ביאור:הגישה הפשרנית של יהודה, לעומת הגישה הקיצונית של ראובן
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
לפי רש"י וחז"ל האחים מכרו את יוסף, אך נראה לפי הפשט קצת אחרת (ראה רשב"ם למשל):
האחים תיכננו להרוג. ראובון הציע להרוג ב'גרמא' (וכוונתו היתה להציל לגמרי). יהודה הציע למכור. בינתיים מדיינים העלו את יוסף ומכרוהו לישמעלים, אך האחים לא ידעו - מבחינתם הוא מת. מהשתלשלות זו יצאו 4 דברים:
- מחשבתם להרוג כאילו צורפה למעשה, הם חשבו שהוא אכן מת.
- הם לא שיקרו ליעקב, כי הם באמת חשבו שהוא מת.
- אם הם היו מוכרים אותו למצריים, לאחר שהיו רואים את האבל הכבד של יעקב, הם אולי היו הולכים לחפש את יוסף במצריים.
- הם היו עלולים לנחש שמלך מצריים זה באמת יוסף.
עדיין, נשאלת השאלה, למה מסופר לנו על כך שיהודה הציע למכור? הרי בכל מקרה יוסף נמכר ללא התערבות האחים?
- נעמוד על ההבדלים בין ראובן ליהודה:
ראובן חשב שיצליח להתגבר על 10 אחים ולהציל את יוסף לגמרי.
- יהודה ידע שזה קשה מדי והתפשר על למכור אותו.
ראובן הבטיח ליעקב: "את שני בני תמית אם לא אראנו אליך" ויעקב לא השתכנע לשלוח את בינימין (כי ברור שאף אחד לא באמת יהרוג את בני ראובן, וגם אין בכך תועלת).
- יהודה אמר: "אם לא הביאותיו... וחטאתי לך כל הימים" - גישה מעשית, ויעקב אכן השתכנע.
ואכן ברגע הקריטי, כשיוסף הלך לקחת את בינימין לא היה מקום לטעויות של ראובן, ויהודה ניסה בשיטתו: "היננו עבדים לאדוני, גם אנחנו, גם אשר נמצא הגביע בידו". ובסוף הנאום שלו: "ישב נא עבדך תחת הנער". ושוב גישתו של יהודה הצליחה, ויוסף נשבר.
למרות שראובן הוא הבכור הוא נדחה מהבכורה (יוסף קיבל 2 חלקים, הכהונה ללוי והמלכות ליהודה) בגלל הגישה הקיצונית שלו.
ליהודה ניתנה המלכות כי מלך צריך לדעת לפשר בין האידיאל לבין מה שהעם יכול לעמוד בו.
עכשיו מובן למה סיפרה התורה על הצעתו של יהודה. האחים לא יכלו לדעת שיוסף אכן נמכר, אך לנו התורה יכלה לספר שהצעתו של יהודה היתה כל כך עדיפה שהיא התקבלה לא רק על ידי האחים, אלא ה' בעצמו קיבל אותה. כך ה' אישר סופית את דרכו של יהודה - הפשרה.
הערות[עריכה]
- ישנה בפרשנים גם גישה הפוכה לכל מה שכתוב במאמר זה. וגם בחז"ל: 'כל האומר על הפשרה של יהודה היא טובה עליו נאמר: "בוצע ברך ניאץ ה'"'.