ביאור:ושננתם ביצה א משנה א

משנה א'

בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵּאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת:

בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵּאָכֵל נחלקו בית שמאי ובית הלל בדין ביצה שנולדה ביום טוב. בית שמאי מתירים לאכול את הביצה ובית הלל אוסרים לאכול את הביצה. הסיבה שבית הלל אוסרים לאכול את הביצה היא משום שלו היה מדובר ביום טוב שחל ביום ראשון בשבוע (יום טוב שחל לאחר השבת) היה אסור לכולם לאכול ביצה זו, שהרי אסור להכין משבת ליום טוב, ובמקרה ויום טוב חל לאחר השבת, הביצה נגמרה בשבת עצמה. הלכך אסרו בית הלל ביצה שנולדה בכל יום טוב משום שאנחנו גוזרים יום טוב רגיל משום יום טוב שחל לאחר השבת. לעומתם סוברים בית שמאי שאין גוזרים יום טוב רגיל משום יום טוב שחל לאחר השבת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת היות ובדרך כלל בית שמאי מחמירים יותר מבית הלל, ובמשנתנו ראינו מקרה שבית שמאי מקילים יותר, הביאה המשנה מחלוקת נוספת בה רואים שבית שמאי מקילים יותר מבית הלל. המחלוקת היא בשיעור חמץ החייב ביעור בפסח. בית שמאי מחלקים בין שיעור ביעור שאור שהוא בשיעור כזית לשיעור ביעור חמץ שהוא בשיעור ככותבת (בערך גודל של תמר – שיעור גדול יותר משיעור כזית) לבית הלל האומרים ששיעור הביעור הן בחמץ והן בשאור הוא בשיעור כזית. סיבת המחלוקת היא שבית שמאי סוברים שהתורה כתבה בפסוק "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" גם חמץ וגם שאור, ומכיוון שהתורה כפלה את שניהם, סימן שיש חילוק בין השיעורים שלהם. בית הלל סוברים שכשם שכולם (גם בית שמאי) סוברים שלאכילה אין לחלק בין שיעור שאור לשיעור חמץ, ובשניהם השיעור הוא כזית, כך אין לחלק בשיעור ביעור חמץ ושאור: