשבט " הוא : אכילת פירות מפרותיה של ארץ ישראל , ברכות , תפילות , וקריאת פסוקים מן התנ " ך ומאמרים מן המשנה והזוהר הקשורים לענין פירות העץ . ' מנהג " סדר " ט " ו בשבט והאכילה מפירות א " י בט " ו בשבט , נועדו להפגיש את חושי הדיבור והטעם המשולבים בפה של כל אדם , כשם שבעת הגאולה השלמה עתידים חושים אלה להפגש , שנאמר : " ואמר ' ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה ' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו " ( ' ישעיה , ' כ " ' ה , ' ט ') ' , ונאמר : " ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו ' את יינם ועשו גנות ואכלו ' את פריהם " ( ' עמוס , ' ט ', ' י " ' ד ) ' .

המקובלים ראו בעיני רוחם כי פירותיה המשובחים של ארץ ישראל הם מסמלים גם את ניצני הגאולה הקרובה , ' כמובא בגמ ': " ' ואמר רבי אבא : ' אין לך קץ מגולה מזה ( רש " י - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר ) , ' שנאמר : ' ' ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל " ' ( סנהדרין , צח .) . ' כלומר , ' בראיה פשטנית נראה כי אכילת הפרי הוא סופו של התפתחות העץ , ' אולם בראיה מעמיקה פרי העץ הוא תחילתו של תהליך חדש , ' משום שפרי העץ טומן בתוכו את זרע ההמשך לעץ חדש שיניב פירות חדשים , ' כפי שהדבר קרה לעם ישראל שלאחר השבר הגדול של גירוש ספרד , ' החלה תקופת פריחת התורה בארץ ישראל , ' בדורם של האר " ' י הקדוש ומרן ה " ' בית יוסף " ' אשר התגוררו בצפת . ' תהליך זה דומה לנשירת הפרי מן עץ שבעקבותיו צומח עץ חדש במקום אחר , ' על כן מקובלי צפת שאפו לגרום להשלמת תהליך הגאולה במהרה , ' באמצעות העיסוק ב " ' ספר הזוהר " ' הפורץ דרך חדשה לביאת הגאולה , ' וכן מובא בזוה " ' ק : " ' ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי ' דאיהו האי ספר הזהר , ' יפקון ביה מן גלותא ברחמי , ' ויתקיים בהון ( דברים , ל " ב ) : ' ' ה ' ' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר " ' ( רעיא מהימנא , קכד :) . '

וכן מצאנו שחז " ' ל קבעו את יום ט " ' ו בשבט ליום " ראש השנה לאילן " ' ( ר " ה , פ " א , משנה א ) , ' משום " ' שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה " ' ( רש " י , ר " ה , יד .) , ' דהיינו , ' יום ט " ' ו בשבט נקבע כיום תחילתה של השנה החקלאית הטבעית של האילן . ' אך המשמעות הקבלית של יום זה היא : כי ניצן פרי האילן הוא תחילת התהליך של הפרי השלם העתיד לבוא , לפיכך ביום שבו קבעו חז " ל את מועד חניטת הפירות , המקובלים קבעהו כיום חגיגת ראשית הגאולה . כלומר , יום ט " ו בשבט נראה למביט מן החוץ כיום חורף שבו החושך גובר על האור ואף העצים עדין בשלכת , אך מבט מעמיק על ניצני העץ מגלה : כי העץ אוגר את כוחותיו בתוכו , ומתמלא בכוחות חיים חדשים העתידים לפרוץ מתוכו ולממש את ייעודו בעולם . תהליך דומה עובר גם על עם ישראל לדורותיו : ישראל בגלותם נראים מבחוץ כשרויים בחושך ובתרדמה , אולם במבט מעמיק עם ישראל משלים תהליך עמוק של תיקון ואגירת כוחות לקראת בואה של הגאולה השלמה .

' חשיבות הנטיעה ' :

בראיה פשטנית נראה כי נשירת הפרי הוא סופו של פרי העץ , ' אולם בראיה מעמיקה נשירת פרי העץ הוא תחילתו של תהליך חדש , ' משום שנשר פרי העץ טומן בתוכו את זרע ההמשך לעץ חדש שיניב פירות חדשים , ' כפי שהדבר קרה לעם ישראל שלאחר השבר הגדול של שואת יהדות אירופה , ' החלה תקופת הפריחה והתקוה בארץ ישראל . ' תהליך זה דומה לנשירת הפרי מן עץ שבעקבותיו צומח עץ חדש במקום אחר , ' דהיינו , ' השואה והתקומה דומים לנשירה שלאחריה צומחת הנטיעה . ' לפיכך בדורות האחרונים קבל יום ט " ' ו בשבט גם צביון של חג לאומי - ' ישראלי , ' בשל היותו מיצג את נטיעות התקומה המתחדשת , ' אהבת הצומח והארץ . ' כלומר , מנהג הנטיעות ביום ט " ו בשבט הוא מנהג חדש של הדורות האחרונים , אולם כבר מקדמא דנא התורה הדגישה את חשיבות נטיעות עצי מאכל בארץ ישראל בכל עת ובכל גיל , ומבלי להתנותם בקבלת ההנאה מפירות העצים , וכן מובא במדרש (תנחומא, קדושים, סימן ח) : " ' וכי תבואו אל הארץ ונטעתם ' ' ( ויקרא , י " ט , כ " ג ) , ' אמר להם הקב " ' ה לישראל : ' אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע , ' אלא הוו זהירין בנטיעות , ' שנאמר : ' ' ונטעתם כל עץ מאכל ', ' כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם . ' שלא יאמר אדם : ' אני זקן , ' כמה שנים אני חי ?, ' מה אני עומד מתיגע לאחרים ?, ' למחר אני מת ... '

מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו , ' מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים . ' אמר לו אדריאנוס : ' אתה זקן ועומד וטורח ומתיגע לאחרים ?, ' אמר לו : ' אדוני המלך , ' הריני נוטע , ' אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי ואם לאו יאכלו בני . ' עשה ( אדריאנוס ) ' שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים , ' ומצא לאותו זקן באותו מקום . ' מה עשה אותו זקן ?, ' נטל סלסלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס . ' אמר לפניו : ' אדני המלך , ' קבל מן עבדך , ' אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך , ' ואמרת לי אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתיגע לאחרים ?, ' הרי כבר זכני המקום לאכול מפירות נטיעותי , ' ואלה שבתוך הסלסלה מהן מנתך . ' מיד אמר אדריאנוס לעבדיו : ' טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים , ' ועשו כך . ' נטל הזקן הסלסלה מלאה זהובים והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו , ' סח להם את המעשה . ' היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה אמר הזקן , ' אמרה לבעלה : ' כל בני אדם הולכין והקב " ' ה נותן להם ומזמן להם טובה , ' ואתה יושב בבית חשוך באופל , ' הרי השכן שלנו כבד את המלך בסלסלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים , ' ועתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים , ' מן תפוחים ותאנים ושאר פירות יפות שהוא אוהב אותן הרבה , ' לך וכבדו בהן שמא ימלא לך זהובים כמו שעשה לשכננו הזקן . ' הלך ושמע לאשתו , ' ונטל סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים תאנים ותפוחים , ' וטען על כתפו וקרב לפני המלך בקופנדר ( מחנה מעבר ) . ' ועמד ואמר : ' אדוני המלך , ' שמעתי שאתה אוהב את הפירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים . ' אמר המלך לסרדיוטין ( שומרי ראש ) ' שלו : ' טלו אותו ממנו וטפחו אותן על פניו . ' עמדו והפשיטוהו ערום והתחילו טופחין אותו על פניו עד שנפחו פניו , ' סימו את עיניו , ' ועשאוהו דוגמא , ' והלך לביתו בפחי נפש כשהוא עשוי דוגמא בוכה . ' והיתה אשתו סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים , ' וראתה אותו עשוי דוגמא ועיניו נפוחות וגופו משובר ומוכה . ' אמרה לו : ' מה לך ?, ' אמר לה : ' ששמעתי לך והלכתי לכבד את המלך באותו הסל וטפחו אותו על פני . ' אלולי ששמעתי לך והטלתי באותו הסל אתרוגין , ' כבר היו מרגימין אותי את כל גופי בהן . ' כל כך למה ?, ' ללמדך : ' שהנשים הרעות מפילות את בעליהן ברעה , ' לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות אלא כשם שמצא עוד יוסיף ויטע אפילו יהיה זקן . ' אמר הקב " ' ה לישראל : ' למדו ממני , ' כביכול אני צריך ?, ' שנאמר : ' ' ויטע ה ' ' אלהים גן בעדן מקדם " ' ( בראשית , ב ', ח ') . ' נמצאנו למדים כי עיקר מטרת הנטיעה היא : ' המחשבה להטיב עם אחרים , ' לפיכך אדריאנוס הקיסר התפעל מן הזקן אשר הוא המחיש במעשיו את תכונתו הפנימית של עשיה למען הזולת , ' לעומת זאת הזקן שהיה ספון בתוך ביתו משום שהוא לא ראה צורך בעשיה למען הזולת אלא רק לתועלת עצמו , ' נענש ע " ' י אדריאנוס הקיסר . '

ממעשה זה של הזקן " ' שהיה נוטע נטיעות תאנים ", ' ניתן ללמוד גם מוסר השכל לענין חשיבות יסוד הסבלנות בלימוד התורה , ' כמובא במדרש (תנחומא, פנחס, סימן יא) : " למה נמשלה תורה לתאנה ?, ' שרוב האילנות , ' הזית והגפן והתמרה נלקטין כאחד ( מבשילים יחד ) , ' והתאנה נלקטה מעט מעט . ' וכך התורה : ' היום לומד מעט ולמחר הרבה , ' לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים ". ' וכן הגמ ' ' מספרת גם על חוני המעגל : ' יום אחד חוני המעגל היה הולך בדרך וראה איש שהיה נוטע חרוב . שאל חוני את אותו האיש : מתי העץ יניב פירות ?, האיש ענה לו : לאחר שבעים שנה . חוני שאל אותו : וכי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה ?, אמר לו אותו אדם : אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע ומניב פירות , לכן כמו שאבותי שתלו לי כך אני שותל לצורך בני ( תרגום חופשי - תענית , כג .) . ' מעומק המעשים הנ " ' ל ניתן ללמוד כי לימוד התורה וערכיה אינם רק רכישת ידע וקבלת תעודה רשמית , ' אלא לימוד התורה הוא תהליך מורכב וממושך כלקיטת התאנים מן העץ , ' ולעתים אף כאכילת פרי החרוב לאחר שבעים שנה . '

בנוסף לכך מצאנו כי נטיעת עצי פרי בארץ ישראל היא גם מעשה של דבקות בה ', ' כמבואר במדרש ( מד " ר , ויקרא , פרשה כה , ג ) : " ' ר " י ב " ר סימון פתח : ' אחרי ה ' אלהיכם תלכו ' ( ' דברים , ' י " ' ג , ' ה ') ' , וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב " ה ?, אותו שכתוב בו : ' בים דרכך ושבילך במים רבים ' ( ' תהלים , ' ע " ' ז , ' כ ') ' ואתה אומר : ' אחרי ה ' תלכו ובו תדבקון '!, וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה ?, אותו שכתוב בו : ' כי ה ' אלהיך אש אוכלה ' ( ' דברים , ' ד ', ' כ " ' ד ) ' וכתיב : כורסיה שביבין דינור ( ' דניאל , ' ז ') ' ... ואתה אומר : ' ובו תדבקון '?, אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב " ה אלא במטע תחלה , הדא הוא דכתיב : ' ויטע ה ' אלהים גן בעדן ' ( ' בראשית , ' ב ', ' ח ') ' , אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה , הדא הוא דכתיב : ' וכי תבאו אל הארץ ונטעתם " ' ( ויקרא , י " ט , כ " ג ) . ' וכן כתב ה " חת " ם סופר " בחידושיו ( ' סוכה , ' לו . ' ד " ' ה : ' הדומה לכושי ) ' : נלענ " ד שרבי ישמעאל לא אמר מקרא " ואספת דגנך ", אלא בארץ ישראל בזמן שרוב ישראל שרויין על אדמתן , שהעבודה בקרקע עצמה מצוה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים ... בארץ ישראל אומר רבי ישמעאל : " ואספת דגנך ", מצוה ליישב את ארץ ישראל והיא אינה נדחית מפני לימוד תורה , אלא עם הלימוד יש לישב את ארץ ישראל ולעבוד את אדמתה ולהוציא את פירותיה הקדושים . '

