ביאור:חייו ומותו של שמעי בן גרא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
רקע
[עריכה]- לאחר שאבשלום מרד בדוד אביו, ברח דוד מירושלים לכיוון מזרח. בדרך (שמואל ב טז ה): "ובא המלך דוד עד בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול, ושמו שמעי בן גרא, יוצא יצוא ומקלל. ויסקל באבנים את דוד... וכה אמר שמעי בקללו; 'צא צא איש הדמים ואיש הבלייעל! השיב עליך ה' כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו, וייתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך; והנך ברעתך, כי איש דמים אתה." למרות בקשתו של אבישי בן צרויה להרוג את שמעי, החליט דוד שלא להרגו: "ויאמר המלך: 'מה לי ולכם בני צרויה?! כה יקלל, כי ה' אמר לו קלל את דוד, ומי יאמר מדוע עשית כן?!' ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו: 'הנה בני אשר יצא ממעיי מבקש את נפשי; ואף כי עתה בן הימיני! הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה'. אוליי יראה ה' בעיני; והשיב ה' לי טובה תחת קללתו היום הזה.'"
-
- לאחר דיכוי המרד, כשדוד חזר לירושלים כמנצח, הופיע שמעי בן גרא (שמואל ב יט יז): "וימהר שמעי... ויירד עם איש יהודה לקראת המלך דוד. ואלף איש עימו מבנימין, וציבא נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו איתו; וצלחו הירדן לפני המלך. ועברה העברה לעביר את בית המלך, ולעשות הטוב בעיניו; ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בעוברו בירדן. ויאמר אל המלך: 'אל יחשוב לי אדוני עוון, ואל תזכור את אשר העווה עבדך, ביום אשר יצא אדוני המלך מירושלים לשום המלך אל ליבו. כי ידע עבדך כי אני חטאתי; והנה באתי היום, ראשון לכל בית יוסף, לרדת לקראת אדוני המלך.'". אבישי בן צרויה שוב ביקש להרוג את שמעי, אך דוד שוב סירב: "ויאמר דויד: 'מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן?! היום יומת איש בישראל?! כי הלוא ידעתי, כי היום אני מלך על ישראל!'". באותו מעמד: "ויאמר המלך אל שמעי: 'לא תמות!'; ויישבע לו המלך."
-
- לפני מותו של דוד, ציווה דוד על שלמה בנו (מלכים א ב ח): "'והנה עימך שמעי... , והוא קיללני קללה נמרצת ביום לכתי מחניים; והוא ירד לקראתי הירדן, ואישבע לו בה' לאמור 'אם אמיתך בחרב'. ועתה אל תנקהו, כי איש חכם אתה; וידעת את אשר תעשה לו, והורדת את שיבתו בדם שאול.'"
שאלה
[עריכה]איך אפשר להסביר את יחסו של דוד אל שמעי בשלושת הזמנים האלה? למה כששמעי קילל אותו הוא לא רצה להרגו, לאחר המרד הוא נשבע לו שלא ימות, ולפני מותו ציווה על שלמה להרגו?
תשובות
[עריכה]התשובות מסודרות לפי זמן כתיבתן:
- דוד יכל להרוג את שמעי רק אחרי שהרג את יואב-בן-צרויה]
- דוד חשב ששמעי הוא שליח ה' אבל גילה שטעה]
- דוד חשב שכוונותיו של שמעי טהורות אבל גילה שטעה]
- דוד רצה לתת לשמעי הזדמנות להעמיד צאצאים]
תשובה 1 - דוד יכל להרוג את שמעי רק אחרי שהרג את יואב-בן-צרויה / ע"פ איתן פינקלשטיין
[עריכה][התפרסם ב'כפית של נח"ת' אב ה'תש"ס]
[הערה של אראל: הדברים נאמרו בשיעור נח"ת ונכתבו מהזיכרון שלי. גם ה'הצעות שיפור' הן שלי. איתן לא הספיק עדיין לעבור עליהן].
דוד לא יכל להאשים את שמעי, כי ע"פ המציאות הגלויה לעין – שמעי צדק בכך שהאשים את דוד ב"דמי בית שאול". אמנם, אנחנו הקוראים יודעים שדוד לא שלח את יואב-בן-צרויה לחסל את אבנר-בן-נר (שמ"ב ב-ג), ודוד גם התנגד לכל שאר החיסולים שהיו בבית-שאול לאחר מות שאול, אבל שאר האנשים באותו דור לא ידעו את זה -- דוד הרי מינה את יואב לשר-הצבא שלו! לכן היתה להם סיבה טובה לחשוב שדוד כן שלח את יואב להרוג את אבנר! זה 'מוכיח' גם שהוא תמך בשאר הרציחות הנפשעות – רצח שאול בשדה הקרב (שמ"ב א) ורצח איש-בושת (שמ"ב ד)! לכן כל זמן שיואב היה בחיים – דוד לא יכל להאשים את שמעי בן גרא. רק אחרי ששלמה הרג את יואב והתנער מכל הרציחות שביצע – הוא יכל להעמיד את שמעי במבחן ולהעניש אותו על קללתו.
