ביאור:חדשנות בפירוש התנ"ך

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

התורה היא "ארוכה מארץ מידה, ורחבה מני ים". גם האדם החכם ביותר לא יוכל לחשוב על כל הפירושים האפשריים לתורה. לכל דור יש אפשרות לגלות פירושים חדשים לפסוקים בתורה, ונימוקים חדשים בוויכוחים שעדיין לא הוכרעו, כי התורה היא אינסופית. מטרת מאמר זה היא לאסוף ציטוטים שמחזקים טענה זו.

מובן שיש גם דעות אחרות, שלפיהן אסור לחדש כלל, אולם דעות אלה ידועות ומפורסמות, ובמאמר זה מטרתי לאזן את התמונה ולהציג את הצד השני.

דבריהם של חכמי הדורות הקודמים

בתלמוד הבבלי, מסכת חולין ו: - ז. , מסופר שר' יהודה הנשיא פסק פסיקה חדשה, והצדיק את דבריו בטענה המתאימה לכל חידוש: " "העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: 'מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר?!'.. דרש להן מקרא זה (מלכים ב יח) " "ו" [חזקיהו מלך יהודה] "כתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן" ": אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום!" "אלא, מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו. אף אני, מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו" ": אבותינו לא פתרו את כל הבעיות, הם השאירו חלק בשבילנו; אנחנו יכולים להגיע לרעיונות נכונים, שאבותינו לא חשבו עליהם; אנחנו יכולים אף להגיע לרעיונות נכונים, המנוגדים לדעתם של אבותינו.
מסכת כלה רבתי (ג, ב): 'הט אזנך ושמע דברי חכמים, ואחר כך, ולבך תשית לדעתי! שאפילו תראה חכמים… עושין שלא כראוי - אל תעשה כמותן! אלא לבך תשית לדעתי'.
הרמב"ם, בהלכות שופטים ב:א , כתב: " "בית דין הגדול שדרשו באחת מן המידות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך, ודנו דין, ועמד אחריהם בית דין אחר, ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הדין--הרי זה סותר, ודן כפי מה שייראה בעיניו: שנאמר "אל השופט, אשר יהיה בימים ההם" (" "דברים יז,ט" ")--אין אתה חייב ללכת, אלא אחר בית דין שבדורך" ", כלומר, בית דין יכול לפרש את התורה באופן שונה מהאופן שפירשו אותה בדורות הקודמים, גם אם הוא יותר קטן או פחות חכם מבית הדין הקודם. מכאן, שגם אנשים מעטים יותר וחכמים פחות, עשויים להגיע לפירושים נכונים יותר.
הרשב"ם בפירושו לפרשת "וישב" (בראשית לז א) כתב על רש"י: " "ואף אני שמואל, בן ר' מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי" "עמו ולפניו והודה לי, שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" ": בכל יום מתחדשים פירושים חדשים לתורה, שלא היו ידועים לדורות הקודמים.
מלבי"ם, בהקדמתו לספר יהושע, מסביר , שפרשנות המקרא היא תהליך ארוך שנמשך דורות רבים. כל דור משתמש בפירושים של הדורות הקודמים, ומוסיף עליהם פירושים מעמיקים יותר. בדור הראשונים (מרש"י עד רד"ק=ר' דוד קמחי), התמקדו פרשני המקרא בביאור המשמעות והצורה הדקדוקית של כל מילה בנפרד; אולם בתקופת מלבי"ם (לפני כ150 שנה), אנשים לא הסתפקו עוד בפירושים כאלה; הם רצו להבין את המשמעות הכוללת של הפסוק, להבין את ה מליצות, להבין מדוע השתמשו הנביאים דווקא במילים אלה על-מנת להביע את רעיונותיהם; מהי הכוונה העמוקה המסתתרת מאחורי המילים. ואכן, פירושיו של מלבי"ם ענו על הצורך הזה: פירושיו היו שונים באופן משמעותי מפירושי הראשונים, גם בביאור המילים וגם בביאור העניין; הוא בנה תיאוריה שלמה של כללי המליצה המקראית, ההבדלים בין מילים נרדפות והמשמעות הייחודית של כל מילה, ולפי התיאוריה הזאת השתדל לפרש כל פסוק כך ש אין כפל ואין חסרון, אין ערבוב ואין חסרון סדר .
תנועת המוסר חידשה פירושים רבים במצוות התורה, במיוחד במצוות שבין אדם לחבירו . הפירושים האלה היו, בוודאי, מוכרים בזמן מתן תורה, ואולי גם בזמן התלמוד, אך הם נשתכחו עם השנים, ובזמן תנועת המוסר - לא היה אף אחד שהכיר פירושים אלה, עד שבאו חכמי המוסר ושיחזרו אותם.
פרשני דורנו, כמו פרשני דעת-מקרא ורבנים אחרים, ממשיכים בדרך זו, ומפרשים את התנ"ך בשיטות חדשות, ובהסתמך על מידע חדש שהתקבל ממחקרים ארכיאולוגיים והיסטוריים.

