ביאור:היתר עסקה - מ"הצופה"
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תגובה ל: האיסור על הלוואה בריבית שנכתב ב19:03:09 16.12.2004
05/12/2002 הרב בקשי דורון: לבדוק אם ריבית הבנקים אינה נוגדת את ההלכה
הרב יעקב אריאל
[עריכה]27/08/2004 לאחיך לא תשיך
- בתגובה לדברי הרב: "כאמור, אסור ליטול הלוואות בהיתר עיסקא למטרות צרכניות. כי עיסקא כשמה כן היא. היא מיועדת לעסקים, להשקעות רווחיות בלבד!"
- אכן, יש לאסור הלוואה בריבית למטרת צריכה. אך באותו אופן יש לאסור הלוואה בריבית למטרת "עסק", שבה הרווח של המלווה מובטח ואינו תלוי ברווחי הלווה. למשל: כשסטודנט לוקח הלוואה למימון לימודים, ייתכן שהוא ימצא עבודה וירוויח, אך ייתכן גם שהוא לא יצליח למצוא עבודה; כיום, גם אם יוכיח בראיות ברורות שלא הצליח למצוא עבודה, זה לא יעזור לו, ומערכת המשפט תחייב אותו לשלם לבנק את הקרן עם הריבית. לכן אין כאן שום עסקה - יש כאן שיעבוד של הסטודנט העני לבעל-ההון העשיר, בניגוד לכוונת התורה. יש למצוא פתרון אחר, שיאפשר לקיים עסקאות הוגנות באמת.
הרב יואל בן-נון
[עריכה]08/09/2004 איסורי ריבית - בנק אינו "אחיך"
- בתגובה לדברי הרב: "האמת נראית פשוטה וברורה לעין כל, שהבנק איננו רק עירבון מוגבל של הבעלים, אלא שבנקים וחברות מסחריות וכלכליות אינם כלל בגדר "אחיך" לדיני ריבית, ולכן, אין איסור גם ללווים."
- זוהי הערמה פסולה לא פחות מה"היתר עסקה". בסופו של דבר, בשני צדי ההלוואה נמצאים אחים: מצד אחד - ה"אחים" שמרוויחים מהריבית (המפקידים, בעלי-המניות, מנהלי הבנק); ומצד שני - ה"אחים" שמפסידים מהריבית (שרובם אנשים פשוטים ועניים). מה זה משנה, שבין שני ה"אחים" עומד גוף מופשט, שמבצע את פעולת התיווך?! איך אפשר להתעלם מהתוצאה הסופית - אחים מלווים לאחים בריבית?!
- בתגובה לדברי הרב: "אל נא תקטרג עלינו, המוני בית ישראל בארץ ישראל, לומר שכל לוקח משכנתא, וכל מי שיש לו אוברדראפט בבנק הם עבריינים."
- יחד עם החובה לסנגר על ישראל - קיימים גם האיסורים "לא תהיה אחרי רבים לרעות", "ולא תחניפו את הארץ" - אסור להכשיר מנהגים רעים, גם אם יש רבים שעושים אותם!
- בתגובה לטענת הרב: "וקשה מאד לגייס כסף מבני אדם לצורכי אשראי בהיקף גדול מאוד, בלי שתינתן הגנה למשקיעים, אשר תבטיח להם לא רק את הקרן, אלא גם רווח סביר מובטח..."
"האם ייתכן לאסור באיסור חמור על רוב המשפחות בישראל להבטיח את כספם בריבית מובטחת... והלא דווקא שכבות הביניים והשכבות החלשות זקוקות לביטחון הכלכלי הזה ובלי זה יישארו רק עשירים כקורח, ועניים מרודים!"
- אכן, כל אדם רוצה להרוויח כסף קל - בלי להתאמץ ובלי להסתכן. אך על-פי התורה זוהי שאיפה פסולה. כי על כל אדם שמרויח בלי לעבוד - יש לפחות אדם אחד שעובד בלי להרוויח; הנפגעים העיקריים מכך הם העניים, שבחלק גדול מחייהם משועבדים לבנקים. ע"ע ריבית = כסף קל = שיעבוד.