"אראל (תגובה): אחרי רצח אבנר – דוד התאבל וקונן עליו, ואף צם עד הערב (שמואל ב ג לג), "וכל העם הכירו, וייטב בעיניהם ככול אשר עשה המלך, בעיני כל העם טוב. ויידעו כל העם ו כל ישראל ביום ההוא, כי לא הייתה מהמלך להמית את אבנר בן נר." כלומר לא רק אנחנו הקוראים יודעים שדוד לא שלח את יואב – גם כל העם וכל ישראל באותו דור ידעו את זה! אם שמעי חשב אחרת ממה שחשבו כל העם וכל ישראל – כנראה שיש לו בעיה אישית, אין לזה שום הצדקה."
הצעת שיפור: ייתכן שכל ישראל ידעו שדוד לא שלח את יואב, אבל לדוד עצמו היו רגשי-אשם. הוא הרי ידע שיואב חייב מיתה על הרצח הזה, והוא לא הרג את יואב רק מתוך חולשה – "ואנוכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני...". הוא חשב 'אולי אם הייתי הורג את יואב – רכב ובענה היו פוחדים ולא הורגים את איש-בושת! אולי בגלל החולשה שלי נגרמה שפיכות דמים!' ולכן הוא לא יכל להעניש את שמעי על קללתו. אבל שלמה כבר לא חטא באותו חטא – הוא חיסל את יואב בלי לפחד (למרות שגם שלמה היה אז "רך ומשוח מלך" – ע' דברי הימים א כב ה!). לכן לשלמה לא היתה בעיה מוסרית להרוג גם את שמעי.
"אראל (עוד תגובה): אם שמעי-בן-גרא צדק בדבריו (לפי הנתונים שהיו בידיו באותו זמן) – אז איך אפשר להאשים אותו יותר מאוחר על הדברים האלה? הרי כששמעי קילל – הוא לא יכל לדעת שבעוד כמה שנים דוד יצווה על בנו להרוג את יואב! והרי שמעי התנצל על הקללה שלו עוד לפני הריגת יואב (שמואל ב יט כא)! אמנם, איתן טען בשיעור שדוד לא ציווה על שלמה להרוג את שמעי מייד אלא רק לבחון אותו, אבל זה לא מתאים לדבריו של דוד (מלכים א ב ט): "ועתה אל תנקהו , כי איש חכם אתה; וידעת את אשר תעשה לו, והורדת את שיבתו בדם שאול ." דוד בפירוש ציווה על שלמה למצוא דרך מתוחכמת להרוג את שמעי – ולא להעמיד אותו במבחן! דוד ידע ששמעי חייב מיתה עוד לפני ה'מבחן' ששלמה המציא!"
הצעת שיפור: אפשר לפרש שדוד לא הרג את שמעי מאותה סיבה שלא שפט את אמנון (ע"פ דברי איתן בשיעור הנ"ל) -- מתוך חולשה מוסרית: הוא לא יכל לשפוט את אמנון על אונס כי דוד בעצמו אנס; הוא לא יכל לשפוט את בן-התקועית על רצח כי הוא בעצמו רצח; והוא לא יכל לשפוט את שמעי על קללה כי הוא בעצמו קילל, כמו שאמר לו נתן הנביא: "אפס כי ניאץ ניאצת את אויבי ה' בדבר הזה...". אבל לשלמה אין בעיה כזאת ולכן מותר לו לשפוט את שמעי.
תשובה 2 - דוד חשב ששמעי הוא שליח ה' אבל גילה שטעה / אראל סגל
[עריכה]דוד אומר בפירוש למה הוא לא הורג את שמעי (שמואל ב טז יא): "הנה בני אשר יצא ממעיי מבקש את נפשי; ואף כי עתה בן הימיני, הניחו לו ויקלל -- כי אמר לו ה'!" אין לזה שום קשר ליואב בן צרויה. דוד האמין באותו זמן שה' כבר לא רוצה בו כמלך. הוא ראה במרד אבשלום מעין "תעודת פיטורין". לכן הוא היה בטוח ששמעי הוא שליח ה' – הוא בא בדבר ה' כדי להסביר לדוד את הסיבה לצרות שלו: "הניחו לו ויקלל, כי אמר לו ה'". הוא לא הרג את שמעי – מאותה סיבה שלא הרג את נתן ואת גד. לאחר שהמרד נכשל דוד שינה את דעתו: הוא הבין שהמרד לא היה מה' – ולכן גם שמעי לא היה שליח ה'. שמעי בעצמו הודה, כאשר ירד לקראת דוד אל הירדן, שהוא לא היה שליח ה' אלא פעל על דעת עצמו (שמואל ב יט כא): "כי ידע עבדך כי אני חטאתי, והנה באתי היום... לרדת לקראת אדוני המלך". לכן שמעי חייב מיתה. אבל דוד לא רצה להרוג אותו באותו יום, וגם הסיבה לזה מפורשת: (שמואל ב יט כג) "היום יומת איש בישראל?! כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל!" " היום הזה היה חשוב בעיניו כמו היום שבו נעשה מלך על ישראל, וביום ההמלכה לא הורגים איש – ע' בסיפור על שאול (סוף שמ"א יא). גם אחרי יום ההמלכה לא יכל דוד להרוג את שמעי, וגם הסיבה לזה מפורשת: (מלכים א ב ח) "ואשבע לו בה' לאמור אם אמיתך בחרב". הוא גם לא יכל להרשות לאף אדם אחר להרוג אותו, כי כל זמן שדוד מלך – כל הדברים שנעשים בהסכמתו כאילו נעשו על ידו, ואם מישהו היה הורג את שמעי בהסכמתו – זו היתה עבירה על השבועה. אבל לאחר שדוד מת – שלמה כבר לא היה כפוף לשבועה (דוד לא ציווה על שלמה להרוג את שמעי אלא רק נתן לו עצה טובה – שלמה לא היה כפוף לדוד אחרי מותו), ולכן שלמה יכל להרוג את שמעי וכך עשה.
תשובה 3 - דוד חשב שכוונותיו של שמעי טהורות אבל גילה שטעה / עדינה שטרנברג
[עריכה]בכפית האחרונה הופיעה תגובה של אראל סגל לשיעור שהעביר איתן פינקלשטיין. השאלות שנידונו היו: א. מדוע דוד לא הרג את שמעי לאחר שהוא קילל אותו? ב. מדוע דוד כן ציווה את שלמה להרוג את שמעי? (אראל הזכיר בשאלת איתן את האלמנט הנוסף שדוד ציווה את שלמה לחסל את שמעי לאחר חיסול יואב, אך אין סיבה דוקא לקשר בין הדברים. להפך, יש הפסק ברור בצוואה בין דיון בנושא יואב לבין דיון בנושא שמעי, שהרי יש ציווי על בני ברזילי הגלעדי בין לבין.)
אינני רוצה להיכנס לתשובות שהביאו איתן ואראל, אך רציתי להביא פירוש משלי שנראה לי שהוא עונה על השאלות שעולות מכל הפרשיה. (1)
ישנם שלושה פרקים העוסקים בסיפור שמעי: שמ"ב ט"ז, שמ"ב י"ח ומל"ב ב'. בפרק ט"ז יש לנו המעשה עצמו - הקללה והסקילה. מסתבר מכאן שחטאו של שמעי היה מרידה במלכות. השאלה העולה היא מה דינו של מורד במלכות.
מבחינה עקרונית מלך יכול להרוג מורד במלכות אם הוא רוצה. ² אנו רואים שדוד מחליט שלא להעניש את שמעי משתי סיבות: א. "כי ה' אמר לו." (שמ"ב ט"ז י"א); ב. בתקווה של "והשיב ה' לי טובה תחת קללתו" (שם י"ב). דוד רואה כאן את יד ההשגחה. הוא רואה כאן עונש שמגיע לו ומביע תקווה שה' יפצה אותו על עגמת הנפש המיותרת (נעיר בהערת אגב, שאחרי שנתן הבטיח לדוד עונשים רבים "ארבעתים ישלם" הוא רואה כל דבר כעונש המגיע לו על חטאו ועל כן מקבל הכל בהכנעה בלי לנסות להלחם או להגיב). מעבר ליד ההשגחה שדוד רואה כאן, הוא כעת בעמדת חולשה ולא רואה בבירור את המשך עתידו כמלך. על כן דוד נוהג בסלחנות.