נמצאנו למדים כי יישוב ארץ ישראל והנטיעות הם הסימן החיצוני המובהק של התיישבות קבע בארץ , ' לפיכך כאשר הנביא ירמיה רצה להמחיש לישראל את אורכה של גלות בבל , ' הוא ציוה עליהם : " ' בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרים " ' ( ירמיה , כ " ט , ה ') ' בגלות , ' דהיינו , ' הנטיעות בחו " ' ל מסמלות את הפך ההתיישבות בארץ ישראל . ' לעומת זאת לנטיעה בארץ ישראל נודעת חשיבות גשמית ורוחנית גם יחד , ' וכן מובא במדרש : " ' רבי יוחנן בן זכאי אומר : ' אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך : ' הרי לך המשיח , ' בא ונטע את נטיעה ואחר כך צא הקבילו " ' ( אבות דר ' נתן ) . ' כלומר , ' הנטיעה מועדפת אף על קבלת פניו של המשיח , ' משום שתכלית האדם בעוה " ' ז היא תיקון הבריאה בגשמיות וברוחניות , ' ואילו קבלת פני המשיח היא לתכלית רוחנית בלבד . ' לפיכך יום ט " ' ו בשבט קיבל בדורות האחרונים גם צביון של חג לאומי - ' ישראלי בשל היותו מיצג את הפרחת השממה , ' אהבת הארץ והצומח , ' וסמל לחידוש התיישבות הקבע בארץ ישראל בעידן התקומה המתחדשת . '

' קדושת פירות הארץ ' : '

חז " ' ל קבעו את יום ט " ' ו בשבט כיום " ראש השנה לאילן " ' ( ר " ה , פ " א , משנה א ) , ' משום " ' שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה " ' ( רש " י , ר " ה , יד .) , ' דהיינו , ' יום ט " ' ו בשבט נקבע כיום תחילתה של השנה החקלאית הטבעית של האילן . ' כלומר , ' ט " ' ו בשבט נקבע ליום המסמל את תחילת התעוררות כוחות הצמיחה של אדמת ארץ ישראל , ' והערכותם להוציא את פירותיה הקדושים לצורך קדושתו של עם ישראל , ' באמצעות קיום המצוות התלויות בפירות הארץ , ' אשר הן הביטוי המוחשי לקשר המעשי והרוחני שבין עם ישראל לבין ארץ ישראל . ' וכן מצאנו שהתורה משבחת את ארץ ישראל בזכות פירותיה , ' שנאמר : " ' כי ה ' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר . ארץ חטה ושערה וגפן ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש " ' ( דברים , ח ', ז '- ח ') . לפיכך ארץ ישראל היא אינה רק קרקע למגורי העם היהודי , ' אלא ארץ ישראל היא ארץ שהקב " ' ה בחר לשכון בתוכה , ' לקדשה במצוות , ' להשגיח עליה ולתיתה לעם ישראל בניו . ' וכן נאמר במשנה : " ' ארץ ישראל מקדשת מכל הארצות , ' ומה היא קדשתה ?, ' שמביאים ממנה העמר , ' והבכורים , ' ושתי הלחם , ' מה שאין מביאין כן מכל הארצות " ' ( כלים , פ " א , משנה ו ) . ' וכן מובא במדרש ( סיפרי , פרשת עקב , פיסקא לז ) : " ' נחלת צבי ' ' ( ירמיה , ג ', י " ט ) , ' מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה , ' כך פירות א " ' י קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות . ' דבר אחר : ' מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו , ' כך א " ' י אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה ". ' וכן מצאנו שה ' ' יתברך כרת ברית בין קרקע ארץ ישראל לבין עם ישראל , ' באמצעות מצוות השמיטה והיובל , ' וכשעם ישראל הפרו את הברית , ' ה ' ' הגלם מן הארץ הטובה . ' כלומר , ' כשם שהשבת שומרת על עם ישראל , ' כך ארץ ישראל שומרת את פירותיה ומגינה על עם ישראל בארצו , ' שנאמר : " ' כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה '" ' ( ויקרא , כ " ה , ב ') . ' וכן נ אמר : " ושממו עליה איבכם הישבים בה " (ויקרא, כ"ו, ל"ב) , והרמב " ן פירש : " ושממו עליה אויביכם ' היא בשורה טובה , מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו , וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה , ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה , כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון , וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם " (הרמב"ן-ויקרא, כ"ו, ט"ז) . ' נמצאנו למדים כי המצוות התלויות בארץ מקדשות את פירות הארץ , ' ומשמשות להמחשת הקשר המעשי והרוחני שבין עם ישראל לבין ארץ ישראל . ' על כן אף לוח השנה היהודי והמועדים בכל העולם היהודי , ' תלויים בעונות השנה הנהוגות בארץ ישראל . '