- בתגובה לטענת הרב: "העיסקא המותרת ע"י התורה היא רק זו שיש בה סיכון משמעותי של הפסד (כגון: מניות), ואילו כל עיסקא שקרובה לרווח ורחוקה מהפסד אסורה בהחלט, לפחות מדרבנן... פירוש הדבר, שכל השקעה סולידית שרווחיה בטוחים אסורה, ורק השקעה בבורסה בסיכון משמעותי מותרת..."
- בין השקעה בטוחה לבין השקעה בסיכון משמעותי יש מרחק גדול. יש גם השקעות בסיכון נמוך, למשל - בניית דירות והשכרתן. גם בבורסה יש השקעות ברמות שונות של סיכון: יש מניות סולידיות יחסית (S&P 500) ויש מניות בסיכון גבוה (כבחברות דרום-אמריקאיות), ויש גם אופציות, שהסיכון בהן גבוה עוד יותר. בהחלט אפשר ליצור מכשירים כלכליים בכל התחום שבין סיכון 0 לבין סיכון גבוה, כך שכל אחד יוכל לבחור את רמת הסיכון שהוא מעוניין בה. מובן שככל שרמת הסיכון תהיה גבוהה יותר גם הרווח יהיה גבוה יותר, וכך צריך להיות - אין סיכוי בלי סיכון!
הרב יעקב אריאל
[עריכה]04/10/2004 הבנקים ואחריותם המוסרית - הרב יעקב אריאל
29/10/2004 הריבית הכלכלה והמוסר
- בתגובה לדברי הרב: "התר העיסקא נוהג בישראל זה דורות רבים. מדוע כל גדולי הדורות צדיקיהם וחסידיהם שהתירוהו לא שללוהו בשל היותו "הערמה פסולה", כביכול?"
- בסופו של דבר, האחריות לקיום התורה בדורנו מוטלת עלינו בלבד, ואם אנו רואים שהיתר זה גורם לתוצאות מנוגדות לתורה - יש לדחות אותו.
- בתגובה לדברי הרב: "הפיקציה היורידית הזו, הקרויה "חברה בע"מ", היא הערמה חמורה הרבה יותר מאשר התר עיסקא. החברה האנושית המציאה מין גולם המנותק מבעליו האנושיים. אין במציאות תופעה כזו. אלא שלחברה בע"מ יש יחסי ציבור. הורגלנו כבר לכך שהחברה בע"מ אינה חייבת לנו יותר מהונה הרשום."
- לדעתי שתי ההערמות - גם ריבית דרך "חברה בע"מ" וגם "היתר עסקה" - הן פסולות.
- לטענת הרב: "אולם כל בר דעת מבין שללא עידוד, הן למקבלים להשקיע את כל אונם בעיסקא והן למשקיעים שישקיעו את כל הונם, ע"י הבטחתו מפני הפסדים, לא נוכל לקדם את הכלכלה".
הרב דניאל וולף
[עריכה]03/11/2004 ריבית מוסר ומעשה
הרב יואל בן-נון
[עריכה]18/11/2004 היתרי ריבית לבנקים ולא ליחידים
- בתגובה לדברי הרב: "אני לא באתי להקל בכל חברה בע"מ, אלא דווקא בבנקים וחברות אשראי, שבהם תלוי רוב הציבור, והם גם כפופים לכללים ולפיקוח ואינם יכולים לגבות ריבית מעל למה שקובע החוק האזרחי."
- העובדה שהבנקים הם גופים שהוקמו במיוחד למטרה זו, רק יכולה להחמיר את יחסנו אליהם: יש כאן גוף, שאחד מתפקידיו העיקריים הוא לתווך בהלוואות-בריבית בין יהודים ליהודים! אסור לנו לתת "הכשר" לגופים מסוג זה! גם אם, מסיבות שונות, אנחנו לא מצליחים לוותר על שירותי הבנקים - זו עדיין לא סיבה לתת הכשר למעשיהם!