ברגע שאבשלום מת ודוד עולה חזרה לשלטון באות שתי תגובות. תגובה אחת היא של שמעי הבא לקראת המלך לירדן והתגובה השניה היא של אבישי הרואה עכשיו את ההזדמנות להרוג את שמעי. בעצם שמעי בא לייצג את איחוד העם. כנראה שהייתה נטייה שמורד במלכות שרוצה לחזור בתשובה ולרצות את המלך היה הולך ומחזיר את המלוכה למלך. זה מה שאבנר עשה- אחרי שמרד בדוד (במידה מסוימת, למרות שאי אפשר להגדיר זאת מרידה במאה אחוז כי הוא סך הכל נשאר נאמן למלך ישראל מבית שאול), על מנת לרצות את דוד הוא הלך להשיב לו את ישראל. שמעי ראה שזה עבד בשביל אבנר. דוד לא רק סלח ולא העניש אלא גם הפך את אבנר לשר צבא. שמעי חשב שגם הוא יוכל לעשות זאת הוא יורד עם קבוצה גדולה מבנימין "ראשון לכל בית יוסף"- מבחינת מנהיג שמושך אחריו את כולם. ³ קבוצת בנימין שהיא החלק היותר בעייתי של העם מבחינת נאמנות לדוד יורדים עם שמעי במספר של אלף איש שהם מספר כה גדול שלא שמים לב שזה רק חצי העם, כמו שהכתוב טורח להדגיש "וכל עם יהודה העבירו את המלך וגם חצי עם ישראל" (פס' מ"א)
דוד רואה ששמעי אכן חזר בתשובה ובא ומכפר על כך שמרד במלך ועל כך שקילל אותו ולכן למרות מחשבותיו של אבישי, דוד סולח לשמעי. אמנם אבישי ניסה לטעון שעכשיו שדוד חזר להיות מלך הוא יכול לנקום בשמעי, אך דוד חושב שחלק מחזרתו למלוכה קשורה בעזרתו של שמעי שמביא עמו את אנשי בנימין וישראל להעביר את המלך את הירדן.
אחרי שדוד נשבע, כנראה תחת אשליה מסוימת ששמעי אסף למענו את כל העם, מתחוורת לו העובדה שלמרות ש"כל עם יהודה העבירו את המלך", בעצם נמצא שרק "וגם חצי עם ישראל", ואנו רואים שלא רק שזה היה חצי עם ישראל, אלא שזה גם היה חצי לא מייצג. העם לא חזר אחרי דוד והוא נטה במהרה אחרי המחלוקת ואחרי שבע בן בכרי, בעוד ששמעי לא מוזכר כעושה משהו בנידון. כאן דוד כבר מבין שכוונותיו של שמעי לא היו טהורות ושכל מטרתו הייתה שדוד יסלח לו וששמעי אפילו לא כיפר על הרעה שהוא עשה לדוד, אלא הכל היה אחיזת עיניים.
מכיוון שדוד כבר נשבע לשמעי, למרות שהנסיבות היו מטעות, הוא איננו יכול לבוא כעת ולהרוג אותו. אמנם שמעי במידה מסוימת עבד עליו והטעה אותו, ניסה להראות שהוא נאמן ומחזיר לדוד את העם בעוד העם לא היה מאחוריו (אמנם הוא הציג את עצמו ראשון לכל בית יוסף אך בית יוסף לא היו מאחריו), אך דוד כעת לא יכול לומר טעיתי ונשבעתי סתם. יש בכך השפלה (שהוא טעה) וכן אפשרות לעוד השפלה אם הוא לא יעמוד בדבריו (ולא משנה מדוע הוא נשבע, הפרת שבועה הוא דבר חמור)
כרגע דוד עומד במצב שהוא רוצה לנקום בשמעי והוא יודע שלשמעי מגיע עונש על קללתו וכן על העמד הפנים שלו, אך אין הוא במצב שבו הוא יכול לעשות דבר מכיוון שהוא נשבע לו.
אחרי שהבנו את כל הנ"ל, ניתן להבין יותר את מה שדוד אומר לשלמה בצוואתו (מל"א פרק ב'). דוד אומר לשלמה "והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחניים"- זה החטא, שמעי מרד במלכות. "והוא ירד לקראתי הירדן"- הוא בא בפנים של שלום ושל חזרה בתשובה ולכן תחת השפעה זו "ואשבע לו לאמור אם אמיתך בחרב". דוד אמנם נשבע לשמעי "לא תמות" ובנסיבות ההן, אכן שמעי לא הומת, אך עכשיו נפתח עידן חדש ומלך חדש שיכול להביא למותו של שמעי. מוות זה יהיה לכאורה מנותק מדוד ומשבועתו. דוד עצמו לא ימית את שמעי. נדרשת עילה שתגלה את פרצופו האמיתי, שנגלה בעת שקילל את דוד.