וכן מצאנו שבגין חטאו של האדה " ר הונמכה קומתו של אילן החטה לגובה השיבולת , כמובא בגמ ': " אילן שאכל ממנו אדם הראשון , ' רבי מאיר אומר : ' גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין , ' שנאמר : ' ' וישת מן היין וישכר '. ' רבי נחמיה אומר : ' תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו , ' שנאמר : ' ' ויתפרו עלה תאנה '. ' ר " ' י אומר : ' חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן " ' ( ברכות , מ .) . ' לפיכך באכילת הפירות משבעת המינים בט " ' ו בשבט מתקנים גם את חטא אכילתו של האדם הראשון , ' מתוך כוונה להגביה את החטה המשולה לדעת למקומה הטבעי , ' וכן מובא בגמ ': " ' וא " ' ר חייא בר יוסף : ' עתידה א " ' י שתוציא גלוסקאות ( לחמנית ) ' וכלי מילת ( בגדי משי ) ... ' עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים " ' ( כתובות , קי " א :) . '

' מטרת תפלתו של משה ' :

משה רע " ה התפלל תקט " ו תפילות ובקשות כמנין " ואתחנן " (דברים, ג', כ"ג) , בכדי להכנס לארץ ישראל על מנת לקיים את המצוות התלויות בארץ , כגון : בנין ביהמ " ק , תרומות , מעשרות , שמיטה , וכו ', דהיינו , משה רע " ה בקש להכנס לארץ לצורך התעלות רוחנית , למרות ש כל התורה נקראת " תורת משה " על שמו של משה רע " ה , משום שכל ימיו ושעותיו היו מלאים במצוות . אף על פי כן משה רע " ה הרגיש כי הוא פגום ברוחניותו , משום שנבצרה ממנו האפשרות לקיים גם את המצוות התלויות בארץ , לפיכך משה רע " ה התחנן תקט " ו תפילות לקב " ה בכדי שיכניסו לארץ ישראל . וכן מובא בתלמוד : " דרש רבי שמלאי : ' מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל ?!, ' וכי לאכול מפריה הוא צריך ' ? ' או לשבוע מטובה הוא צריך ' ?, ' אלא כך אמר משה : ' הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל , ' אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי . ' אמר לו הקב " ' ה : ' כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר ?, ' מעלה אני עליך כאילו עשיתם " ' ( סוטה , יד .) . ' אולם משה רע " ה התפלל תקט " ו תפילות ובקשות ע " מ להכנס לארץ בגשמיות , וגם בכדי לספוג את תכונות הקדושה של ארץ ישראל , כגון : " אוירא דארץ ישראל מחכים " ' ( ב " ב , קנח :) , ' וכן " ' כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא " ' ( כתובות , קיא .) , ' וגם " ' א " ' ר אלעזר : ' מתים שבחוץ לארץ אינם חיים " ' ( כתובות , קיא .) , ' ואף " ' שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה , ' וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה " ' ( כתובות , קי :) , ' לפיכך ה ' ' הבטיחו : " ' מעלה אני עליך כאילו עשיתם " ' ( סוטה , יד .) . כלומר , משה רע " ה לא חפץ לקיים את המצוות התלויות בארץ ע " מ לקבל את שכרן , אלא ע " מ לקיימן בפועל ו אף לספוג את תכונות הקדושה של ארץ ישראל , על כן ה ' החשיב לו את כל כוונתיו לעשיה ממשית . ' וכן " ' אמר רב אשי : ' חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה " ' ( ברכות , ו .) . ' כלומר , ' ה ' ' ענה למשה רע " ' ה כי אין לו צורך לאכול מפריה של ארץ ישראל או להכנס לתוכה ע " ' מ להתרומם בקדושה , ' משום שדרגתו גבוהה גם בלאו הכי . '

וכן מצאנו שהפוסקים נחלקו בענין נוסח הברכה האחרונה על תאנים , ענבים ורימונים שהיא " ברכה אחת מעין שלש " (ברכות, פ"ו, משנה ח') . רבי יעקב " בעל הטורים " פסק (טור או"ח, סימן ר"ח, ט') : " וכתב בספר המצות ... וי " א ' ונאכל מפריה ונשבע מטובה ', ואין לאומרו . שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה ", דהיינו , בדומה לאמור ברישא של " דרש רבי שמלאי " ( סוטה , יד .) . ' לעומת זאת הב " ' ח ( רבי יואל סורקיס) סבור (שם) כי קדושת ארץ ישראל גנוזה בתוך הפירות הגדלים על אדמתה , וכך כתב הב " ח : " הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה , היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ , כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי : " לא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה ' שוכן בתוך בני ישראל " (במדבר, ל"ה, ל"ד) , לפיכך אכילת פירות ארץ ישראל גורמת לאוכלם תוספת קדושה מקדושתה של ארץ ישראל . נמצאנו למדים מדברי הב " ח כי עיקר אכילת פירות א " י היא : להכניס את הקדושה לתוך גוף האדם ולהוסיף קדושה לחיותו של האדם בארץ ישראל , לכן לדעתו יש להוסיף לברכה האחרונה על אכילת פירות שבעת המינים את המלים : " ' ונאכל מפריה ונשבע מטובה ". ' מרן רבי יוסף קארו ב " בית יוסף " (או"ח, סימן ר"ח, ס"ק ט') מגשר בין גישת הטור והב " ח , באומרו : " נראה שטעמו (של הטור) מפני שהיה מפרש שמה שאנו אומרים ' ונאכל מפריה ונשבע מטובה ' אין התכלית בשביל האכילה , אלא מה שאומר אחר כך : ' ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ' הוא התכלית , אלא דמשום דברכה אתיא מפני האכילה , הוא אומר : ' ונאכל מפריה ונשבע מטובה ".

נמצאנו למדים אף ממחלוקת זו , כי לדעת כל הפוסקים כוונת משה בתפילתו להכנס לארץ לא היתה משום חפצו במילוי תאות האכילה , אלא בכדי להוסיף להתעלות בקדושה ולברך על הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל . לפיכך חז " ל תקנו לומר בנוסח הברכה האחרונה " מעין שלש " הנאמרת לאחר אכילת פירות משבעת המינים שנשתבחה בהן הארץ : " ' ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו והעלנו לתוכה , ' ושמחנו בבניינה ונאכל ' מפריה ' ונשבע ' מטובה ' , ' ונברכך עליה בקדושה ובטהרה " ' ( מ " ב , רח , ס " ק , נ ) . ' וכן נאמר בנביא : " ' ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה " ' ( ירמיה , ב ', ז ') , ' דהיינו , ' כאשר כוונת האכילה של פירות ארץ ישראל היא לצורך " ' ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ", ' אז אכילת הפירות מוסיפה לאדם ולארץ קדושה , ' אך אם כוונת אכילת הפירות היא מילוי תאות האכילה , ' אז אכילת הפירות גורמת לטומאת האדם והארץ ח " ' ו . '

סיפור עממי לט " ' ו בשבט ' :

מנהג אכילת הפירות ביום ט " ו בשבט הוא מנהג קדום שנקבע ע " ' י מקובלי צפת ( לפני כחמש מאות שנה ) ונכתב לראשונה בספר " ' חמדת ימים " ' ( שפורסם בשנת ה ' תצ " א ) , מטרת מנהג אכילת פירות ארץ ישראל נועד לקשר בין עם ישראל לארצו הקדושה הן בגשמיות והן ברוחניות , ניתן לראות כי אכילת פירותיה של ארץ ישראל טומנת בתוכה גם סגולות נוספות , כמתברר מן הסיפור העממי המובא להלן :

יהודי ירא שמים בשם ניסים התגורר בצריף קטן בטבריה , ' ניסים היה עני מרוד ותורתו היתה לו לאומנותו . ' מקור פרנסתו היה רק עץ רימון בודד אחד שצמח בחצרו , ' עץ הרימון היה גדול מאוד והצמיח פירות רבים ועסיסיים אשר היו מפורסמים בכל הסביבה , ' ורבים היו באים לקנותם כשהבשילו , ' משום שמפה לאוזן נפוצה השמועה כי הרימונים הללו הם סגולה לבריאות . ' ב ' ' שלושת השבועות ' ' היה עץ הרימון מתמלא בפירות , ' אך איש לא נגע בהם עד לאחר ט ' ' באב . ' רק לקראת שבת ' ' נחמו ' ' היה ניסים ניגש אל העץ וקוטף את מבחר הפרי , ' ובשבת הוא היה מברך עליהם " ' שהחיינו ". ' אך למרות כל מעלותיו של העץ לא היה בכוחו לפרנס את ניסים בריווח , ' וכך ניסים נותר עני מרוד , ' משום שלפרנסת משפחתו ברוכת הילדים נדרש ממון רב יותר . ' כשהגיעו בנותיו לפרקן לא היה לנסים כסף להשיאן , ' ואף לפתע אירע לניסים אסון כלכלי , ' כאשר עץ הרימון לא הניב את פירותיו באותה שנה . ' בערב שבת ' ' נחמו ' ' ניסים ניגש אל העץ ומצא בו רק שלושה רימונים גדולים ועסיסיים , ' ניסים בחן את הרימונים בתשומת לב וגילה שהרימונים הללו הם הגדולים והיפים ביותר שהצמיח העץ מעודו . ' בשבת בירכו בני המשפחה על שני רימונים , ' ואת הרימון השלישי שמרו לט " ' ו בשבט ראש השנה לאילנות . ' בטבריה פשטה לה השמועה כי שלושת הרימונים שנקטפו השנה בחצרו של ניסים הם בעלי סגולה מיוחדת , ' מפני שכל כוחו של העץ מרוכז בפירות אלו . ' לפיכך באו אנשים רבים לניסים והציעו לו סכומי כסף גדולים בעבור הרימון הנותר , ' אך הוא סירב למוכרו והודיע לכולם כי הרימון הנותר מיועד לט " ' ו בשבט . ' עברו מספר שבועות ובני המשפחה החלו לסבול חרפת רעב כי בבית נסים לא היה מה לאכול , ' ובוודאי שלא היתה לו נדוניה לבנותיו . ' מחוסר ברירה החליט ניסים לצאת לחוץ לארץ ולאסוף תרומות לפרנסת המשפחה ולהכנסת כלה , ' אך הוא קיבל על עצמו לא לגלות שהוא מארץ ישראל , ' ע " ' מ שלא להוציא דבת הארץ רעה . ' ניסים נטל עמו את הרימון הנותר , ' נפרד בצער מבני ביתו ויצא לדרך . ' נסים התגלגל ממקום למקום מבלי שהצליח לאסוף כסף רב , ' גם מפני העובדה שהוא לא גילה שמוצאו מארץ ישראל . ' לאחר נדודים רבים הגיע ניסים ביום ט " ' ו בשבט לאיסטנבול בירת תורכיה , ' וכשנכנס לבית המדרש מצא שם את כל הקהילה היהודית עצובה ומודאגת , ' מפני שגזירת גירוש ריחפה מעל ראש הקהילה , ' כי בן המלך חלה במחלה אנושה ואביו המלך החליט שהיהודים הם האשמים במחלתו . ' לפיכך המלך גזר כי אם הנסיך לא יבריא יגורשו כל היהודים מתורכיה . ' לפתע ניגש שמש בית המדרש אל ניסים ושאלו האם הוא מארץ ישראל !?, ' נסים התפלא על השואל והשיב לו בשאלה : ' מנין לך לדעת שאני מארץ ישראל ?, ' השמש ענה לו שהרב הראשי הריח ממנו את ריחה של ארץ ישראל בעת שהוא נכנס לבית המדרש , ' ולכן הוא מבקש לדבר איתו . ' ניסים ניגש אל הרב ואמר לו : ' הרב וודאי הריח את הרימון שהבאתי מהארץ , ' אשמח מאוד להתחלק בו עם הרב לכבוד ט " ' ו בשבט . ' הרב קרא בהתפעלות : ' יש עמך רימון מארץ ישראל ?!, ' ומיד הוא חיבק את ניסים בהתרגשות ואמר לו : ' בעזרת ה ' ' ממך תבוא ישועתנו . ' משום שאתמול כשאמרנו את " ' תיקון ליל ט " ' ו בשבט " ' התעמקתי בספרים הקדושים הכותבים בענייני הפירות , ' עיינתי במהותם של הפירות שאנו זורקים את קליפתם ואוכלים את פנימיותם כרימונים , ' אגוזים , ' וכו '. ' ולמדתי כי פירות אלו מלמדים אותנו שהעיקר הוא תוכם , ' דהיינו , ' הפנימיות היא החשובה . ' בזמן למודי החלה המילה " ' רימון " ' לרצד מול עיני והבנתי שממנה תבוא ישועתנו . ' מלבד זאת , " ' רמוני " ' ם " ' הם ראשי תיבות של המשפט : " ' רפואת מלך ובנו ניסים יביא מהרה ", ' לפיכך בוא עימי ונלך אל המלך ונרפא את בנו . ' מיד רצו הרב וניסים לארמון המלך והוכנסו בדחיפות לארמון אל מיטת הנסיך שהיה מוטל כמת . ' ניסים הוציא את הרימון מתרמילו , ' חצה את הרימון וסחט ממנו מספר טיפות מיץ רימון לתוך פיו של החולה . ' הנסיך בלע את טיפות הרימון ומיד החל להתאושש ולהבריא . ' המלך לחץ את ידיהם של הרב וניסים , ' נישק אותם בהתרגשות , ' והודה להם בחום ואף הורה להעניק לניסים שק של זהובים . ' נסים נטל עמו את שק הזהובים ואת החלק השני של הרימון , ' ע " ' מ לברך עליו כמנהגו בכל יום ט " ' ו בשבט , ' והרב הלך לבית המדרש בכדי לבשר ליהודים על הנס הגדול . ' לאחר ט " ' ו בשבט ניסים שב לביתו בטבריה כשהוא עשיר גדול , ' את פניו של ניסים קידם עץ הרימון אשר ניצניו בשרו לניסים כי אף הרימון שב לתת את כמות פירותיו המתוקים כבעבר . ' נמצאנו למדים כי לפירות מארץ ישראל ישנן סגולות מיוחדות משום שהם יונקים את חיותם מאדמת ארץ הקודש , לפיכך עיקר הכוונה באכילת פירות א " י היא להכניס את הקדושה לתוך גוף האדם ולהוסיף קדושה לחיותו של האדם בארץ ישראל .