דבריהם של רבנים בני דורנו

הרב אורי זוהר, בספרו "לא נתנו צ'אנס", פרק 15 "כתרה של תורה" (בדילוגים): " "כשאתה רואה ילד בן 17 לומד... עם סבו, יהודי בן 70 עטור זקן שיבה, והילד קם כשעיניו בוערות, ואצבעו מושטת מול פני סבו, והוא מפוצץ לרסיסים את הסברא של סבו. וסבו קם מולו ולוחם חזרה, כשעיניו בוערות לא פחות, וקולו רועם. ולא אכפת לו בכלל שמולו עומד נער צעיר. הוא עוסק עכשיו אך ורק בשכל שעומד מולו, עם קושיה שקשה לו לפצחה... כשאתה רואה את שדה הקרב הזה, את מלחמתה של תורה, המצווה על כבוד אביך ואמך ורבך, שמוראם יהיה עליך כמורא שמים. תורה המתירה, יחד עם זה, להילחם על האמת, ללא שום התחשבות אם נושא הסברא הנגדית הוא אביך, או מורך, או רבי יהודה הנשיא... מה אני אומר "מתירה", מחייבת אותך להילחם על אמיתך, כי אתה הוא המקיים אותה. ואם הצדק אתך, אין לך רשות לא להיאבק עליו.

זאת בדיוק תכלית הלימוד. לחשוף את האמת. נגד זה אין בכלל שאלה שבגללה אני אימנע מן האמת. ואמנם, כתר המלוכה, ניתן לדוד ולזרעו; כתר הכהונה, ניתן לאהרן ולזרעו; אבל כתר תורה, מונח מופקר לכל, וכל מי שרוצה, יבוא וייטול את הכתר.... אין לך דמוקרטיה גדולה מזו. העני והחסר כל, ללא שום ייחוס משפחתי, יהיה מנהיג עם ישראל בכוח תורתו (אפילו בני עם אחר, כמו שמעיה ואבטליון שהיו גרים, עוררו את קנאת הכהן הגדול במעלת תורתם), וזה דבר שאי אפשר להסתיר או למנוע. בית המדרש פתוח לכל . הקושיה שלך נשמעת על-ידי הכל. וכן התירוץ. ואם קושייתך עומדת והתירוץ נכשל - תרץ אתה. ואם תירצת - הלכה כמותך. ואם הלכה כמותך - אתה המנהיג עם ישראל בפועל..."

"

הרב יובל שרלו, שו"ת מורשת ( http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=62617 ), בתגובה לאדם שמחה נגד הסגירות וההתנגדות של רבנים לחידושים: "אמת הדבר שאנו שומעים הרבה מהעולם הרבני על החששות ואותות האזהרה. הדבר נובע מאחריות כבדה ומתחושה משמעותית של ניסיון רע ומר עם שינויים. ברם, הדבר נובע פעמים רבות גם מאטימת הלב והאוזן מהמחיר הכבד של החשדנות המתמדת והפחד מפני שינויים, הגורם בסופו של דבר לציבור להצביע ברגליים. אולם אין הדבר חייב להביא אותך לרגשי אשמה או לחוסר אמון בעצמך. תגובות אלה יכולות להיות מבורכות בשעה שהן מביאות אותך לאחריות גדולה יותר, לענווה, לזהירות, לחישוב האפשרויות להתדרדרות במדרון החלקלק ולבניית סכרים בפני התדרדרות זו, אולם לא לעצירת המחשבה החופשית ולהבנה הפנימית כפי שאתה באמת מבין אותה בעומק נפשך ". ובתשובה אחרת ( http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=61509 ): "שאלה (מקוצרת): ... למה שלא אשכב על הגדר, אפסיק להקפיד על חלק מהדברים שציינתי, ובכך בעצם אביא את הציבור שלא לקבל גזירות שעליהן קיבלתי תשובה של מבוי סתום הלכתי.