האם שלמה עושה זאת? הניסיון בו מעמיד שלמה את שמעי הוא ניסיון הקשור למרות המלך. שמעי צריך ממש לציית למלך בצורה קשה מאוד [לא לטייל, לא לבקר וכו']. שלמה איננו רק "כובל" את שמעי למקום אחד, הוא כובל אותו לירושלים דווקא, עיר שהיא
א. עיר מלוכה ולכן תחת עינו הפקוחה של המלך הבודקת האם שמעי אכן נאמן למלכות כפי שהצהיר כשירד לירדן;
ב. עיר שמאחדת את שבט בנימים ואת שבט יהודה וכאן שוב ההזדמנות והחובה של שמעי להראות שהוא בא כראש ליוסף/בנימין על מנת לחבר את יוסף (ישראל) תחת שלטון יהודה.
שמעי, שמבין למה הוא נקלע ושהוא צריך להמשיך את ה'משחק' על מנת לשמור על כבודו, אומר "טוב הדבר כאשר דיבר "אדוני" המלך כן יעשה "עבדך" " (ב' ל"ט). הניסיון הגדול מגיע לשמעי כאשר הוא מאבד מסמכותו ועבדיו בורחים. הוא רואה שיש כאן השפלה מעבר להיותו שפוט של המלך. הוא מאבד כאן את כל מעמדו הציבורי כלכלי וכאשר זה מגיע עד כדי כך שעבדיו בורחים הוא כבר חייב לרדוף אחריהם ולהחזיר את כבודו ויהי מה. ברגע זה הוא מגלה את פרצופו האמיתי ומראה שבעצם כבודו משנה לו יותר וכל ה 'משחק' נועד רק להגן על חייו.
כאשר שלמה בא להעניש את שמעי הוא מצטט את דברי שמעי "טוב הדבר שמעתי"- היינו ששמעי שמע מה שרצה על מנת להציל את עצמו ולא התכוון לשאר דברי החנופה. שלמה מסיים בעצם את מה שדוד רצה "אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע "לבבך" אשר עשית לדוד אבי והשיב ה' את רעתך בראשך". בכך הוא מעיד שכוונות הלב נתגלו וכעת בצורה משפטית שלמה הצליח לדון את שמעי על מעשיו כמורד במלכות. הכתוב מסיים "והמלך שלמה ברוך ו "כסא דוד" יהיה נכון לפני ה' עד עולם"- יש כאן סגירת מעגל וסגירת חשבונות מימי דוד, כאשר דוד עצמו לא עשה כלום מפני שבועתו, אך שמעי קיבל את שהגיע לו על מרידתו במלך ועל ערמתו כי רבה.
Tnk1/messages/dmut_dmut_793_0 ¹ את הדברים הכתובים כאן העליתי ממעמקי גנזי. דברים אלו נכתבו לפני כשנתיים כתגובה לנקודה למחשבה שעמוס כתב באחת הכפיות כאשר שאלותיו היו: א. מדוע דוד משנה מ"לא תמות" ל"אם אמיתך" ובכך כאילו מוציא מכלל שבועתו את האפשרות שמישהו אחר יהרוג את שמעי? ב. מדוע שלמה משנה מהצוואה של דוד? הדברים אח"כ מצאו ביטוי באיזושהי הערת שוליים בכף האחרונה שיצאה, אבל מי בכלל קורא הערות שוליים?
² רמב"ם הלכות מלכים פרק ג' הלכה ח: "כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו" וכו', עיין שם. הרבה מהלכות מלכים נלמדים דווקא ממעשים בתנ"ך המעידים על מה היה הנוהג הנכון (ראה לדוג' את ההלכות הנוהגות בהמלכת מלך, הנלקחות כמעט כולם מהמלכתו של שלמה) ולכן נראה לומר שהרמב"ם (על סמך גמרות) הסיק מתוך הנוהג את ההלכה.
³ 'ראש' במשמעות של מנהיג יש לדוג' אצל יפתח "והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד" (שופטים י"א ח').
תשובה 4 - דוד רצה לתת לשמעי הזדמנות להעמיד צאצאים / ע"פ ר' מרדכי אלון
[עריכה][תודה למנחם שולמן!]
הרב אילון אומר שהסיבה שדוד חיכה ששמעי בן גרא יעמיד צאצאים מפני שהוא ראה ברוח הקודש שממנו יצא מרדכי היהודי, ולכן הוא המתין עם עונשו של שמעי בן גרא עד זקנותו. ככתוב במגילת אסתר (ב,ה) "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני ".
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של איתן פינקלשטיין, עדינה, אראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס' אלול; ויכוח בע"פ וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvir/jbg