- לדברי הרב: "דווקא מתוך ענוות-אמת, אין מקום לטענה שדברי הגאון הרוגאצ'ובי הן "תיאורטיים", לענ"ד."
- בתגובה לדברי הרב: "אין בבנק גדרי "אחיך" לעניין צדקה, בעוד איסורי ריבית מוגדרים בפירוש ע"י הרמב"ן כאיסורים של צדקה, שחייבים בהם רק בני ישראל ביניהם, מכוח יציאת מצרים. הכופר בריבית כאילו כפר ביציאת מצרים, ובא-להי ישראל שהוציאנו ממצרים (ר' בבא מציעא סא ב, וברמב"ם הלכות מלווה ולווה ד ז) – אין בריבית איסור מוסרי כלל אנושי, ולכן אין איסורים כאלה כלפי נכרים (הרמב"ן בפירושו לתורה, לדברים כג כ)."
- לענ"ד, איסור ריבית נובע משאיפתה של התורה לצמצם את העבדות. מאז יציאת מצרים, בני-ישראל נעשו עבדים של ה', ואין הם רשאים להיות עבדים של בשר ודם (זו הסיבה להבדל בין יהודים לגויים). אמנם לפעמים הגויים משעבדים אותנו, אין לנו שליטה על כך כי הגויים אינם כפופים לדיני שמיטה ויובל, אך בוודאי יש לשאוף לכך שבני-ישראל לא יהיו משועבדים, לא לגויים ובוודאי לא ל"חברה בע"מ" שרוב הנהנים מרווחיה הם יהודים – "כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להיות להם לאלהים, אני ה' אלהיהם".
הרב שלמה אישון
[עריכה]03/12/2004 היתר עיסקא הדרך היחידה
- תגובתי: היתר עיסקא זו לא דרך בכלל!
תגובה מסודרת למאמרים אלה:
20/01/2005 אראל סגל
הצד השני של מטבע הריבית / אראל [נכתב ב: 22:43:43 19.12.2004]
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של כותבים שונים שפורסם לראשונה בהצופה וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-09.
תגובות
[עריכה]מאת: דניאל וולף
[עריכה]- היתר עיסקא מול היתרים אחרים - הבהרה מדני וולף
קודם רציתי להבהיר בדברי שהם לא בנושא ההלכתי הצרוף. הבעיות שהעלית לגבי מוסריות של היישום ההלכתי. ברור לי ומובן מאליו שאב שנתן הלוואה לבנו בריבית קצוצה עובר על איסור דאורייתא. אין לזה בכלל ספק. מפריע לי הפיצול בין מוסר התורה ומשפטו. הפיצול הזה הולך לשני הכיוונים - יש ריבית נשך על פי דין תורה שנראה כמוסרי ואפילו כגמילות חסד ויש דברים שמותרים (דמי ההתפשרות גבוהים) שהם ניצול הרש. אינני מסתפק או מתלבט בנושא ההלכתי אלא תוהה ומתייסר למשמעות של הפיצול.
נושא שני שמפריע לי, ואין כאן מקום להיכנס לכל הפרטים ההלכתיים. אבל הרב אריאל שליט"א והרב אישון ושאר כותבים ופוסקים בריבית נקטו מדיניות תמוהה לדעתי. בכל הנוגע להיתר עיסקא מוכנים להתפתל ולהכניס חידושים על פני חידושים. למשל הרב אריאל שליט"א מוכן לקבל שחסכון משכר דירה נחשב לריווח שניתן לחלק עם בעל העיסקא, ומי שקונה רכב להגיע לעבודה הוא גם כן ריווח - שניתן לשתף בו הבנק. הדברים האלו מחודשים ביותר (חידש אותם השואל ומשיב ואינם בהיתר עיסקא המקורי).