למה שלא אתחיל להשתמש בכלי הזה כדי לתקן את מה שאני מאמין בו? ... תשובה (מקוצרת): איני מוצא סיבה שלא תשכב על הגדר. ברם, כדי שהשכיבה על הגדר תהיה אפקטיבית, ועוד יותר מזה – כדי שהיא תהיה אמת, יש צורך קודם כל בהטמעת יראת שמיים ואהבתם, ונאמנות מוחלטת למצוות גם כשהן מחמירות. נדגים זאת דווקא לאור דבריך: מי שאכן מחמיר בעובדין דחול ושבת שלו היא שבת ולא יום חול בתחפושת, הוא היכול לשכב על הגדר לגבי בישול בישול אחר בישול בלח. אני מבקש להדגיש כי לא מדובר רק בשאלת התקבלות דעתו, אלא בשאלת האמת, שהרי רק כאשר מדובר ברצון עמוק לעשות את דבר ד' גם אם הוא לחומרא יש טעם במערך השינוי הנדרש. "

הרב ישראל אריאל, מתוך החוברת "ארצי ומולדתי" ( http://he.manhigut.org/content/view/1449/119 ): " כל ישראל ערבים זה בזה, ואין לך אדם מישראל היכול לפטור את עצמו מול המחזה המתרחש לעין כל, באמירה: אני את נפשי הצלתי, או - אני סומך על חכם פלוני. שכן, כפי שיבואר להלן מעשה העקירה כרוך בעשרות איסורי תורה, הנוגעים לכל אדם מישראל, ויש להשיב על כל אחד מהם, מנין ההיתר לעבור על כל איסור ואיסור. כבר אמר החכם מכל אדם (משלי כב, יז): 'הט אזנך ושמע דברי חכמים - ולבך תשית לדעתי', כלומר, יש "להטות אוזן" לדברי חכמים, אך "הלב" נתון לקב"ה. אין דברי חכם, גדול ככל שיהא, יכולים להזיז את האדם מחובתו לשמוע למצות ה' ככתוב בתורה. ראה מסכת כלה רבתי (ג, ב): 'הט אזנך ושמע דברי חכמים, ואחר כך, ולבך תשית לדעתי! שאפילו תראה חכמים… עושין שלא כראוי - אל תעשה כמותן! אלא לבך תשית לדעתי' (וכן בחגיגה טו:). הווה אומר, לא כל אמירה ולא כל מעשה של חכם מישראל - דעת תורה היא, ולהיפך, פעמים חכמים עושים שלא כראוי ואין לנהוג כמותם.

כיצד, אם כן, ימצא אדם את דרכו לעת מבוכה?

המחפש הדרכה בשאלה זו, יש לפניו דרך ישרה, והיא - לפנות אל מצוות התורה כפי שניתנו בסיני. מצוות ה' בתורתו הן המדריך הנאמן לעת כזאת, לדעת מה יעשה ישראל, ככתוב: 'פיקודי ה' ישרים'. כך נאמר בתורה באשר למלך ישראל, אשר למרות שמצוי הוא אצל הסנהדרין ויש לו יועצים בכל התחומים, עם זאת, בכל שאלה יעיין בספר התורה הפתוח לפניו. ראה רמב"ם הלכות ספר תורה (ז, א, ב) הכותב, שכל אדם מישראל חייב לכתוב לעצמו ספר תורה, ואילו מלך ישראל כותב שנים, זאת למה? כדי ש'יהיה עמו תמיד. ואם יצא למלחמה - ספר תורה עמו, נכנס - והוא עמו, יושב בדין - והוא עמו, מיסב - והוא כנגדו,שנאמר: והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו'. לכך גם מיועד ספר התורה המצוי לכל אחד בביתו: 'דרשו מעל ספר ה' וקראו!'... "

מקורות נוספים, חלשים יותר

בתלמוד הבבלי, מסכת תמורה, מסופר, שלאחר מותו של משה רבנו, נשתכחו הלכות רבות, ועתניאל בן קנז החזירן בעזרת שכלו החריף ( הסיפור מובא כאן ). כלומר, יש אפשרות לפרש פירושים נכונים, בעזרת השכל האנושי. אך במקרה זה ניתן לומר, שההלכות לא אבדו לגמרי, כי עדיין היו אנשים זקנים שידעו הלכות אלו מילדות, וכששמעו את דבריו של עתניאל בן קנז - נזכרו בהלכות אלו ויכלו לאשר שהן נכונות.
במקום אחר מסופר, שכאשר משה רבנו עלה לקבל את התורה, הוא ראה שרבי עקיבא דורש הלכות שבכלל לא היו מוכרות לו, וטוען שההלכות הללו מבוססות על "הלכה למשה מסיני" ( הסיפור מובא כאן ). אך יש לשים לב, שהסיפור קרה עוד לפני שמשה קיבל את התורה; ייתכן, שהוא למד את הפירושים האלה מפי ה' מאוחר יותר, כשהיה בהר סיני 40 יום ו-40 לילה.
"והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים ל) - יש פירושים שמתגלים לנו, ויש פירושים שיתגלו רק לבנינו. אך ניתן לפרש שהפסוק אינו מתייחס לפירושי התורה, אלא למידע חדש על המציאות, שמאפשר לנו לקיים את התורה טוב יותר.

מקורות

על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-12-24.

תגובות

מאת:

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/limud/new