' לסיכום : '

נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי חגיגת יום ט " ' ו בשבט נקבעה ע " ' י האדם לדורותיו , ' ע " ' פ התפתחותו של הטבע בארץ ישראל אשר קדושתה נובעת מתורת ישראל , ' דהיינו , ' מורכבותו והשתלשלות חגיגתו של יום ט " ו בשבט מלמדים : כי ט " ו בשבט משלב בתוכו את האדם והטבע יחד עם הארץ והתורה . וכן מצאנו שתכונות צמיחתו הטבעית של העץ דומות לתכונות צמיחתו של האדם בגשמיות וברוחניות , ואף תכונותיו הטבעיות של העץ מורכבות מתכונות אנושיות . כמו כן למדנו שיחודיותה של ארץ ישראל מבטא את הקשר המעשי והרוחני שבין עם ישראל לארץ ישראל , ' באמצעות קיום המצוות התלויות בפירות הארץ . ' ' לפיכך אף משה רע " ' ה חפץ להכנס לארץ ישראל בכדי להוסיף להתעלות בקדושה , ולברך על הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל . ' התפתחותו של יום ט " ' ו בשבט מיום בעל משמעות הלכתית לענין מעשרות הפירות מימי המשנה , ' ועד ל יום חג לכלל ישראל כפי שנקבע ע " ' י מקובלי צפת ( לפני כחמש מאות שנה ) , ' גרם לכך שבדורות האחרונים יום ט " ' ו בשבט קבל גם צביון של חג לאומי - ' ישראלי , ' בשל היותו מיצג את נטיעות התקומה המתחדשת , ' אהבת הצומח והארץ . ' לפיכך יום ט " ' ו בשבט משמש גם כבבואה של התפתחות עם ישראל בתהליך הגלות , ' דהיינו , ' כשם ש ניצני העץ מגלים כי העץ התמלא בכוחות חיים חדשים הפורצים החוצה , כך גם התהליך ההסטורי העובר על עם ישראל בטרם בואה של הגאולה השלמה , מתבטא בפריחה המחודשת בארץ ישראל . ' לפיכך הנטיעות בארץ ישראל בכל השנה ובאופן מיוחד ביום ט " ' ו בשבט , ' מסמלים את עומק המחשבה להתדבק בה ' ' יתברך ולהטיב עם האחרים , ' וגם את החשיבות של הסבלנות בלימוד התורה . ' כמו כן הנטיעות מעידות על אהבת הארץ והצומח , ' המסמלים את חידוש התיישבות הקבע בארץ ישראל בעידן התקומה המתחדשת , ' ואף את התקרבותה של הגאולה השלמה , ' כמובא בגמ ': " ' ואמר רבי אבא : ' אין לך קץ מגולה מזה ( רש " י - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר ) , ' שנאמר : ' ' ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל " ' ( סנהדרין , צח .) . '

יה " ' ר שנזכה לחזות ב תגשמות חזון הנביא : " הנה ימים באים נאם ה ' ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה . ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם . ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה ' אלהיך " ( ' עמוס , ' ט ', ' י " ' ג - ' ט " ' ו ) ' . '

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)

תת-נושאים

מקורות

על-פי מאמר של רפאל בר אשר חגבי שפורסם לראשונה בפרי החג וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-08-24.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_xgim_4