ברור לי שהגישה הזאת בנויה על תפיסה שהתחילה עם רבינו תם ואולי לפני כן, שריבית היא הכרחית לקיום כלכלה ולפרנס יהודים - בלשונו הקדוש (שחוזר בכל דור ודור מהסמ"ע לשואל ומשיב לחקרי יעקוב לתחומין ח'): "מצווה מן המובחר לתת מחיה לבעלי ברית". בסדר, הבנתי: לקיחת ריבית וכלכלה בריאה ויציבה היא כורח המציאות. אבל אז, למה להעמיד דרישות הלכתיות לגבי היתרים אחרים, כמו בפתחי נידה? מה ההגיון? הסמ"ע חידש ותמך בהיתר עיסקא, וגם פסק כמו הר"י מאורליינ"ש שניתן להתיר כמעט כל ריבית על ידי שטר קנס. כאן ברצוני להדגיש: ההיתר עיסקא של היום הורחב והורחב לפחות ארבעה פעמים בנושאים חשובים וקריטיים (ועוד דרישות קטנות - כמו הבנת היתר העסקה על ידי שני הצדדים ואי הזכרת ריבית או הלוואה בכל חוזה אחר או אפילו דברים בעל פה) מההיתר המקורי. בכל זאת מצדיקים אותו "לתת מחיה לבני ברית", אבל שום היתר אחר לא!
כאן שאלתי למה?
מאת: אראל
[עריכה]- בדבריך העלית שתי בעיות בהיתר עיסקא:
- א. גובהם הרב של דמי ההתפשרות.
- ב. הכללת "עסקים" שונים בחישוב הרווחים, כמו חיסכון שכ"ד וקניית רכב.
- לעניות דעתי, שתי אלו אינן הבעיות העיקריות. אילו באמת היה מדובר בעיסקה הוגנת, שבה יש סיכוי שווה לכל צד להרוויח ולהפסיד, לא היתה כל חשיבות לגובהם של דמי ההתפשרות, ולא היתה כל בעיה להכליל את כל עסקיו של הלווה בחישוב הרווחים.
- לעניות דעתי, הבעיה המוסרית בהיתר עיסקא היא אחרת - הבעיה היא שמניחים מראש שהלווה הרויח בעסקיו, ולא נותנים לו כל אפשרות מעשית על-מנת להוכיח את ההיפך (הוא צריך להביא שני עדים שאחד מהם הוא הרב, או להישבע כאשר בית הדין קובע שהוא פסול לשבועה, וכיו"ב תנאים בלתי אפשריים).
- בכל שאר דיני ממונות, השופטים פוסקים על-פי העובדות כפי שהן נראות להם, ועל-פי הראיות שהצדדים מביאים לפניהם. במקרה זה, השופטים בכלל לא מתעניינים בעובדות ובראיות; הם כבר יודעים מראש שמטרתם היא לפסוק נגד הלווה.
- פעם עשיתי ניסוי: שאלתי כמה תלמידי חכמים, ביניהם לפחות אחד שהוא גם דיין בדיני ממונות, איך צריך לחלק את ההפסדים במקרה מעשי נפוץ למדי של "עיסקא" (הלוואה למימון לימודים), כאשר המלוה סומך על הלווה וכל העובדות ידועות. הם לא ידעו מה לענות לי. לא קשה להבין למה - מבחינתם זה בכלל לא משנה איך צריך לחלק את ההפסדים, שהרי הם כבר ידאגו, בכל דרך אפשרית, שהמלווה יקבל את הריבית, והלווה לא יוכל להוכיח שהפסיד.
- העמדה הזאת ידועה ואף התפרסמה בגלוי בכמה מאמרים תורניים: השופטים פוחדים שהלווה יזכה במשפט, כי הם חוששים שהבנקים לא ירצו יותר להשתמש בהיתר עסקא, ואז הדתיים לא יוכלו יותר להפקיד כספים בבנק. גם אם נאמר שהמטרה הזאת היא חשובה כשלעצמה, עדיין אין היא מצדיקה את הגישה שמחליטה מראש לפסוק נגד האמת.
- זו לדעתי הבעיה העיקרית - עיוות דין ופגיעה בחלשים, שנובעים מכניעה לכוחם של הבנקים.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tryg/ribit0/hcofe