ביאור:החומרה של "ברכת" ה'
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
לקראת סוף פרשת אמור, מסופר על בן לישראלית ומצרי שרב עם ישראל כשר ומקללו בשם ה'\מקלל את ה'. ה' אומר למשה שיש לרגום אותו "כל העדה (לעיני\בשם), מפרט דיני הריגת אדם ובהמה ואז מסופר על הביצוע.
הספורנו מסביר את הקשר הפסוקים שבאמצע: קשה לבין איך מעשה קל ערך כמו דיבור מחייב עונש מוות. לכן התורה מביאה דוגמאות למעשים שבהם אפשר לראות שיש הבדל בעונש בהתאם לנפגע:
- הורג אדם - מות יומת. הורג בהמה - ישלמנה.
- פוצע אדם - יפצע (כך היה ראוי, אך בפועל משלם את השווי). פוצע בהמה - ישלמנה.
- "ומכה אדם יומת" (כאן מדובר על מכה הוריו, ראה ברש"י) - בסה"כ היכה את הוריו ועשה בהם חבורה, והורגים אותו? מכאן שהפוגע בה' אפילו רק בקללה ראוי לכל חומרת הדין.
כיצד אפשר לפגוע בכלל בה'? והרי הקללה לא משפיעה עליו? בחילול ה' בעיני העם.
בסוף פרק כב "ושמרתם מצוותי ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם". הדבר היחיד שיכול האדם לעשות זה לחלל את "שם קדשי". ועל עבירה חמורה זאת (אחת משבע מצוות בני נח) (וכן בקללת ההורים, בשניהם מקלל את השותפים ליצירתו - חייב מיתה) יש להעניש מידה כנגד מידה. הריגתו צריכה להעשות ע"י כל העדה, לפחות ש"וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו" ויהיו שם בשעת רגימתו, וכך "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח הארץ יהיה, כי אני ה' אלוקיכם".
מקורות[עריכה]
- על פי רעיון של בראון דסברג, ישיבת ברכת משה