ביאור:ושננתם ביצה ג משנה ב

משנה ב'

מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ:

מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב במקרה ואדם הניח מלכודת על מנת לצוד בעל חיים בערב יום טוב, אסור לו ליטול ביום טוב בעל חיים שנלכד, אלא אם כן יודע שבעל החיים ניצוד עוד בערב יום טוב. הסיבה היא שכאשר יש דבר שאיננו יודעים אם היה מוכן בערב יום טובל אכילה, אסור לאכול אותו, וכן אם איננו יודעים שבעל החיים ניצוד בערב יום טוב, הרי שהוא נחשב ל"ספק מוכן" ביום טוב ואנחנו חוששים שמא הוא ניצוד ביום טוב עצמו. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ היה מקרה בו נכרי הביא דגים לרבן גמליאל ביום טוב, והדגים היו בגדר "ספק מוכן" שהרי לא היה ידוע לרבן גמליאל אם דגו את הדגים לפני יום טוב או במהלך יום טוב, ורבן גמליאל סבר שהדגים היו מותרים באכילה מפני שסובר הוא שספק מוכן מותר ביום טוב, אלא שלא רצה לקבל את הדגים מהנכרי היות והוא רצה להחמיר על עצמו: